עיתוי חובת ניכוי מס במקור

עיתוי חובת ניכוי מס במקור/

כידוע, חובת ניכוי מס במקור קבועה בסעיף 164 לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה") בגין תשלומים לתושבי ישראל ובסעיף- 170 לפקודה, כשמדובר בתשלומים לתושבי חוץ. כמו כן, שיעורי ניכוי המס ואופן הניכוי כגון, על מי חלה חובת הניכוי ועוד קבועים בתקנות מכוח סעיפים אלה.

הסוגיה עליה ארצה לדון בעניין ניכוי המס במקור, עוסקת בעיתוי בו חלה חובת הניכוי. עפ"י האמור בדין, חובת הניכוי חלה על המשלם בעת התשלום למקבל ההכנסה. לכאורה, נשמע די פשוט אך לא כך. סוגיית רבות צצות להן סביב עקרון זה, שחלקן טופלו במסגרת הדין וחלקן לא. למשל, תשלומים בשווה כסף שאינם כרוכים בזרם מזומנים טופלו במסגרת התקנות ונקבע במפורש כי המשלם ידאג לכך שסכום הניכוי יועבר במזומן לרשות המס אף שלא היה בידיו אותו מזומן טרם ואחרי התשלום בשווה כסף.

סוגיה אחרת, שלא ממש טופלה עד כה במסגרת הדין,ועשויה להוות דוגמא טובה הינה כדלקמן: חברה, שלגביה חלה חובת ניכוי מס במקור, מעבירה בשלב הראשון סכומי כסף לבעל מניות בה כהלוואה. מאחר והלוואה איננה מקור הכנסה בידי מקבלה במועד העברתה , הרי שבגין העברה זו לא חלה חובת ניכוי מס במקור, שכן חובה זו חלה רק בגין העברת סכומים המהווים הכנסה בידי מקבלה.

בשלב השני, במקום שבעל המניות ישיב לחברה את קרן ההלוואה, נכפה על החברה לסווג את קרן ההלוואה כדיבידנד שחולק לאותו בעל המניות .  לא בכדי צוין ,כי חלוקת הדיבידנד נכפתה על החברה, שכן לעיתים ישנה מחלוקת בין בעל המניות לחברה, שדורשת מבעל המניות להשיב לה את קרן ההלוואה אך בעל המניות רוצה מנגד לראות בקרן זו כדיבידנד. יתכנו אף מקרים בהם בעל המניות כבר איננו בעל מניות בחברה ולכן הוא עשוי להיאבק בחברה על סיווג קרן ההלוואה כדיבידנד אף בין כותלי בית המשפט.

השאלה היא, האם חלה חובת הניכוי על החברה גם במקרה כזה? לדעתי אין להחיל חובה זו על החברה עפ"י הנסיבות האמורות וזאת אף לא באחד משני השלבים שתוארו לעיל, מן הסיבות כדלקמן:

1. בשלב הראשון,ברור כי לא קמה חובה זו מאחר והסכום הועבר בתום לב כהלוואה שאינה הכנסה.

2. בשלב השני, כשקרן ההלוואה סווגה לבסוף כדיבידנד לבעל המניות, זרם המזומנים כבר לא היה מצוי בידי החברה כך שגם אם בגין תשלום דיבידנד כן קיימת בד"כ חובה לנכות מס במקור, הרי שבמקרה זה, עיתוי התשלום חלף מכבר, מאחר וסכומי הכסף הועברו כאמור לבעל המניות כבר בשלב הראשון .

 כמובן, שדעתי זו רלוונטית רק כאשר למשלם אין שליטה על מקבל ההכנסה וגם לא על זרם המזומנים בעת קביעת ההכנסה בידי מקבלה. יחד עם זאת,  יש לנהוג בעניין בזהירות יתרה על מנת שרשת המס לא תאבד שליטה על אמצעי חשוב זה  (מנגנון ניכוי מס במקור) וזאת באמצעות מניפולציות מתוכננות מראש. נראה כי מדובר בסה"כ במקרים נדירים שיש להקפיד בשעת קביעתם על תום לב מוגבר מצד כל הצדדים המעורבים.