המחוזי: ניתן לעקל כספים בבנק עד גובה מסגרת האשראי

הערת מערכת - ביום 16.1.2014 הפך בית המשפט העליון את הפסיקה התקדימית של בית המשפט המחוזי המפורטת להלן ! 
לקריאת חומר נוסף בענין זה: http://www.masfax.co.il/node/4135

♦ ביום 10.1.11 ניתן פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א, כב' הש' דר' מיכל אגמון-גונן במסגרת ת"א 2176/08 משה אלבס ואח' נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ

 ♦ פס"ד אלבס הינו תקדימי ומשנה את הפרקטיקה שאושרה על-ידי בתי המשפט כדבר שבשגרה עד כה, בקובעו, כי היתרה למשיכת יתר על-פי מסגרת האשראי שמעמיד בנק ללקוח היא נכס הניתן לעיקול, עד לגובה הביטחונות שניתנו לבנק.
עסקינן בבקשת צד ג' אלבס - לאישור עיקול זמני לפי תקנה 378 לתקנות סדר הדין האזרחי. אלבס ביקש להטיל עיקול על כספים של לקוח בבנק המזרחי (להלן:"הבנק"). הבנק הגיב לצו העיקול, כי אין כספים לעיקול שעה שהחשבון בבנק עמד ביתרת זכות במט"ח בסך של 7,563 $ וכן יתרת חובה בעו"ש בסך של 103,776 ₪. בפועל ללקוח הועמדה מסגרת אשראי בסך כולל של 220,000 ₪.
♦ שתי שאלות מהותיות הועמדו לדיון:
האחת, האם מסגרת האשראי ניתנת לעיקול.
השניה, האם רשאי הבנק להצהיר כי אין כספים לעיקול מקום בו ללקוח קיימת יתרת מט"ח, בשל זכויות קיזוז הנתונות לו מכוח הסכם עם הלקוח. יצויין, כי השאלה השניה נדחתה, מאחר ובפועל לא הופעלה זכות הקיזוז הנטענת.
♦ השאלה הראשונה והעיקרית שנדונה הינה סוגייה רלבנטית שהעוסקים בתחום נאלצים לדון בה מדי יום במקרים של יצירת חובות כספיים ומאידך האפשרויות העומדות בפני הנושים לשים ידם על נכסי החייבים. ככלל, רשויות המס נוקטות, בין היתר, בהליכים ומטילות צווים לפי סעיף 7 לפקודת המיסים (גביה) אצל גורמים שלישיים וכדבר שבשגרה אצל הבנקים.
♦ עד למתן פסק הדין הנ"ל חייבים שהינם חייבים מובהקים ובד"כ ניהלו את חשבונם ביתרת חובה תוך שהם מקבלים מסגרות אשראי לפעולה בבנק, "נהנו" מן המצב המשפטי בו הבנקים, כדבר שבשגרה, מסרו תגובות כי "אין כל כספים לעיקול בחשבון" ומשכך העיקול לא הוטל ולא השפיע על הפעילות הבנקאית.
בכך הן החייב והן הבנק יצאו "נשכרים". מחד, הבנק מסר תגובה מהירה מבלי להיכנס לעובי הקורה לעניין סוגיית הביטחונות של הלקוח וזאת כל עוד לא נמצאה כל יתרת זכות בחשבון.  החייב / הלקוח גם הוא לא טרח להגיש בקשות לביטול צווי העיקול ו/או להתנגד להליך מאחר וממילא תגובת הבנק ניתנה באופן כזה שאין בה כדי להפריע למהלך העסקים הרגיל של חשבונו ו/או עסקו של החייב.
♦ בפסק דינה של כב' הש' אגמון נפל דבר בישראל, מדינה בה רוב הפעילות העסקית במשק מתנהלת ביתרות חובה ובאמצעות מסגרות אשראי.
עד למועד פסק הדין חלה הלכת אלתית (ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ) לפיה זכות למשיכת יתר מחשבון העו"ש בבנק אינה זכות עתידית הניתנת לעיקול משום שבהעדר עילה לחייב את הבנק לאשר את מתן האשראי, מדובר בצפייה בלבד ולא בזכות שנתגבשה אך טרם מומשה. על כן נפסק בענין אלתית, כי אין לעקל כספי אשראי דוקומנטרי כל עוד זכות המוטב להפרע מן הבנק טרם נתגבשה.
♦ בפס"ד אלבס קבע ביהמ"ש, כי בין הבנק לבין הלקוח היה הסכם מחייב להעמדת מסגרת אשראי, שהבנק היה מחויב לכבד, ומכאן שמסגרת האשראי שרירה וקיימת, וניתנת לעיקול.
בענין אלבס, מאחר שביום הטלת העיקול אצל הבנק עמד חשבון הבנק של החייב ביתרת חובה של 103,776 ש"ח, מתוך מסגרת אשראי של 220,000 ש"ח - אושר העיקול על היתרה למשיכת היתר בגובה 116,224 ש"ח, תוך קביעת ביהמ"ש, כי: "תוצאה זו מתיישבת עם שיקולי מדיניות משפטית ראויה. היא אינה חושפת את הבנק לסיכון מצד אחד, ומאידך, מביאה לאיזון ראוי בין האינטרס של הבנק כנושה לבין האינטרסים של נושים אחרים, שיכלו להיפרע מהנכסים המוחזקים על-ידי הבנק, אלמלא ניתנו לו כביטחונות", החל ממועד פס"ד אלבס, ועל אף שלעת עתה מדובר בפס"ד של בימ"ש מחוזי (ולא בימ"ש עליון), בנקים יהיו מחוייבים לתת דעתם לעניין מסגרת האשראי שניתנה ללקוח, במידה וניתנה, ואילו בטחונות מסר הלקוח שעומדים אל מול מסגרת אשראי זו.
♦ לאור האמור, במקרים של העמדת מסגרת אשראי ללקוחות הבנק תעלינה שאלות מהותיות כגון אופיו ומהותו של הסכם מסגרת האשראי ו/או באם קיים סיכון באשר ליכולת פרעון של הלקוח שכן, במקרים כאלה ובמידה והבנק התחייב להעניק ללקוח את הזכות למשיכת יתר עקב קיומם של בטחונות, הזכות ניתנת לעיקול.
♦ יצויין כי ממועד פסק הדין יתכן ותיווצר מציאות חדשה בישראל: הדבר יקשה על חייבים, לכאורה, לנצל לרעה את המצב המשפטי שבהם בנקים יגיבו בשלילה לצו עיקול. הבנקים לא ישמשו עוד ככלי לעקיפת המחסום המשפטי (העיקול), למניעת הברחת נכסים. מאידך, קיים חשש שהבנקים ייצרו מדיניות בנקאית שתגרום להם לצמצם את מסגרות האשראי ללקוחות, להגדיל בטחונות, ולהקשיח את התנאים ללקוחות.
♦ בשלב זה עדיין מוקדם לדעת האם הבנק יערער על ההחלטה לביהמ"ש העליון (פסק הדין ניתן ביום 10.1.11), שכן השיקול להגשת הערעור הוא משמעותי ביותר: בשלב זה מדובר בהכרעה "מקומית", שעלתה לבנק סכום קצוב (שככל הנראה ייגבה מהלקוח בדרך אחרת), ואילו הכרעה דומה בביהמ"ש העליון תהווה תקדים שיחייב את כל הבנקים ותשנה את התייחסות המערכת הבנקאית להעמדת אשראי ללקוחות (לטוב או לרע).

* עו"ד מירב שחר- הינה שותפה במחלקה המסחרית במשרד גולדמן ושות' ועוסקת בתחומי הבנקאות, הנדל"ן משפט מסחרי וליטיגציה.