אי הרמת מסך בהליכי גביה

♦ מדובר בבקשה למתן צו זמני, לפיו תימנע המשיבה מנקיטת הליכי גבייה נגד המבקשת בהתאם לפקודת המסים (גביה) או לעקל החזרי מס אשר יגיעו לה, באם יגיעו, וזאת עד למתן פסק דין סופי בתביעה העיקרית אשר הוגשה בד בבד עם הגשת הבקשה.
♦ חברת בית הבד המודרני לייצור שמן זית טבעי בע"מ עסקה ביבוא ושיווק שמן זית (להלן: "חב' בית הבד המודרני"). ביום 9.8.00 או בסמוך לכך החליטה המשיבה לשנות סיווג שמן זית אשר יבאה חב' בית הבד המודרני משמן מאור לשמן מאכל. מאחר ושיעור המכס עבור שמן מאכל גבוה יתר, נדרשה החברה לשלם הפרשי מכס ומע"מ בסך של 363,145 ש"ח (להלן: "החוב").
חב' בית הבד המודרני הוקמה ביום 4.12.89 ביום 27.7.94 הוקמה חב' בית הבד באסם בע"מ (להלן: "חב' באסם"), אף כי פעילותה העסקית החלה בשנת 2000. ביום 24.11.03 הוקמה המבקשת.
ביום 27.12.06 פנתה המשיבה למבקשת בדרישה לתשלום החוב ואשר במועד הפניה הגיע לסך של 714,084 ש"ח. בפנייתה טענה המשיבה, כי חב' בית הבד המודרני, חב' באסם והמבקשת הינן למעשה אישיות משפטית אחת המחליפות את שמן ומספרן באופן פורמלי בלבד על מנת לחמוק מפירעון החוב. מכאן הדרישה.
מהפן העובדתי טענה המבקשת, כי עם פטירת אביו של באסם וחלוקת מניותיו בחב' בית הבד המודרני בין ארבעת ילדיו, התגלע ביניהם סכסוך אשר בעקבותיו החליט באסם לפרוש מהעסק ולפעול במסגרת חב' באסם. חב' באסם רכשה מחב' בית הבד המודרני את המלאי וחלק מהציוד. חב' באסם שילמה תמורת המלאי והציוד אשר רכשה מחב' בית הבד המודרני ישירות לספקים של אותה חברה להם היא היתה חייבת כספים.
מהפן המשפטי טענה המבקשת, כי המשיבה אינה מוסמכת לבצע בעצמה הרמת מסך ולהיפרע מהמבקשת את החוב של חב' בית הבד המודרני. סמכות זו נתונה לבית המשפט בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 ובהתאם לכך היה על המשיבה לפנות לערכאות לקבלת הסעד המבוקש. המבקשת מדגישה את העובדה, כי במקרה דנן המשיבה לא פעלה מכח סעיף 106 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, ואשר הוראותיו נקלטו מכוח סעיף 231א' לפקודת המכס (נוסח חדש) גם על חוב בהתאם לאותה פקודה. אותן הוראות מקנות לרשויות המס, בהתקיים התנאים הקבועים בחוק, סמכות לדרוש סילוק חוב של חייב אחד ממשנהו.
עוד טענה המבקשת, כי במקרה דנן מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן, באם תידחה הבקשה, הדבר יגרום להתמוטטותה והפסקת פעילותה העסקית.
♦ לטענת המשיבה, לא היתה כל תכלית כלכלית מהעברת הפעילות והדבר נעשה על מנת להתחמק מתשלום חובות. מסקנה זו מתחייבת ממספר נסיבות: העדר כל הוכחה בדבר תשלום תמורת המלאי והציוד אשר רכשה חב' באסם, כביכול, מחב' בית הבד המודרני, אדישות חב' בית הבד המודרני מדחיית בקשתה על-ידי המשיבה לביטול החוב, הפסקת פעילותה של חב' בית הבד המודרני מיד לאחר דרישת המשיבה ממנה לתשלום החוב, המשיבה מודה, כי הוראות סעיפים 106 לחוק המע''מ  ו-231א' לפקודת המכס אינן חלות במקרה דנן ובהתאם לכך היא לא פעלה מכוחן כנגד המבקשת. יחד עם זאת, לטענת המשיבה היא רשאית מכוח הפסיקה לעשות בעצמה הרמת מסך ולדרוש מהמבקשת תשלום חובותיה של חב' בית הבד המודרני ללא צורך בפנייה מוקדמת לערכאות. לעניין מאזן הנוחות, טענה המשיבה, כי הוא נוטה לטובתה, שכן, המבקשת אינה מפרטת את הנזק העלול להיגרם לה מדחיית הבקשה, בעוד שקבלת הבקשה יגרום נזק כבד למשיבה, אשר יהיה עליה להתמודד עם הברחה צפויה נוספת של נכסי המבקשת, והדבר יסכל את גביית החוב.
 
בימ"ש השלום בחיפה - כב' הש' ר.חדיד:
 
♦ התנאים למתן סעד זמני נקבעו בהלכה הפסוקה וקובצו בתק' 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. בסעיף 6(א) לחוק החברות, תשנ''ט-1999 הסדיר המחוקק סמכות בית המשפט להורות על הרמת מסך ההתאגדות המפריד בין החברה לבעלי מניותיה. סמכות דומה להרמת מסך, אף כי מוגבלת יותר הן מבחינת העילות - העברת נכסים או פעילות ללא תמורה או בתמורה חלקית - והן מבחינת גובה הסכום אותו ניתן להיפרע מאחרים - עד לשווי הנכסים שהועברו ללא תמורה או ההפרש בין שווים האמיתי לבין התמורה החלקית ששולמה בעדם - ניתנה לרשויות המס בסעיף 106 לחוק מס ערך מוסף, ואשר, כאמור, חל מכוח סעיף 231א' לפקודת המכס גם על חוב בהתאם לאותה פקודה.
♦ המשיבה מפנה לפסיקה המקנה לה, לטעמה, סמכויות לבצע בעצמה הרמת מסך מבלי שעינו של בית המשפט בחנה מבעוד מועד אותן טענות וראיות עליהן סמכה. ביהמ"ש לא מצא אותה ממין העניין.
השיקולים הרלוונטיים למתן סעד זמני - קיום עילת תביעה על סמך ראיות מהימנות לכאורה ומאזן הנוחות - אינם מנותקים האחד ממשנהו, אלא יש ביניהם יחסי גומלין. בהתאם לכך, ככול שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, תתמתן הדרישה להצביע על סיכויי התביעה. מאחר ובהתאם לכל האמור לעיל מתחייבת המסקנה, כי למבקשת עילת תביעה וטענות מבוססות היטב כנגד המשיבה, אזי, ובשל יחסי הגומלין בין המבחנים הרלוונטיים למתן הסעד הזמני המבוקש, אין לדקדק עם המבקשת יתר על המידה לעניין מאזן הנוחות.
♦ טענת המשיבה להעדר ניקיון כפיים של המבקשת, אשר, כביכול, פעלה להעברת נכסיה ועסקיה של חב' בית הבד המודרני לחב' באסם וממנה למבקשת, לוקה בחוסר דיוק, שכן, כטענת המשיבה עצמה, חב' בית הבד המודרני הפסיקה את פעילותה בחודש אוגוסט 2000, בעוד שהמבקשת הוקמה כעבור שלוש שנים, ביום 24.11.03. בהתאם לכך, לא ניתן לייחס למבקשת אירועים, אשר התרחשו טרם הקמתה.
 
תוצאה:
♦ הצו ניתן.
ניתן ביום 7.10.07.
ב"כ המבקשת: עו"ד שדות ושות'.
ב"כ המשיב: ע"י פרקליטות מחוז חיפה-אזרחי.