בדיקת קמח במאפייה – קבלת הערעור

♦ המערערת היא חברה העוסקת בייצור מוצרי מאפה קפואים. המשיב הוציא שומות למערערת לשנים 1995-1999, לאחר שמצא הפרשים לא מוסברים, בין כמות הקמח שהמערערת דיווחה שרכשה, לבין כמות הקמח, שעל פי חישוביו נדרשה לייצור התוצרת המדווחת. לנוכח ההפרשים שמצא קבע שהמערערת לא דיווחה על כל מכירותיה. ספריה של המערערת לא נפסלו על ידי המשיב, ולפיכך, על המשיב מונח הנטל להצדיק את החלטתו לשום את המערערת על פי מיטב השפיטה, בעוד שעל המערערת מונח הנטל להוכיח, כי השומה לפי מיטב השפיטה מופרזת. השומה לפי מיטב השפיטה בוצעו על ידי מפקחות של המשיב, אשר נעזרו בכלכלנים בנציבות מס הכנסה. לעריכת השומה קדמו מס' ביקורים בעסק בהשתתפות המפקחות והכלכלנים, אשר בהם בוצעו שקילות של קמח ובצק.

 

 

♦ שנת המס 1997 - לצורך עריכת התחשיב חושבה על ידי המשיב כמות הקמח הנדרשת לייצור כל אחד מהמוצרים שהמערערת שיווקה. מתוך ספרי המערערת למד המשיב איזה מוצרים יוצרו על ידה ובאיזה כמות. לאחר שחושבה כמות הקמח, הוכפלה הכמות במספר המוצרים שהמערערת ייצרה, ואזי התקבלה התוצאה באשר לכמות הקמח שצריכה המערערת לשם ייצור מוצריה. לכמות האמורה הוסף פחת שאותו העמיד המשיב על 7% מכמות הקמח שנצרכה. כמות הקמח שנצרכה בתוספת הפחת הושוותה לכמות הקמח שנקנתה וההפרש שנמצא נקבע כמכירות לא מדווחות.

כדי לחשב את כמויות הקמח ערך הכלכלן מספר ביקורות לצרכי מס (בקלמ"ים) אשר בכל אחד מהם נקבע אחוז שימוש בקמח שונה לכל מוצר. מיותר לציין שבכמויות הקמח בהן עסקינן כל שינוי באחוז יש לו השלכה על כמות לא מבוטלת של קמח. כמו כן ראוי לציין כי בהעדר הסבר לשוני בין הבקלמי"ם לא ניתן לקבוע איזה מהם עדיף. אשר לפחת בשנת 1997, אישר הכלכלן כי נכון היה לתת פחת של 9% ולא 7% כפי שנקבע בשומה. לאחר שביהמ"ש קיבל את טענות המערערת ביחס לליקויים שונים שנעשו ע"י הכלכלנים, הגיע לתוצאה של הפרש של 8% בין כמות הקמח ששימשה לייצור, לבין כמות הקמח שנרכשה בפועל. הפרש מעין זה, אינו מהווה תוצאה עסקית בלתי סבירה, לנוכח חוסר האפשרות לדייק בחישוב כמויות הקמח הנדרשות לייצור מוצרי המערערת, ולפיכך, קיבל ביהמ"ש את עמדת המערערת ביחס לשנה זו וביטל השומה.

♦ שנות המס 1996-1995 - בעת עריכת השומות לשנים אלה, התבסס המשיב על פדיון המתקבל לקילו קמח כפי שחושב בשנת המס 1997, כלומר התאימו את הפדיון שחושב מקילו קמח בשנת 97 לפי מדד מוצרי מאפה לשנים 95-96, ולאחר מכן הכפלת הפדיון בכמות הקמח שנרכשה באותם שנים והשוואה לסכום שהתקבל לסכום שדווח. החישוב נעשה באופן זה מאחר ולא היה בידי המשיב מידע לגבי כמויות מוצרי המאפה שנמכרו בשנים 1996-1995, אלא מידע לגבי רכישת הקמח בלבד. כפי שצוין, תצרוכת הקמח בשנים 1997 ואילך התבססה על חישוב כמות הקמח הנדרשת לייצור המוצרים השונים על ידי המערערת. הפרש באשר לסוג המוצרים שיוצרו על ידי המערערת בשנים 1995 ו-1996 לעומת המוצרים שיוצרו בשנת 1997, או מספרם של המוצרים שיוצרו, מביא לתוצאות שונות בתחשיב. בעסקה של המערערת קיימת תנודתיות באשר לסוג המוצרים אותם היא יצרה, ובכל מאפה אחוז הקמח שונה. לפיכך, התקבל הערעור לגבי שנים אלה.

 

♦ השומה לשנת המס 1998 - לגבי שנה זו נערך ע"י הכלכלן בקל"מ המערערת אמנם תקפה את חישוביו של המשיב, ואף הצביעה על ליקויים, ואולם, מצידה לא הציגה תחשיב מלא של גרסתה. ביהמ"ש קבע, כי גם אם יניח, כי יתקבלו מקצת טענות המערערת, אזי ההפרש בין הכמות במוצרים שאמורה הייתה לייצר לבין הכמות שנטען כי שווקה, עומד על 13.9%. גם אם מדובר בשיטת חישוב שאינה מדויקת, הרי שפערים של 17.6% ואף של 13.9% בכמות הקמח, הינם תוצאה עסקית בלתי סבירה, ובכל אופן עובר הנטל למערערת להוכיח, כי השומה לפי מיטב השפיטה מופרזת. המערערת לא עמדה בנטל האמור. משנמצאו הפערים כמפורט לעיל, ובהעדר הסבר מטעם המערערת לגבי אותם הפערים, דחה ביהמ"ש את הערעור לגבי שנה זו, בכפוף לתיקון ביחס לפחת שיועמד על 12%, הכולל פיצוי על אי דיוקים אפשריים בחישוב.

 

♦ השומה לשנת המס 1999 – לגבי שנה זו, לאחר חישוב הפחת מחדש, נמצא הפרש של 7.5% בין כמות הקמח שנעשה בה שימוש לכמות הקמח שהוצהר לגביו. ביהמ"ש קבע, כי אין לראות בהפרש האמור תוצאה עסקית בלתי סבירה, בעיקר לנוכח חוסר היכולת לדייק בשיטת החישוב. לפיכך הערעור מתקבל לגבי שנת זו.

 

♦ הערעור התקבל ברובו.