אין חבות במע"מ בגין פיצויים במסגרת פסק בורר

♦ המערערת, חברה קבלנית, התקשרה בעסקת קומבינציה עם הפטריארכיה היוונית אורטודוקסית של ירושלים ביום 2.9.1995 להקמת מלון דירות על חטיבת קרקע בבעלות הפטריארכיה בשכונת אבו טור בירושלים. לצורך ההסכם נכנסה המערעת בנעלי חברה אחרת, אלקונטרן בע"מ (להלן: "אלקונטרן") שהייתה קשורה בהסכם קומבינציה קודם עם הפטריארכיה משנת 1980 (הסכם שלא יצא לפועל). כדי להיכנס לנעליה של אלקונטרן, שילמה המערערת לאלקונטרן ולשותפתה, אפריקה-ישראל, סכום של 2,362,500 דולר בצירוף מע"מ. בנוסף, שולמו דמי הסכמה לפטריארכיה כדי לאפשר המחאת הזכויות. כשלושה חודשים לאחר החתימה על הסכם הקומבינציה בין המערערת לפטריארכיה התעוררו קשיים ביישומו שכן האחרונה לא עמדה בהתחייבויותיה השונות (חתימות על מסמכים ובקשות להיתרי בניה). על רקע זה, ביטלה המערערת את ההסכם ביום 6.2.1997 ולאחר מכן נקטה המערערת בהליכים משפטיים כנגד הפטריארכיה שהופנו להליך בוררות לפני נשיא בית המשפט העליון (בדימ') מאיר שמגר (להלן: "הבורר"). בפסק הבורר שאושר על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 5.12.2004 נקבע כי הפטריארכיה הפרה את ההסכם בין הצדדים וכי ביטול העסקה מצד המערערת היה כדין. הבורר חייב את הפטריארכיה לפצות את המערערת בסכום של 26,367,075 ש"ח בגין הוצאותיה והשקעותיה (כולל 5% הוצאות תקורה בסך 1.2 מיליון ש"ח) וכן סכום של 2,258,223 ש"ח בגין אובדן רווחים.

♦ השאלה הרלוונטית לערעור היא שאלת חיובה של המערערת בתשלום מע"מ בגין הפיצויים ששולמו לה במסגרת פסק הבורר.

♦ לטענת המערערת, היא לא סיפקה כל שירות ולא ביצעה כל פעולת מכר, ולכן לא התקיימה "עסקה" חייבת במע"מ כהגדרתה בחוק. רוב הפיצויים ששולמו לה במסגרת פסק הבורר הם פיצויי הסתמכות ולא כתמורה על "מתן שירות" או "מכירת נכס". לחלופין נטען, כי גם אם הפיצויים ששולמו בגין תשלומי המערערת לדיירים המוגנים ועלות פינויים (כ-3.2 מיליון ש"ח) הם בבחינת תמורה חייבת במע"מ עבור "שירות" שסופק לפטריארכיה, הרי שלא כך הדבר ביחס ליתרת הפיצויים. המערערת טענה, כי גם אם תידחה טענתה הרי בית המשפט קמא לא התייחס להוראות סעיף 7(2) לחוק המע"מ, שלפיו "מחירה של עסקה הוא התמורה שהוסכם עליה, לרבות ... כל תשלום אחר בשל פיגור בתשלום ופיצויים בשל הפרת ההסכם כשאין עמה ביטול העסקה...".

 

♦ לטענת המשיב, הפיצויים שקיבלה המערערת בגין הוצאות והשקעות שביצעה מתייחסים לביצוע חלקי של השירות שלו התחייבה המערערת כלפי הפטריארכיה בהסכם הקומבינציה. המשיב שולל את טענת המערערת ביחס לסעיף 7(2) לחוק, וטוען כי פרשנותה אינה עולה בקנה אחד עם הדעות שהובעו בספרות. עוד נטען, כי ביטול ההסכם אינו חל למפרע, אלא תחולתו אקטיבית. לכן, כל הפעולות שבוצעו במסגרתו לפני ביטולו – חייבות במע"מ.

 

♦ ביהמ"ש קבע, כי עסקת קומבינציה בין הפטריארכיה לבין המערערת כשלה עקב הפרת חוזה מצד הפטריארכיה. המחלוקת בין הפטריארכיה לבין המערערת הובאה לפני בורר, שפסק לזכות המערערת פיצויים. השאלה שהובאה לפני ביהמ"ש העליון היא מה דינם של פיצויים אלה לצורך החיוב במע"מ.

ביהמ"ש מצא, כי אין לראות בפיצויים ששילמה הפטריארכיה למערערת משום מקשה אחת לצרכי מע"מ. מצד אחד, ניתן לראות בפיצויים המתייחסים לפעולות שביצעה המערערת במסגרת עסקת הקומבינציה (ובפרט – פינוי הדיירים והפעילות התכנונית), משום "תמורה" ששולמה עבור "שירות" שסיפקה המערערת לפטריארכיה – ולכן המערערת חייבת בתשלום מע"מ בגינם. לעומת זאת, ראשי הפיצוי האחרים ששולמו אינם נופלים בגדרי החבות במע"מ, משמצא ביהמ"ש, כי אין מדובר בתשלומים שבוצעו במסגרת עסקת "שירות" או "מכר" שכן מדובר בהוצאות שהוצאו כתנאי מקדמי לכניסת המערערת למערכת יחסים חוזית עם הפטריארכיה, שלא על פי בקשתה או דרישתה של האחרונה. בניגוד לפעולות ש"בוצעו בשטח" (כדוגמת פינוי הדיירים) לא ניתן לזהות מהו השירות שסופק לפטריארכיה תמורת תשלום זה. שאלת ניכוי התשומות – שלא נבחנה על-ידי בית המשפט קמא – תוחזר לבחינתו על רקע מסקנתנו האמורה. בנוסף, ככל שתהיה בין הצדדים מחלוקת בנוגע לגובה הסכומים החייבים במע"מ מתוך כלל הפיצוי ששולם למערערת – יכריע בכך בית המשפט המחוזי, על רקע קביעותינו בפסק דין זה.

 

♦ הערעור יתקבל חלקית. חיוב המערערת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד שפסקה הערכאה קמא יבוטל. המשיב ישלם למערערת שכ"ט עו"ד בשתי הערכאות בסך של 30,000 ש"ח.