תן לפי יכולתך, קבל לפי צרכיך

 ♦מי שיעיין בפסק הדין שניתן ביום 2.9.2010, ע"י השופטת פרוקצ'יה בהסכמת שני השופטים האחרים, בבית המשפט העליון (בג"צ הביטוח הלאומי) ימצא, כי טרם נס ליחן של כמה מסיסמאות העולם הקומוניסטי הישן.
♦ העתירה שהוגשה, כנגד העלאת סכום "התקרה" לעניין קביעת דמי הביטוח בהם חייבים המבוטחים, התבססה במידה רבה על כך שלא חל במקביל כל גידול בקצבאות ובתשלומים השונים, שמשלם המוסד לביטוח לאומי למבוטחים.
 
♦ בית המשפט העליון לא נתן, כפי הנראה, משקל רב לטיעון זה וקבע, כי "התיקון העומד במוקד העתירות אינו מנוגד לתפיסה הבסיסית של מבנה מנגנון הביטחון הסוציאלי ולתכליות החברתיות שהוא נועד להגשים. 
 
הוא פוסע בתלם הקיים של רעיון הטלת הנטל על פי היכולת הכלכלית, ותשלום הגמלאות על פי הצורך הבסיסי..."
 
♦ בשולי פסק הדין הוסיפה השופטת פרוקצ'יה וקבעה כך:

 
"אין למצוא פגם משפטי - חוקתי בתיקון לחוק. אוסיף ואומר, כי הוא משתלב גם עם נורמות של מוסר חברתי, הנשען על סולידאריות ועזרה הדדית, שעליהם מושתתת תפיסת הביטחון הסוציאלי בישראל".
 
♦ נוכח קביעות חדות אלה, לא נותר לנו אלא לשאול את שאלות התם דלהלן:
 
♦ 1. אם בסולידאריות ועזרה הדדית עסקינן, מדוע פטורות נשים נשואות, שהינן עקרות בית, שאינן חייבות כלל בדמי ביטוח, מלתרום את חלקן למטרות נשגבות אלה (כוונתנו לאמידות שביניהן)?
 
♦ 2. מה טעם לשלם קצבאות, דמי פגיעה בעבודה, תגמולי מילואים (וכיוצא באלה) לבעלי היכולת, שאינם נסמכים לשולחנו של המוסד לביטוח לאומי?
 
♦ 3. מדוע החליט המחוקק לפטור מחובת תשלום דמי הביטוח את המבוטחים שהגיעו לגיל הפרישה (ובמקרים מסוימים, את אלה שהגיעו לגיל 70)?
האם הללו פטורים מנורמות המוסר החברתי?
 
♦ 4.מדוע נקבעה תקרה לסכום ההכנסה שבגינה מוטלים דמי הביטוח? אדרבא, מי שהכנסתו דלה - יזכה בקצבה נאה מיום שיראה אורו של עולם (ויהיה פטור מכל תשלום) ואילו מי שהכנסתו עודפת - יתכבד וישלם דמי ביטוח ללא הגבלה, עד שיעבור לעולם שכולו טוב, ולא יהיה זכאי מלכתחילה לקבל כל תשלום, או קצבה, מהמוסד לביטוח לאומי.
 
♦ ובנימה פחות סרקסטית נזכיר, כי יחיד שהיה תושב ישראל, ושילם כל השנים דמי ביטוח לאומי, אך בגיל מבוגר יחסית הפך להיות תושב מדינה אחרת, איננו זכאי לקבל כלל קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי. עוות זה הובא בעבר בפני בית המשפט העליון, אך נותר בעינו (בג"צ 890/99; מיכאל חלמיש נגד המוסד לביטוח לאומי ואחרים).
האם נורמות המוסר החברתי פוקעות מחוץ לתחום הטריטוריאלי של מדינת ישראל, או שמא דין אחד למבוטח ודין אחר למבטח?