אי התרת ניכוי תשומות בגין הסעדה לעובד

♦ זהו ערעור על פסה"ד של בית המשפט המחוזי, שקבע כי חברת אחים עובדיה שרותי ניקיון ושמירה בע"מ (להלן: "המערערת") אינה רשאית לנכות מס תשומות בגין רכישת תלושי ארוחות לעובדיה. השאלה העקרית העומדת בבסיס פסה"ד היא האם טובת ההנאה שצמחה לעובדים, היא טובת הנאה הדומיננטית. באם המעביד גם הפיק טובת הנאה כלשהי מהתשומה, יש להחיל את  תקנה 15א לתקנות מע"מ

(להלן: "תקנות מע"מ"). ואין להתיר ניכוי מס תשומות.

♦ המערערת התקשרה בשנת 2003 עם רשות שדות התעופה בחוזה לאספקת עובדי נקיון ושמירה לנתב"ג. עפ"י תנאי המכרז שקבעה הרשות, התחייבה המערערת לספק ארוחות לעובדים ולרכוש בכל חודש תלושי ארוחות. בחוזה ההתקשרות בין הצדדים נקבע, כי הסכום לרכישת תלושי הארוחות כאמור יתווסף לעלות עבור שירותיה של המערערת. קרי, הרשות מצידה התחייבה להחזיר למערערת את סכום רכישת תלושים, כך שבפועל שילמה הרשות את מחיר הארוחות וההחזר שימש כצינור להעברת התלושים. מחיר תלושי הארוחות נקבע ע"י הרשות, כאשר המערערת ניכתה את המע"מ בגין רכישתם תלושי הארוחות, כמס תשומות.
♦ לטענת המערערת, רכישת תלושי הארוחות הוצבה כדרישה בתנאי המכרז, לכן זוהי כתשומה לצרכי עסקה, לטובת המעביד ולא הענקת טובת הנאה לעובדים. קרי, מדובר בתשומה שהמעביד מפיק ממנה הנאה ישירה, שכן באם לא הייתה מתחייבת המערערת לקנות את תלושי הארוחות לא הייתה זוכה במכרז, והכנסתה הייתה נפגעת. לחלופין, יש לראות בסכומים שהוציאה עבור תלושי הארוחות הוצאה מעורבת שחלק הארי שלה הוצא כתשומות לצרכי העסקה. אי לכך יש לפנות לתקנה 18 לתקנות מע"מ ולזקוף 25% בלבד כטובת הנאה לעובדים, אשר בגינה לא ניתן לנכות מס תשומות. טענה נוספת הינה, מכיוון שהשווי הכלכלי של טובת ההנאה נמוך מהמחיר ששלמה המערערת לרשות, יש לזקוף את השווי הכלכלי האמיתי של תלושי הארוחות כטובת הנאה לעובדים אשר בגינה לא ניתן לנכות מס תשומות. ומאידך ביתרת הסכום, יש להתיר ניכוי מס תשומות.
♦ לטענת המשיב, ניכוי מס התשומות על-ידי המערערת נוגד את הוראת תקנה 15א(ב) לתקנות מע"מ. עוד טען, כי במקרה דנן אין לפנות לתקנה 18 לתקנות מע"מ, שכן עפ"י תקנה 15א מס התשומות כולו אינו ניתן לניכוי. גם אם לצורך
העניין נקבל את הטענה שהמערערת הפיקה טובת הנאה כלשהיא מאותה תשומה.   
♦ אשר לטענת המערערת, כי מתוקף סעיף 10 לחוק מע"מ

יש לקבוע את מחיר ההטבה לעובד עפ"י שווי השוק שלה, טוען המשיב, כי בין המערערת לרשות התקיימו יחסים עסקיים לכל דבר ועניין.
ביהמ"ש העליון – כב' הש' א. חיות, ע. פוגלמן,     י. עמית:

♦ בבואו להכריע בסוגיה נסמך ביהמ"ש על ההלכה שנקבעה בע"א 3457/99

מנהל מע"מ גבעתיים נ' קינטון בע"מ (להלן: עניין קינטון). ביהמ"ש קבע,  שתקנה 15א תחול על כל תשומה שהעובד מפיק ממנה הנאה ישירה, בלי קשר למידת הנאתו של המעביד: "העובדה שחלק מהתשומות הן גם לטובת המעביד אינה מעלה ואינה מורידה. תקנה 15א אינה מדברת על כך שהתשומה תהיה באופן בלעדי לטובתו של העובד. ואמנם, במקרים רבים....משרתת באופן ישיר או עקיף - גם את טובתו של המעביד... אך כל עוד יש בתשומה משום תועלת והנאה לעובד, ניכוי מס התשומות יותר רק אם התקיימו הדרישות של תקנה 15א(ב)".
♦ ביהמש" קבע, כי  יש לראות באספקת הארוחות לעובדים, גם אם יש בה תועלת למערערת, כארוחות המטיבות עם העובד. לכן, מדובר בתשומות שעליהן חלה תקנה 15א לתקנות מע"מ ואם יוכח, כי התשומה נמכרה לעובד או ניתנה לו כשירות, והיא כלולה בדו"ח התקופתי, המערערת רשאית לנכות בגינן מס תשומות. משכך, חלה על תשומות אלה כולן הוראת תקנה 15א לתקנות מע"מ

ואין מקום להחיל בנסיבות אלו את תקנה 18 לחוק מע"מ ולפצל את התשומות לחלקים לעניין האיסור בניכוי מס תשומות.
♦ טענה נוספת, לפיה יש להתיר את ניכוי את מס

תשומות רק לגבי הסכום מעל לשווין הכלכלי האמיתי של הארוחות, דינה להידחות. קרי, מכיוון שהמחיר אותו גבתה הרשות עבור תלושי הארוחות היה מחיר גבוה ממחיר השוק, אין כדי להוביל אל המסקנה, כי המערערת תהיה רשאית לנכות בגינן מס תשומות.
♦ באשר לטענת המערערת, כי מתוקף סעיף 10 לחוק מע"מ יש לקבוע את מחיר ההטבה עפ"י שווי השוק שלה, ביהמ"ש מקבל את עמדת המשיב, כי מדובר ביחסים עסקיים ובהתקשרות עקב השתתפותה במכרז שפרסמה הרשות.   
התוצאה:

♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום 20.3.11
ב"כ המערערת: עו"ד רמי אריה
ב"כ המשיב: עו"ד עמנואל לינדר