אלטוביה מגן על החיסיון של רשות המסים (תרתי משמע)

♦ לאחרונה נדרשו ביתי המשפט במספר החלטות להתמודד לא אחת עם בקשות לגילוי מסמכים החוסות תחת מעטה החיסיון שבסעיף 231 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן" "הפקודה") ובסעיף 142 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ").

 

תכלית הוראות החיסיון הינה כפולה: ראשית תכליתה להגן על פרטיות הנישום, שנית לעודד נישומים לדווח לרשות דיווח אמת על הכנסותיהם, לאורם של תכליות אלו נקבע בפסיקה כי הוראות החיסיון לא תחול בנוגע למסמכים הנוגעים לשומת הנישום עצמו (ראו: רע"א 291/99 ד.נ.ד אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נח(4) 221), שכן מטבע הדברים אין טעם להגן על פרטיות הנישום מפני עצמו, לפיכך ההלכה הרווחת הינה כי על רשות המיסים חלה החובה לגלות לנישום כל מסמך ששימש בקביעת שומתו. 

 

ביום 16.6.2013ניתנה החלטהב(ע"מ 37920-01-12) רון נפתלי נ' פקיד שומה למפעלים גדולים ע"י כבוד השופט מגן אלטוביה, בעניין בקשתו של המערער להורות למשיב לגלות מסמכים המצויים ברשותו בקשר להסכם שחתמה רשות המיסים מול חברת מעיינות דן בע"מ (להלן: "פס"ד נפתלי"). בהחלטתו פרש כבוד השופט מגן אלטוביה את משנתו בנושא, וסקר את השיקולים אשר על בית המשפט לשקול בבואו להתיר את חשיפת המידע.

 

בתחילה ערך כבוד השופט הקבלה לשיקולים אשר עומדים בפני בית המשפט כאשר זה שוקל להתיר חשיפת מידע המצוי תחת חיסיון בנקאי, (ראו: רע"א 1917/92 יעקב סקולר נ' ניצה ג'רבי, פ"ד מז(5) 764; בע"מ 3542/04 פלוני נ' פלונית, ניתן ביום 20.6.2005 [פורסם בנבו]; רע"א 5772/99 דן מרגלית נ' בנק פועלים למשכנתאות, ניתן ביום 19.11.1999 [פורסם בנבו]), במקרה כגון זה השיקולים שיעמדו בפני בית המשפט הינם:

 

♦ לדעת כבוד השופט מגן אלטוביה בענין נפתלי, עקרונות אלה משמשים בשינויים המחייבים, גם בבחינת בקשות לגילוי מסמכים החוסים תחת החיסיון של הפקודה וחוק מס ערך מוסף, כך למשל, ברע"א 302/09 יניב ניסים נ' פקיד שומה גוש דן, מיסים כג/5 ה-95 (אוקטובר 2009) עסק בית המשפט העליון בבקשתו של יניב ניסים (המערער) לגלות לו מסמכים הנוגעים ליתרת חובה שנרשמה לזכותו בספרי הנהלת החשבונות של חברה שבוא היה בעל מניות בה, ביהמ"ש העליון דחה את בקשתו היות והמסמכים לא שימשו בקביעת השומה, קרי לא הוכחה הרלוונטיות של המסמכים לשומתו נשוא הערעור, ומסיבה נוספת לפיה באותו מקרה היה בידי המערער האפשרות להישען על ראיות חלופיות בעניינו. לעניין זה יצויין כי גם במקרים בהם הוכח כי המשיב הסתמך בשומתו על נתונים של נישומים אחרים, גילוי המסמכים יעשה תחת תנאים מגבילים שנועדו למנוע את הפרת תנאי החיסיון, כך למשל נקבע בע"מ 1054-09 ד"ר כהן עדי נ' פקיד שומה רחובות, מיסים כד/4 ה- 227 (אוגוסט 2010), נקבע כי על המשיב להציג למערער נתונים בדבר תחשיב שערך בהתבסס על נתוני נישומים אחרים מבלי לחשוף פרטים מזהים של אותם נישומים. גישה דומה ננקטה על ידי בית המשפט העליון ברע"א 10144/06, מדינת ישראל נ' פרמה גורי בע"מ, מיסים כד/2 ה- 94 (אפריל 2010), שם נקבע כי מדינת ישראל תידרש להשיב לשאלה כללית אחת בלבד אודות אופן סיווג במכס של מוצרים הדומים למוצר שמיובא ע"י המשיבה.

 

 ♦ בהחלטתו בענין נפתלי התייחס כבוד השופט מגן אלטוביה להחלטה מהותית נוספת שניתנה לאחרונה ביום 7.10.2012 בעניין הנדון ב(ע"מ 16219-03-12) הקורנס מפעלי מתכת נ' מע"מ ע"י כב' השופטת נחמה נצר ( להלן: "פס"ד קורנס") וכינה את החלטתה של השופטת כ"החלטה חריגה", השופטת בהחלטתה הורתה על הסרת החיסיון וגילוי המידע, במסגרת סעיף 142 לחוק מע"מ. ודחתה את טענותיה של רשות המסים, כי מדובר בדרישה בלתי מוצדקת לקבלת מידע עסקי וכלכלי אודות עסקים אחרים. כך גם נדחתה טענת הרשות, כי קיים חיסיון על המידע בנוגע לנישומים אחרים. עוד, מציינת כב' השופטת נצר ובכך מרחיבה את הזכות למידע, כי אין צורך בקיומה של תשתית רלוונטיות של המסמכים לגביהם נדרש הגילוי ומספיק להצביע על אפשרות קיומה של הזיקה. וכך נקבע בעניין קורנס: "...אומנם נכון כי על המבקש הגילוי להניח מראש תשתית לקיומה של זיקה – רלוונטיות של המסמכים שגילויים מבוקש לביסוס הגנתו, אלא שנדמה כי הגישה השיפוטית אינה קפדנית מידי, ודי בכך שניתן יהיה להצביע על אפשרות קיומה של זיקה, ובכך להצדיק הגילוי...".

 

עם זאת, בהחלטתו מייחד השופט מגן אלטוביה את החלטתה של השופטת נחמה נצר, היות ומדובר במקרה "חריג בנסיבותיו" כפי שצוין בהחלטתה, בו החברות האחרות הנפיקו חשבוניות פיקטיביות והופעלו ע"י אנשי קש. בין הטעמים שצוינו בהחלטתה החריגה של השופטת נצר, הם כי "אין כל תכלית ראויה בהגנה על פרטיותן וסודותיהן העסקיים כביכול של אותן חברות", לאור היותן חברות פיקטיביות, וכי "ממילא גם אין טעם כי המשיבה תנסה לזמנם כעדים תוך דרישה שיגיעו לעדות עם ספרי החברות", לדעת השופט מגן אלטוביה, נראה כי "החלטה חריגה זו מעידה דווקא על הכלל כי ברגיל על הנישום להוכיח שאין ביכולתו להסתמך על ראיות חליפיות בטרם יגולו לו המסמכים המבוקשים".

 

♦ יצוין, כי בשונה מהחלטתו של השופט מגן אלטוביה כבוד השופטת נחמה נצר לומדת דווקא את המגמה של "גילוי ראיות" מהליכים פליליים, וכך כב' השופטת נצר מביאה את דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 4857/05 טלי פחימה נ' מדינת ישראל (נבו 2005): "איזון השיקולים בסוגיית גילוי ראייה חסויה הוא, לעיתים, מורכב ורב השלכות, אולם לעולם כפוף הוא לעקרון לפיו מקום שראיה חיונית היא להגנתו של הנאשם, כי אז אין לקיים לגביה חסיון ויש להורות על גילוייה...". כך מאוחר יותר , לא נתקבלה בקשה דומה של המדינה בעניין החיסיון בהחלטת כב' השופטת מיכל ברק-נבו בת"פ 5306-08 מדינת ישראל נ' דורון ואח' (פורסם בנבו). באותו הליך הוגשה בקשה על ידי המדינה בדבר חיסיון בנוגע להליך "גילוי מרצון" של חלק מחברי קיבוץ, וזאת בניגוד להתייחסות מקובלת "שונה" כלפי אותם האנשים שהחליטו "לחזור בתשובה" ולתקן את דיווחיהם. ובכך שוב הסיר בית המשפט את החיסיון כדי לגלות את האמת.

 

♦ על אף האמור, כבוד השופט מגן אלטוביה קבע בהחלטתו בעניין פס"ד נפתלי, כי על פניו נראה כי המסמכים אותם מבקש המערער אינם קשורים לשומתו, ועל כן אין הוא זכאי לגילויים, המערער לא הציג תשתית ראייתית מינימאלית לסתור הנחה זו, ויובהר כי המערער היה בעברו בעל מניות ונושא משרה בחברת מעיינות עדן, והוא זה שניהל את המשא ומתן מטעם מעיינות עדן מול רשות המיסים בקשר לניסוח הסכם החברה וחתם על ההסכם הסופי, ועל כן לדעת ביהמ"ש יש להניח במקרה זה, כי לו למסמכים המבוקשים הייתה באמת רלוונטיות כלשהי להסכם המערער, יכול היה המערער לפחות להצביע על הדברים ביתר בהירות, ולא להסתפק באמירות בעלמא כי רלוונטיות המסמכים נובעת מעצם היותם חלק "מהסדר מס כולל בין הצדדים", לדעת השופט לא מדובר בהסדר מס כולל, אלא בשני הסדרים נפרדים, בגין אירועי מס שונים בתכלית האחד מהשני, אשר נחתמו על ידי גורמים שונים. בנוסף היות והמערער הוא זה ניהל את המשא ומתן וחתם על ההסכמים וכיום אף מכהן כיו"ר דירקטוריון החברה, היה ביכולתו להציג ראיות חליפיות ע"י מסמכים שנמצאים בחזקתו האישית ו/או לפנות לחברה על מנת שזו תמציא לו את ההסכם.   לפיכך דחה בית המשפט את בקשתו של מר רון נפטלי.

 

♦ יצוין, כי לרוב, בבקשות מסוג זה נטען על ידי רשות המיסים, כי בסה"כ היא מבקשת להגן על פרטיותם של הנישומים האחרים (שאינם קשורים להליך בו מתבקש הגילוי). לענין זה קבע כב' השופט מגן אלטוביה, בבש"א 6338/07 שניתנה בעמ"ה 1100/06, תמר בן ניר בן יקר נ' פ"ש גוש דן (פורסם באתר נבו ביום 15.7.07), כי: "על המשיב לגלות את כל המסמכים שברשותו גם אותם מסמכים שאין בדעתו לעשות בהם שימוש במסגרת הערעור ולרבות מסמכים שהם "מזיקים" לעמדתו...".

 

♦ לסיכום, נראה כי הגישה השיפוטית גם במקרה זה נוטה לשקול כל מקרה על נסיבותיו ואינה ממהרת לחשוף ולגלות מידע, עם זאת מן הראוי להקפיד על הגינות יתרה מצד רשות המסים שכן היא זו אשר מחזיקה בכלל המסמכים ובאפשרותה להקל על הנישום גם במקרים בהם תיפגע עמדתה באותו מקרה, שכן מחובתה לשמור על הגינות ויושרה יתרה כלפי הנישומים ואל לה לנסות ולגבות מס אשר לא מגיעה לה מלכתחילה, והשאיפה צריכה להיות "מס אמת".