שחר נסוג בפני רובינשטיין

 ♦ביום 9.2.1998 ניתנה החלטה, בבית המשפט העליון, בעניינו של שחר אביהו (ע"א 2832/94; פקיד שומה תל-אביב 1 נגד שחר אביהו). הערעור נסב סביב החלטתו של השופט א. פלפל, בתיק עמ"ה 49/93, שניתנה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום 7.4.1994.

 

♦ השופט פלפל קבע בהחלטתו כי פקיד השומה אינו רשאי לתקוף "שומת הפסדים" (כפי שדווחה על ידי הנישום), לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות החוקית בה ניתן לדון באותה שנת מס. בכך נדחתה עמדתו של פקיד השומה, שסבר כי רשאי היה להקטין את ההפסד העסקי - כפי שדיווח עליו הנישום בשנת המס 1984 (שלגביה חלה התיישנות) - משום שהנישום כלל בסכום ההפסד האמור הפסד עסקי מועבר משנה קודמת (1983), שלגביו הוסכם – בהליך נפרד – כי יש להפחיתו.

 

♦ בית המשפט העליון, שבפניו הובא ערעורו של  פקיד השומה, קבע כלהלן:

 

"1.בבית המשפט המחוזי נקבע, כי על פקיד השומה לדון גם בשומת הפסדים בכל שנה.

 

 2.לטענת פקיד השומה ניתן לדחות את בחינת ההפסדים לשנה שבה מקוזז ההפסד כנגד הכנסה כלשהי.

 

 3.בתיקון 114 לפקודה אומצה גישתו של ביהמ"ש המחוזי בדבר החובה לדון בהפסד לגבי כל שנת מס ולא לדחות זאת לשלב קיזוז ההפסד.

 

♦ לאור האמור, הפרקליטות החליטה לחזור בה מן הערעור". ללא קשר להחלטה בעניין "אביהו שחר" ניתנה ביום 31.7.2003 החלטה עקרונית, בבית המשפט העליון, בע"א 3415/97 (פשמ"ג נגד יואב רובינשטיין ושות', חברה לבניין פיתוח ומימון בע"מ). בהלכת "רובינשטיין" קבע בית המשפט העליון, פה אחד, כי רשאי פקיד השומה שלא להתיר קיזוז הפסדים עסקיים שנצברו בחברה בתקופה בה נשלטה ע"י בעלי מניות קודמים, אם בעלי המניות החדשים רכשו את השליטה בחברה אך ורק כדי לקזז את הפסדיה "הישנים" כנגד פעילות "חדשה"

 

♦ למען הסדר הטוב נציין כי בית המשפט העליון הבהיר, שלא כל החלפת בעלי השליטה בחברה מפסידה תהא כרוכה בהתעלמות מהפסדי העבר שנצברו בה, וכל מקרה יבחן לגופו של עניין. כרסום מסוים בהלכת "רובינשטיין" הותר על ידי בית המשפט העליון, ביום 29.5.2008 (ע"א 7387/06), בעניין בן ארי סוכנות לביטוח בע"מ נגד פקיד שומה 1 ירושלים, אך לא בכך עסקינן הפעם.

ביום 31.5.2012 הובאה בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתיק עמ"ה 1022/09 רובומטיקס טכנולוגיות בע"מ סוגית מס, שיש לה קשר להלכת "אביהו שחר" ולהלכת "רובינשטיין". מדובר בחברת רובומוטיקס טכנולוגיות בע"מ (להלן: "המבקשת") שצברה הפסדים עסקיים בסכום מצטבר של כ-57 מיליון ש"ח בשנים 1999 – 1996, ובשנת 1999 נרכשה השליטה במבקשת על ידי סילברבוים אחזקות בע"מ. באוקטובר 2004 הקימה המבקשת שותפות, בה החזיקה 99% מהזכויות, ומאותה שותפות נצמחה למבקשת הכנסה עסקית, בסכום כולל של כ-22.5 מיליון ש"ח, בשנים 2004 ו-2005.

♦ המבקשת קיזזה את רווחיה מהשותפות לצרכי מס כנגד הפסדי העבר, ופקיד השומה למפעלים גדולים סרב להתיר את הקיזוז המבוקש. באי כוחה של המבקשת ביקשו לקבל את הערעור על הסף, שכן "שומת ההפסדים" של המבקשת לשנת המס 1999 התיישנה, ולא ניתן להתעלם לטעמם מהפסדים אלו, לאור הלכת "אביהו שחר".

 

♦ השופט אלטוביה דחה את הבקשה ורמז (למעשה) כי הלכת "אביהו שחר" נסוגה במקרה זה בפני הלכת "רובינשטיין".

בשל חשיבותה של ההחלטה מיום 31.5.2012, נצטט להלן חלק ממנה:

"...דוח שהופעל לגביו שיקול דעת שומתי, אולם בחר המשיב שלא לבחון חלק מהסוגיות הטמונות בו למשל משום שלא הייתה להן השלכה על חבות המס באותה שנת מס, על מנת שהנישום יוכל להסתמך על הצהרתו כאילו נבחנה ואושרה בידי המשיב בקשר עם שנות מס מאוחרות, צריך הוא לשכנע כי היה על המשיב לבחון הסוגיה ומשבחר שלא לבחון אותה, מנוע הוא מלתקוף את המצג שהוצג. ברגיל הפסד נטען שאין לו השלכה על חבות המס בשנות ההפסד, יכול ושיבחן בשנת המס שבה מבקשים לעשות בו שימוש לאחר העברתו. ברגיל אין לומר כי "חלף המועד" לבחינת ההפסד בשל שמקורו בשנת מס שהתיישנה. בחינת "התיישנות" יכולת המשיב לבחון ההפסד הוא מהמועד שבו מתבקש לעשות בו שימוש. במקרה דנן,כאמור, המשיב יוצא מנקודת הנחה המכירה בקיומם של ההפסדים, אף אם טענתו החלופית תוקפת את עצם קיומם. די בכך כדי לדחות את הבקשה לקבלת הערעור על הסף כפי שבואר לעיל..."

♦ לא נותר לנו אלא להמתין ולראות האם החלטתו של השופט אלטוביה תבוטל - או תאומץ – ע"י בית המשפט העליון.