בדיקת חישובים בחקירות ובתביעות מיסים

♦ מי שעוסק בחקירות מס הכנסה ובהגנה על נאשמים בעבירות מיסים (ישירים ועקיפים) מודע לחישובים השונים שעורכים החוקרים ואשר אמורים להוות התשתית הראייתית הן בשלב החקירה, לצורך הארכת מעצר ושחרור בערובה ובעיקר כחלק מכתב האישום.
במאמר זה אראה כי מי שמייצג נאשמים שנגדם נעשה שימוש בחישובים שונים חייב לבדוק את חישובי החוקרים ואת חישובי התביעה. בדיקה מקצועית ודקדקנית עשויה לגלות טעויות השומטות את השטיח מתחת לטיעוני החוקרים והפרקליטות.
♦ בבדיקה שביצעתי בעבר עבור לקוח בדקתי חישובים שנערכו בפרקליטות, ואשר סוכמו  בטבלה שנקראה "פירוט של הכנסות הכספים החוקיות לחשבון (לרבות קופות גמל), הכנסות שמקורן אחר (בין אם מחשבונות בני המשפחה או ממקורות שאינם ידועים) למול ההוצאות מהחשבון בתקופה", בתקופה של כארבע שנים.
לקורא שעלול לטעון כי חישוב כזה הוא אלמנטרי אומר כבר עתה כי אין זה כך, ואפרט את בסיס הנתונים והפעולות שביצו לצורך הבדיקה:
א. נסקרו דפי חשבון הבנק של הנאשם מחודש אפריל 1998 עד וכולל דצמבר 2001.
ב. ההפקדות לחשבון או המקורות חולקו למרכיבים הבאים:
1. הכנסות חוקיות - הכנסות שוטפות ממשכורת וזיכויים שוטפים שונים כדוגמת מפעל הפיס. 2. הכנסות ממקורות אחרים - הכנסות ממקורות שונים, כגון קבלת הלוואות. 3. הכנסות מפר"י - הכנסות מפיקדונות הכוללים קרן וריבית.
ג. המשיכות מהחשבון או השימושים גם הם חולקו למרכיבים הבאים :
1. הוצאות שוטפות – הוצאות שוטפות הכוללות הוראות קבע שונות כדוגמת חברת חשמל , כבלים וכו'. 2. הוצאות אחרות – שיקים שניתנו והעברות מן החשבון. 3. הוצאות מפר"י - הפקדות לחשבונות החיסכון. ההכנסות מפר"י וההוצאות מפר"י חושבו בנטו והוצגו כסכום אחד.
ד. ניתוח דפי החשבון היה בדרך של ניסוי וטעיה, משמע בכדי לנסות להבין את דרך חישוב הסכומים ובעיקר את חלוקתם לקטגוריות השונות ע"י הפרקליטות, היה צורך לבצע מספר רב של בדיקות ויחד עם זאת, טרם נמצאה לוגיקה ברורה המצביעה על עקביות בחישוב הסכומים.
♦ ההוכחה המיידית לחוסר המשמעות של התוצאה שהוצגה על ידי הפרקליטות היא באמצעות חישוב מתמטי פשוט: אם חישובי הפרקליטות בטבלה שנערכה על ידה היו נכונים, הרי אם נפחית את סכום עודף ההוצאות על ההכנסות לתקופה מהיתרה בחשבון הבנק של הנאשם לתחילת תקופת החישוב, אנו אמורים לקבל את היתרה בחשבון הבנק לסוף התקופה הנבדקת.
בבדיקה שנערכה לא התקבלה התוצאה הנדרשת, מה שמוכיח כי החישוב בטבלה שנערכה על ידי הפרקליטות לא היה נכון.
המסקנה המיידית היא שהחישוב שנערך על ידי הפרקליטות, לפיה בתקופה הנבדקת היו לנאשם עודף הוצאות על הכנסות אינו נכון.
מהחישוב שערכתי התברר כי בעוד שעל פי חישובי הפרקליטות היתרה בחשבון הבנק של הנאשם בסוף התקופה הנבדקת היתה צריכה להיות יתרת חובה (שלילית) של 278,304 ש"ח, הרי בפועל היתרה הינה יתרת זכות (חיובית) של 1,469 ש"ח.
♦ בבדיקה נמצאו אי דיוקים רבים בחישוב וחוסר עקביות בעקרונות החישובים .
מתוך דפי הבנק לחודש מסויים הוקלדו כל תנועות החובה בחשבון הבנק (לא כולל התייחסות לתנועות בפיקדונות השונים). לפי חישובי הפרקליטות סך כל ההוצאות באותו חודש הסתכמו ב - 158,680 ש"ח, ואילו על פי חישוביי, שנעשו כאמור מתוך דפי הבנק, הסתכמו ההוצאות באותו חודש ב - 110,668 ש"ח, הפרש של 48,000 ש"ח שהינו מהותי ביותר.
עוד התגלה בבדיקות, כי בחישובי הפרקליטות לא נלקחו בחשבון קבלת הלוואות כהכנסות אחרות ולעומת זאת, כן נלקחו בחשבון פרעונן של הלוואות כהוצאות אחרות.
העברות כספים בין בני המשפחה
 
♦ בפירוט התנועות הכספיות בין בני המשפחה לנאשם, עשתה הפרקליטות מעשה בלעם; באה לקלל ונמצאה מברכת. ניתוח הפעולות הכספיות בין בני המשפחה, מוכיחות כי בכל מועד בתקופה בה מפורטות הפעולות בין בני המשפחה, היה הנאשם במצב בו בני המשפחה היו חייבים לו. לכן במידה והתקבלו כספים מבני המשפחה הם נועדו להחזיר חובות שלהם לנאשם. לפי הנתונים שהוכנו על ידי הפרקליטות ולפי חישוביי, הרי שבמועד האחרון המופיע בכתב האישום בני המשפחה חייבים לנאשם 237,833 ש"ח.
♦ כפי שנכתב לעיל, הנתונים המצוינים על ידי הפרקליטות בכתב האישום, לגבי תנועות כספיות בין הנאשם לבני המשפחה מוכיחות, כי כספים שהופקדו לחשבונו של הנאשם על ידי בני המשפחה, הינם למעשה החזר כספים, חלקי מאוד, של כספים שנתן הנאשם לבני המשפחה.
שיטת ההוכחה לטענתי זו הינה פשוטה ביותר. ערכתי את התנועות שפורטו על ידי הפרקליטות לפי הסדר הכרונולוגי שלהם, והיתרה המחושבת בכל עת ועת הינה יתרת החוב של בני המשפחה לנאשם, או חובו של הנאשם למשפחה.
♦ כאשר יש פעולות המוגדרות על ידי הפרקליטות כ"העברת כספים לבני המשפחה", "משיכת מזומנים", "העברת כספים לעסקים המשפחתיים" המשמעות היא שבני המשפחה חייבים לנאשם.
♦ כאשר יש פעולה המוגדרת על ידי הפרקליטות כ"קבלת כספים מבני המשפחה" ו"הפקדת מזומנים" המשמעות היא שהנאשם חייב לבני המשפחה.
אם בחישוב הסופי לתקופה בני המשפחה חייבים כספים לנאשם, כפי שאכן הוא המצב, הרי שהטענה כי מקורם של הכספים בחשבונו של נאשם הינם מבני המשפחה ומפעילות בלתי חוקית, הינה מופרכת.