מבחן "יסודיות הטעם המסחרי" בעסקה מעורבת מטרות, לצורך בחינת עסקה כעסקה מלאכותית לאור פס"ד סגנון שירותי תקשוב

לפני מספר חודשים דחה בית המשפט העליון את הבקשה לקיים דיון נוסף בשאלות שעלו בפסק דין סגנון שירותי תקשוב בעליון (ע"א 2965/08), והותיר את פסיקת העליון על כנה. 

בהחלטת העליון יש משום פיתוח של כלי האבחון שלנו את העסקה המלאכותית. להלן נעמוד על השינוי. 

בהמשך, יתואר תכנון המס אותו ביצעה חברת סגנון. 

 

עסקה מלאכותית או אמיתית:

סעיף 86 לפקודה מעניק לפקיד השומה סמכות להתעלם מעסקה מלאכותית, ולשום את הנישום תוך התעלמות מאותה עסקה.  

כאשר מדובר בעסקה שהמטרה היחידה שלה היא לחסוך במס, אין התלבטות. היא תיחשב עסקה מלאכותית. אולם, מרבית העסקאות הן עסקאות בעלות מטרות מעורבות - יש לעסקה גם טעם מסחרי, וגם יתרון מיסוי כלשהוא.

בשנים האחרונות עסוקים בתי המשפט בשאלה: מהם המבחנים הראויים לפיהם יש לסווג עסקה מעורבת מטרות שכזו, כמלאכותית?

עד פס"ד סגנון, מקובל היה "מבחן הטעם המסחרי", לפיו אם יש טעם מסחרי לעסקה, העסקה לא תיחשב מלאכותית גם אם היה לה יתרון מיסוי.  

בפסק דין סגנון דורש בית המשפט שהטעם המסחרי יהיה טעם יסודי, דהיינו - סיבה מספקת להתקשר בעסקה. 

 

למרות שלכאורה מדובר בשינוי הלכה, לדעתי לא מדובר בשינוי של ממש מבחינה מהותית. עדיין, בית המשפט מבקש להשתכנע שאכן מדובר בעסקה ממשית, ולא בעסקת שקר כלשהיא, או עסקה אמיתית אך לא משמעותית שמשמשת "עלה תאנה", עסקה שבוצעה רק כדי ליצוק תוכן כלכלי לעסקה, ורק כדי שהעסקה לא תיחשב מלאכותית. 

 

לסיכום, לא כל עסקה שיש בה חס וחלילה יתרון מיסוי, או שמשפרת - רחמנא ליצילן - את מצבו של הנישום מבחינת חוקי המס, תסווג כעסקה מלאכותית. במקרה בו מדובר בעסקת אמת, בעלת משקל, ישמעו צפירות עולות ויורדות, ותכנון המס יוכשר.

 

נבחין בין "עסקה מלאכותית" לבין "עסקה בדויה": משתיהן יכול פקיד השומה להתעלם, אך בעוד עסקה מלאכותית היא עסקה שהתקיימה בפועל, אלא שמטרתה חסכון במס, עסקה בדויה לא היתה ולא נבראה ובמקרה של עסקה בדויה מדובר על עבירה פלילית. 

 

לחברה היה רווח הון בשנת המס, רווח שחייב במס חברות. על מנת לא לשלם את המס, חיפשה החברה בבורסה חברות שהכריזו על דיבידנד, רכשה את מניותיהן לפני יום האקס, קיבלה את הדיבידנד (שהוא דיבידנד פטור שכן שולם בין חברות) ואז מכרה את המניות בבורסה. מובן, שמחיר המניה לפני חלוקת הדיבידנד גבוה ממחירה לאחר החלוקה, וכך נותר לחברה הפסד הון "יש מאיין" שכן ההפסד נוצר מחלוקת דיבידנד שהתקבל אצלה כרווח פטור. 

סעיף 94ג "סוגר" את תכנון המס, כשהוא קובע שהפסד כזה יקוזז כנגד חלוקת דיבידנד בשנתיים שלפני המכירה. טענתה של החברה, שחקיקת סעיף 94ג היא חקיקה שמהווה שינוי של המצב הקיים, לא התקבלה. בית המשפט קובע שמדובר בתיקון מבהיר בלבד, וזאת למרות שנקבע שהוא יחול מיום 1/1/2003 ואילך בלבד.