♦ משרד האוצר, הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון, אחראי גם על מתן רישיונות לנותני השירותים הפיננסים (להלן: "הממונה") מפרסם באתרו נתונים לגבי בקשות רישיון שהוגשו וסטטוס הטיפול על ידו מפורסמים במרשם באתר הממונה.
♦ נתייחס לדרך "המועדפת" על הממונה ל"דילול" הענף – שימוש ב"מידע מודיעיני". מידע מודיעיני הוא למעשה מידע שמגיע מהמשטרה בשורה אחת (פארפראזה) וכולל את "המלצת המשטרה"- שלילי/חיובי. מטבע הדברים, כשמדובר בהמלצה חיובית הנש"פ לא יקבל את הפראפראזה לידיו.
כניסתו של הממונה לתפקיד ורצונו להסדיר את התחום (על אף שלכאורה התחום כבר היה מוסדר), מתבצע באמצעות פירסום נהלים וחוזרים מעת לעת. מבקשי הרישיון צריכים לעמוד בכל הדרישות שהממונה מעלה בנהליו, אשר למיטב הבנתו משקפים ומיישמים את האמור בחוק.
♦ במסגרת הנהלים אמור הממונה להקפיד כי לא תיפגענה זכויות הנש"פ. כך למשל, ידוע כי חופש העיסוק הינה זכות יסוד ועל כן על מנת שניתן יהיה לפגוע באותה זכות יסוד, הרי שכל החוזרים והנהלים אמורים להיות על פי סמכות שניתנת לאותו מפקח בחוק. ועל החוק לעמוד בדרישות חוקתיות מוקפדות (בכפוף לפסקת ההגבלה של חוקי היסוד).
♦
אחד החוזרים שפירסם הממונה הינו "חוזר יושר ויושרה". חוזר זה הינו "נשק יום הדין", של הממונה והוא יכול להשתמש בו, לכאורה, מבלי שלמבקשי הרישיון יש אפשרות להתגונן מפניו.
נשמע בעייתי? נשמע כפוגע בחופש העיסוק? נכון, אך מה שיותר בעייתי הוא שהממונה יצר את הנשק האמור בעצמו, עבור עצמו באמצעות "חוזר" שהוא עצמו כתב המתבסס על פרשנות שלא הייתה קיימת מלכתחילה בחוק. החוזר האמור מאפשר לממונה להשתמש במונח העמום (והחסוי) "מידע מודיעיני" או "המלצת המשטרה" ככל שהדבר נוגע לביטול בקשת רישיון.
♦ נשק זה הינו חסוי כך שלמעשה למבקש הרישיון מאד קשה להתגונן מפניו. שימוש בנשק זה עשוי להביא למוות כמעט ודאי של מי שהוא כוון כלפיו, בין בצורה מיידית ובין תוך מספר שבועות / חודשים (תלוי בבית המשפט ובנסיבות).
♦ החוק קובע, כי הממונה רשאי לתת רישיון למבקש רישיון שלא הורשע בעבירות חמורות וכן שלא הוגש נגדו כתב אישום (דבר השונה כאמור מתפקידים אחרים שמאפשרים להמשיך לעבוד עד שאין הרשעה חלוטה). אלא שהחוק גם מאפשר לממונה לא לתת רישיון "למי שלדעתו מתקיימות נסיבות אחרות המטילות דופי ביושרו וביושרתו לפי אמות המידה שעליהן הורה לפי החוק". מכיוון שהחוק עצמו דורש הרשעה או מינימום הגשת כתב אישום חמור, החליט הממונה על דעת עצמו, כי מבחינתו הוא יכול לדחות בקשות רישיון למי שנחקר חקירה תחת אזהרה או אפילו לאדם שלא נחקר כלל, במקרים שהמשטרה "ממליצה" שלא לתת לו רישיון.
♦ כך למעשה מתאפשר למשטרה, מבלי להתאמץ בהשגת ראיות, חקירות פליליות סבוכות ו"בזבוז משאבים", פשוט לתת "המלצה שלילית" ולסגור את אותם גופים לפי רצונה.
נכון, מבקש הרישיון יכול לפנות לבית המשפט ולהתלונן ש"אין מידע כזה", אך בתי המשפט נוטים שלא להחליף את שיקול דעתו של הממונה בשיקול דעתם שלהם, אלא במקרים חריגים שבהם חרג הממונה מסמכותו. והכיצד יוכיחו אותם מבקשי רישיון שהממונה חרג מסמכותו? הם לא יכולים להוכיח זאת, כי המידע הוא חסוי ומבקש הרישיון בעצם לא יודע בפני מה להתגונן.
♦ מצא לו הממונה היושב בירושלים, גם שיטה יעילה לסגירת תיקים- בדרך פלא, העתירות נדונות אצל שופטים בתל אביב, תוך ניצול יתרונות מהתחום המינהלי "למתקדמים", שמקשים אף על קבלת צוי מניעה, כך שפעמים רבות העסק שפעל שנים רבות נסגר עוד לפני שדנים בעתירה עצמה. או שפשוט מחליטים בעתירה תוך מספר ימים ואין צורך בצו.
♦ אם נקביל את התחום של המידע המודיעיני לתחום הפלילי- הרי שמדובר למעשה ב"מעצר עד תום ההליכים"- רק עם חומר חסוי, לעתים אפילו בלי שאותו אדם נחקר, אלא סתם על בסיס "המלצה".
גם אם זה נשמע לקוראים לא הגיוני או לא חוקי, הרי שבתי המשפט לא נוטים להתערב בשיקול דעתו של הממונה, שקבע כאמור את שיקול דעתו לעצמו, והממונה לא נוהג להתערב ב"המלצות המשטרה".
♦ בקיצור- נשק עוצמתי בחר לעצמו הממונה. עד שיגיע (המקרה המתאים) לבית המשפט העליון שייאזן את הממונה, יאפשר לו לסגור עוד ועוד נותני שירותים פיננסים על בסיס המלצות משטרה חד צדדיות. מעל מאה עסקים נסגרו משימוש ספציפי בנשק האמור בתקופה האחרונה. לעומת זאת יש מקרים שמסתיימים בהסדרים שונים מחוץ לכתלי בית המשפט, תוך השקעת משאבים ניכרים מצד הגופים.
♦ לאחרונה החלו רוחות חדשות מנשבות מירושלים, הן מהעליון והן מהמחוזי, רוחות שנותנות גם חשיבות לזכות היסוד של חופש העיסוק וחזקת החפות בתקוה שרוחות אלה תעבורנה דרך הממונה ואף תגענה לתל אביב. ימים יגידו...