סוף דרכן של חברות הארנק... האומנם? (ע"מ קרן ת"א לפיתוח)

♦ כידוע, ממשלת ישראל הנוכחית ובעיקר שר האוצר, מר יאיר לפיד, הכריזו עם כינונה של ממשלה זו, כי ילחמו למען השוויון בנטל לרבות חלוקה צודקת יותר של נטל המס. בין יתר ההמלצות שקיבלה הממשלה בעניין, נדון נושא "חברות הארנק"אשר נולד במרוצת השנים במטרה לחסוך בתשלום מיסים עבור עובדים שכירים בכירים או ליתר דיוק דחיית תשלום המס למועד חלוקתו בפועל תוך הפניית החיסכון במס להשקעות ו/או להון החוזר של החברה עד מועד החלוקה הסופי.

 

♦ משרד האוצר יחד עם רשות המיסים השקיעו מאמצים רבים בעניין. דיונים רבים התקיימו בנושא ואף הועלו הצעות חוק כאלה ואחרות. חלק מן ההצעות אף נחשפו לציבור והתגובות לא איחרו לבוא. כנגד הצעות אלה נטען מחד, כי הן אכן יועילו לשוויון בנטל ומאידך נטען, כי הן מנוגדות לחופש העיסוק או לזכות להתאגד. בכל מקרה, יוזמת חקיקה זו נשכחה לאחרונה, ככל הנראה בזכות לוביסטים חזקים במיוחד בעלי אינטרסים אישיים, שקרבתם למקבלי ההחלטות בעניין ברורה מין הסתם.

 

♦ למרות המצב, רשות המיסים לא קפאה על שמריה "והחליטה" לפעול אסרטגית באמצעות ערכאות שיפוטיות באופן של בחירת "תיק דגל" .

כך ביום 20.10.2014 פורסם פס"ד ע"מ 28320-05-12 קרן תל אביב לפיתוח נגד פ"ש ת"א 5 שיצא מבית המשפט המחוזי תל אביב, ע"י כבוד השופטת מיכל אגמון גונן (להלן: "פסה"ד"). עפ"י פסה"ד סווגו מחדש הוצאות בגין דמי ניהול למנכ"ל המערערת, מר א. בן שושן (להלן: "המנכ"ל"). בית המשפט סיווג את ההוצאה כהוצאת שכר ולא הוצאת דמי ניהול .

כך למעשה יצרה רשות המיסים מסלול עוקף חקיקה לביטולן של חברת הארנק (עדיין לא הלכה מחייבת, אלא מנחה). למרות זאת, בשורות הבאות ננתח את תוצאת פסק הדין ואף נבחן השאלה האם אכן תוצאת פסה"ד תביא בהכרח להיעלמותן של "חברות הארנק".

 

♦ תחילה יצוין, כי העובדות בפסה"ד אותו "בחרה" רשות המסים כ"טסט קייס" שירתו באופן קיצוני את רשות המיסים בעמדתה לפיה התשלום ששולם למנכ"ל הוא בגדר הוצאת שכר ולא הוצאת דמי ניהול. עפ"י פסק הדין רשות המיסים הוכיחה מעבר לכל ספק, כי בין המנכ"ל והמערערת התקיימו יחסי עובד מעביד.

 

♦ בפסה"ד צוין בין היתר, כי המנכ"ל החתים מידי יום את כרטיס העובד שלו. המנכ"ל מילא בכל שנה טופס 101 כמו כל עובדי המערערת. למנכ"ל הוצא מידי חודש תלוש שכר אשר כלל את שווי

אחזקת טלפון ורכב אשר הוצמדו לו במסגרת תפקידו. המנכ"ל קיבל בתום ההתקשרות עם המערערת פדיון ימי חופשה כמקובל בסיום העסקת שכירים. המנכ"ל חתם על חוזה אישי מול המערערת ולא באמצעות החברה בבעלותו. החברה שבעלותו הוקמה לאחר שנחתם ההסכם האמור ועוד כהנה וכהנה נסיבות המעידות על יחסי עובד מעביד.

ביהמ"ש קבע, כי כל הסממנים לעיל הצביעו באופן מובהק, כי המנכ"ל היה עובד שכיר של החברה.

 המערערת הייתה אמורה לנכות משכר זה מס במקור בהתאם להוראות הפקודה ולשלם מס שכר מתוקף היותה מוסד ציבורי.

 

♦ למרות האמור, אין הכרח, כי המסקנה היא ביטולן של "חברות הארנק". המקרה בפסה"ד מעיד על נסיבות מאד ספציפיות של המנכ"ל והמערערת בדרך התקשרותם. למעשה עולה מפסק הדין, כי שני הצדדים לא נזהרו כלל והתעלמו לחלוטין מהדקויות המשפטיות הקשורות בדיני המס ולבטח מההלכות הפסוקות בעניין. יתכן מאוד, כי במקרים בהן יפעלו הצדדים בזהירות הראויה (תוך איבחון פסק הדין), רשות המיסים תהא מנועה מסיווג מחדש של הוצאות אלה.

כך למשל באמצעות עריכת הסכם עם חברת הניהול ולא הסכם אישי, הקפדה על אי מתן הטבות הניתנות לשכירים, וויתור על ימי חופש ועוד.

 

♦ בכל מקרה, תוצאת פסק הדין אינה נכונה כלל עבור אלה אשר פועלים או מתכוונים לפעול באמצעות "חברות ארנק", שכן רבים יחששו מחיובי מיסים בשלב מאוחר יותר אשר יכלול סכום נכבד שייצבר בגין מספר שנות מס יחד בצירוף הפרשי הצמדה, ריביות וקנסות. יתרה מכך, מעסיקים רבים ימנעו מלפעול מול שכיריהם הבכירים בדרך זו בכדי להימנע משומת ניכויים כבדה במיוחד אשר תכלול את כל האמור ואף בגילום. רשות המיסים תרוויח למעשה מחוסר הודאות שנוצרה או שתיווצר בעניין בקרב הנוגעים בדבר שתגרום לרבים להימנע משימוש בחברות מעין אלה.

 

♦ האם מדובר בהלכה מחייבת ? לא, משום שפסק הדין ניתן על ידי בית משפט מחוזי. ואף ביהמ"ש ציין מפורשות בפסה"ד, כי הוא נכון רק לנסיבות שנדונו בו, במילותיו: "אין באמור בכדי לקבוע, כי לא ניתן, באופן עקרוני, לתת שירותי ניהול באמצעות חברה. במקרה שלפני לא כך נעשה הדבר".

 

♦ האם התיק ייבחן בבימש העליון? האם זהו הטסט-קייס ללכת עמו לעליון? מדובר בשאלה של יתרון וחיסרון ובניגודי אינטרסים ברורים בין המערערת הבודדת ונסיבותיה הקיצוניות לבין "חקיקה שיפוטית" מחייבת ואקטיביסטית, ואנו תקווה שהדברים יישקלו בכובד ראש ואם יוחלט להגיש ערעור לבית המשפט העליון, הרי שיש ללוותו ב"ידידי בית משפט" מגופים רבים ושונים, שלא יתנו לעניין לעבור ללא תשומת הלב הראויה! וזאת דוגמא טובה לאמירה: