בחינת מועד חלוקת דיבידנד מכוח הוראות השעה מ- 2009

♦ ביולי 2009 פורסם חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלים לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009 (להלן: "החוק") שמטרתו לסייע בהאצת המשק, לאפשר לו להתמודד עם השפעות המשבר הכלכלי העולמי ולצמצם את הגירעון הממשלתי. בכדי להביא להגדלת הכנסות המדינה ממסים, לניוד הון ולעידוד הצריכה הפרטית, נקבעה במסגרת חוק ההתייעלות הוראת שעה לעניין סעיף 125ב לפקודת מס הכנסה (להלן: "הוראת השעה" ו-"הפקודה", בהתאמה), וזאת במטרה ליצור תמריץ למשיכה חד פעמית של רווחי חברות. הוראת השעה קובעת, לתקופה קצובה, שיעור מס מופחת של 12% דיבידנד, שמקורו ברווחים ראויים לחלוקה שנצברו בידי החברה המחלקת הדיבידנד לפני 1 בינואר 2003, זאת בכפוף לתנאים ולהוראות שנקבעו בהוראה. הוראת השעה נכנסה לתוקף ביולי 2009. מר אריה טנדלר (להלן: "המערער") הינו בעלים של חברה קטנה אשר משך כספים מהחברה שלו לאורך שנת 2008 בעקבות הוראת השעה.

 

♦ הסוגיה שבמחלוקת בין הצדדים היא האם חולק הדיבידנד על ידי החברה למערער במועד הנדרש, דהיינו בשנת 2009, או שמא בשנת 2008 כפי שנראה כביכול מדיווחיו של המערער.

 

♦ לטענת המערער, הדיווחים ותשלום הדיבידנד היו לפי הוראה השעה אשר מתירה למשוך את הדיבידנדים מיתרות חובה שנוצרו מינואר 2006. עוד נטען, כי כאשר דוח לשנת מס טרם הוגש, ניתן לכלול בו מבחינת תקני החשבונאות המקובלים אירועים שאירעו לאחר מכן, ובלבד שניתן לכך גילוי נאות. טענה נוספת שהועלתה הייתה כי משיכת דיבידנד שלא במזומן, אלא על דרך של החזר הלוואות לחברה, סותרת את הוראת השעה, שהיא לדבריו הגדלת הצריכה הפרטית.

 

♦ לטענת המשיב, המערער נתפס על דיווחיו אשר מצביעים על כך שהדיבידנד חולק בשנת 2008. המשיבה הפנתה לכרטסת הנה"ח והודעת הדיווח מטעם רו"ח החברה בהם נקוב התאריך 31.12.08.

 

 

♦ ביהמ"ש קבע, כי אין מחלוקת כי לא ניתן להחליט על חלוקת דיבידנד רטרואקטיבית. לאור זאת, מכיוון שהחוק נחקק בשנת 2009, לא יכולה להיות מחלוקת שההחלטה על חלוקת דיבידנד, בהתאם לחוק, התקבלה בשנת 2009. זו מהות חלוקת הדיבידנד.

 

♦ לעניין טענת המדינה לגבי דיווחי הנישום, נקבע כי אכן נישום המגיש דיווחים אינו יכול לטעון בניגוד לאמור בהם. אולם, לא ניתן לקבל את הטענה שהדיווחים של המערער במקרה זה מצביעים על כך שהדיבידנד חולק בשנת 2008. עוד נקבע, כי על דוח כספי להיות נכון לסוף השנה אליה הוא מתייחס (במקרה זה 31.12.08). כיוון שבדוח נכללה פעולה שבוצעה למעשה בשנת 2009, תוך הביאור המתאים והמפורט, היה מקום להתאים את פקודות היומן לכך, שכן אחרת המאזן לא היה מאוזן ובכך יש כאמור סתירה פנימית. לעניין טענת המשיב שמשיכת דיבידנד שלא במזומן אלא על דרך של החזר הלוואות לחברה סותרת את הוראת השעה, נקבע כי אין בכך סתירה להוראה השעה ותכליתה. עידוד הצמיחה הפרטית מתאפשר הן על ידי קבלת כספים נוספים, והן על ידי צמצום החובות. כאשר החוב נסגר, יכול אדם לרכוש באשראי או ליטול אשראי נוסף ואף בכך להגדיל את הצריכה הפרטית. ראיה לכך הינה העובדה כי החוזר המקצועי קובע במפורש שניתן לקזז דיבידנד כנגד חובות עבר, ובניגוד לעמדת המשיב, ביהמ"ש אינו סבור, כי החוזר סותר את הוראות החוק ואסור שכך יהיה.

 

♦ לבסוף ציין ביהמ"ש, שלאור העובדה שמבחינה מהותית אין ספק שדיבידנד שחולק בהתאם להוראת שעה שנחקקה בשנת 2009, לא יכול היה להיות מחולק קודם למועד חקיקת החוק (יולי 2009).

ביהמ"ש ציין, כי אם המדינה סבורה ,כי הדיווח לשנת 2008 היה דיווח שגוי, יכולה הייתה לנקוט במספר דרכים לרבות ייחוס הדיבידנד לשנת 2009. לאור האמור, הערעור נתקבל במלואו.

 

 

♦ הערעור נתקבל ונפסק שכר טרחה למערער בסכום כולל של 90,000 ש"ח.