בשורה לנישום הישראלי

♦ שנים לא מעטות שלטה בכיפה הגישה המשפטית, לפיה רשאי פקיד השומה לתקוף כל הפחתת מס בלתי נאותה (מה גם שהדבר הותר במפורש במסגרת סעיף 86 לפקודת מס הכנסה) ומנגד כאשר נקלע הנישום לתאונת מס אין לו על מי להלין, אלא על עצמו בלבד.
מסרים מאוזנים יותר נכללו במהלך השנים, בכל זאת, בפסקי דין מסוימים (במיוחד לאחר דברי נשיא בית המשפט העליון לשעבר, כב' השופט אהרון ברק, בע"א 165/82, קיבוץ חצור נגד פקיד השומה רחובות) אך העדר הוראה ברורה, המתירה לפקיד השומה להימנע מהטלת מס בלתי נאותה, הייתה בעוכרי הנישומים.

 
♦ המילניום השלישי יביא עמו, ככל הנראה, בשורה לנישום הישראלי, ועוד נזכה לראות כיצד יתגשמו דבריה של כב' השופטת ב. אופיר-תום, משנת 1998, בעמ"ה 83/93 (אינוונסט-אימפקס בע"מ), כלהלן:
"ייאמר תחילה ומיד כי כלל הברזל שאמור להנחות את פרשן דין המס בדרכו הפרשנית, הוא כי תכליתם האובייקטיבית של דיני המס, הינה איזון האינטרסים בין הנישום לרשות המיסויית, כך שבסופו של דבר, תוצאת המס תהיה צודקת, סבירה והגיונית, לגבי הנישום, כמו לגבי הרשות. תוצאה זו, מכל מקום, אמורה להוביל ליצירת מצב שבו, מצד אחד, לא ייצא הנישום וידיו על ראשו על ידי חיובו במס שהחוק לא התכוון לחייבו בו; ומצד שני, לא תימצא קופת הציבור הולכת ומתרוקנת, על ידי מתן אפשרות לעקיפת דין המס".

 
♦ מקורה של האופטימיות הזהירה שאנו מפגינים בשורה ארוכה של פסקי דין חדשניים (שרבים מהם ניתנו ע"י כב' השופט מ. אלטוביה, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו), אך בעיקר בדבריו הברורים והחד-משמעיים של כב' השופט א. רובינשטיין, שנאמרו בבית המשפט העליון ביום 13.5.2010 בע"א 10011/07 (פור חברה לניהול תיקי השקעות בע"מ).

 
הסוגיה הספציפית שנדונה באותו מקרה, כשלעצמה, איננה בעלת השלכות מרחיקות לכת, אך קביעותיו הנחרצות והעקרוניות של השופט רובינשטיין, באותו מקרה, חשובות הן עד למאוד.
 
♦ בין היתר, קבע השופט, כי חובת המדינה להגינות יתרה בהתנהגותה בכל דרכיה ברורה לדידו כשמש בצהרי היום, עד כי אינה טעונה אסמכתאות.
ועוד קבע השופט, כי בית המשפט העליון עמד פעמים רבות על חובותיה של המדינה כנאמן הציבור, ואף ציטט מדברי כב' השופט זמיר, כי חובת ההגינות החלה על הרשות כלפי האזרח היא המקור הרעיוני של כללים שונים, המסדירים את היחסים שבין הרשות לבין האזרח.
 

♦ בדבריו אלה כיוון כב' השופט רובינשטיין, ככל הנראה, לכך שבמקרים מסוימים מעלה רשות המיסים טיעונים מקצועיים שאינם עולים בהכרח בקנה אחד עם טיעונים שהיא מעלה במקרים אחרים.

♦ גולת הכותרת, לטעמנו, הינה בדבריו של השופט רובינשטיין בדבר מס אמת, ואלו הם:

"...כשם שהמחוקק, הרשויות ובתי המשפט מצווים ועושים להיאבק במניפולציות ובהערמות בתחום המס, שמטבע הדברים מועד לפורענויות אשר כאלה, שכן מטבע האנוש רבים הם שאינם ששים לתשלום מס - כך חובתם גם לתת יד לכך שהנישום לא ייפגע בלא צורך, במובן של מס אמת...".

♦ ניתן אם כן לצפות בעתיד למקרים בלתי שגרתיים, בהם עשוי הנישום לטעון בפני בית המשפט, כי המס שהוטל עליו על ידי רשות המיסים בישראל איננו בגדר מס אמת, אף אם החוק מאפשר את הטלתו.