בהחזר מס לנישומים יש להתחשב במדד שלילי

♦ מחלוקתם של הצדדים סובבת את הוראת סעיף 159א(א) לפקודה. התובעת טענה בכתב התביעה, כי פרשנותה של הנתבעת לסעיף 159א(א) לפקודה אינה עקבית, וכי על אף שבהקשרים שונים פירשה רשות המיסים את הסעיף ככזה המתעלם ממדד שלילי ומעמיד את הפרשי ההצמדה על 0% במקרה שחל מדד שלילי, הנהיגה רשות המיסים חריג לכלל זה דווקא במקום בו מדובר בביצוע החזרי מס לנישומים. התובעת טענה, כי לא ניתן להסכים עם פרשנות מעין זו, ויש להחיל גם על החזרי המס את אותו הכלל החל בכל ההקשרים האחרים.

♦ לטענת הנתבעת, היא התחשבה ומתחשבת במדדים שליליים, ולא העמידה את המדד על אפס אחוז בתנאי דיפלציה. כהוכחה לדרך הפעולה העקרונית בה היא נוקטת ציינה הנתבעת, כי כך פעלה גם בעניינה של התובעת עצמה, כאשר במסגרת יישום התמריץ על פי סעיף 187א לפקודה הפחיתה מחובה של התובעת סכום בגין הפרשי הצמדה שליליים, וכך גם עשתה כאשר הוטל קנס על התובעת לפי סעיף 190 לפקודה. לפיכך טענה הנתבעת, כי היא פועלת באופן קוהרנטי לכל רוחב החזית, וממילא נשמט הבסיס תחת כל טענות התובעת, המבוססות על ההנחה לפיה נוקטת הנתבעת בדרך פעולה שאינה אחידה ועקבית.

ביהמ"ש המחוזי בירושלים– כב' הש' רם וינוגרד:

♦ ביהמ"ש קבע,כי פרשנות הנתבעת להוראת סעיף 159א(א) לפקודה, כי יש להפחית את המדד השלילי בעת חישוב ההחזרים לנישום, היא הפרשנות העולה בקנה אחד עם הוראות הפקודה, עם לשון הוראת סעיף 1 לפקודה, עם תכלית החקיקה.

♦ בכתב התביעה נטען לחוסר קוהרנטיות בפרשנות שמעניקה הנתבעת להוראות בפקודה ולדרך חישוב שונה במסגרת כל אחת מהוראות. הנתבעת הבהירה, כי במסגרת כל הוראות אלה היא נוקטת בגישה אחידה לפיה יש להתחשב במדד שלילי, ובלבד שהסכום לא יפחת בסופו של דבר מסכום הקרן. לנוכח המסקנה העקרונית לעניין פרשנות סעיף 159א(א) לפקודה, ספק אם יש צורך להידרש לטענות התובעת בעניין זה. מעבר ציין ביהמ"ש, כי בפועל הנתבעת נקטה בדרך הנטענת על ידה אף במגעיה עם התובעת. כך נהנתה התובעת מיתרת זכות בגין הפרשי הצמדה שליליים במסגרת הפעלת סעיף 187א לפקודה; וכך הוקטנו קנסות לפי סעיף 190(א)(1) לפקודה. המדינה הבהירה, כי לעניין זה קיים סייג במסגרת חישוב קנסות, כך שהתחשבות במדד שלילי לא תביא למצב בו יצא חוטא נשכר ולחוטא ישולם סכום בזכות. הגיונה של מדיניות זו ברור, מבוסס היטב בשיקולי מדיניות, ולמעשה אף התובעת אינה מעלה על דעתה, כי יש לנקוט בשיטה אחרת. מאחר ומהראיות עולה שהנתבעת נקטה בפועל בגישה אחידה לפיה הובאו המדדים השליליים בחשבון בכל ההקשרים, אף כאשר הפעלתם הביאה ליתרות זכות לנישומים שלכאורה חבו כספים לנתבעת, הרי שהבסיס לטענות בכתב התביעה, שעסק בחוסר התאימות ובמדיניות האיפה והאיפה שנוקטת הנתבעת, נשמט מאליו.

♦ בסיכומיה טענה התובעת, כי היה על הנתבעת לפעול בהתאם להנחיית הנציבה. באותה עת, הייתה שרירה וקיימת ההנחיה לפיה בכל הקשרי המס אין לקזז את המדד השלילי מהריבית. לפיכך, אף אם מדיניות זו השתנתה לאחר מכן על רקע הוראת הביצוע 13/2004 מיום 25.3.04 או מסקנות דוח הצוות מיוני 2004, הרי שהבאה בחשבון של מדד שלילי בתקופה שבה אמורה הייתה הנתבעת לפעול עפ"י הנחיית הנציבה, מהווה עילה להשבת הסכום שהושת עליה.

♦ בהקשר זה סבור ביהמ"ש, כי הדין עם הנתבעת. לו הייתה עולה במפורש הטענה לפיה הנחייתה של הנציבה חייבה את הנתבעת, ולפיכך יש לראות את פעולת הנתבעת ככזו שנעשתה באופן המקים לתובעת זכות להשבת המס שנגבה שלא כדין לשיטתה, ניתן היה להביא ראיות לעניין זה, והחקירות היו נושאות אופי שונה בתכלית. סוגיה זו לא עלתה כלל עד לשלב הסיכומים. כפועל יוצא מכך הסתפקה הנתבעת בחקירה נקודתית ולא העמיקה בניסיונות לברר באיזה הקשר יצאה ההוראה, באיזה אופן, האם הופץ חוזר ולמי הופץ, והאם הייתה הכוונה להחיל הנחיה זו באופן מיידי.

התוצאה:

♦ התביעה נדחתה.

ניתן ביום 23.12.2012.

ב"כ התובעת: עו"ד צבי וולפסון ועו"ד יובל ישי

ב"כ הנתבע: עו"ד ניר סרי ועו"ד חגי דומברוביץ' מפרקליטות מחוז ירושלים