ביהמ"ש אינו מתיר ניכוי הוצאות משפט בגין הליך פלילי

♦ חברת מ.ג.ר.י שרותי ניהול בע"מ (להלן: "המערערת") הוקמה בשנת 2002, על ידי רו"ח מרדכי גרינוולד (להלן: "רו"ח גרינוולד") המשמש בה כבעלים וכמנהל. רו"ח גרינוולד הועסק במשרד רואי החשבון קוסט פורר, תחילה כשכיר והחל משנת 2000 כשותף. פעילותו של רו"ח גרינוולד התבצעה באמצעות המערערת, זאת בהתאם לאישור מראש שניתן ע"י רשות המיסים, לשותפים במשרד קוסט פורר. במהלך 2008 הוגש נגד רו"ח גרינוולד כתב אישום בקשר עם שירות שסיפק לאחד מלקוחות משרד קוסט פורר.

♦ המערערת דיווחה בדוח לשנות המס 2004 ו – 2005 על הוצאות משפטיות בסך של כ-87,000 ש"ח אותן ביקשה להתיר בניכוי מכוח הוראות סעיף 17 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"ג – 1963 (להלן: "הפקודה"). המדינה לא קיבלה את הצהרות המערערת ולא התירה את ההוצאות בניכוי, בטענה כי מדובר בהוצאות משפטיות שהוצאו לשם המשפט הפלילי של רו"ח גרינוולד, שאינן הוצאות לייצור הכנסה של החברה אלא הוצאות משפטיות שהוצאו לשם הגנה על חירותו של רו"ח גרינוולד.

♦ בנוסף, טענה המדינה כי המערערת לא הציגה אסמכתאות להוכחת ההוצאות המשפטיות הנטענות ולא הוכיחה כי היא זו ששילמה את ההוצאות המשפטיות של רו"ח גרינוולד. זאת ועוד המדינה טענה כי כתב האישום הוגש בשנת 2008 בעוד ההוצאות המשפטיות הנטענות יצאו לכאורה בשנים 2004 ו –2005. מנגד, טענה המערערת כי העבירות שיוחסו לרו"ח גרינוולד, הינן עבירות עסקיות הנוגעות לפעילותו כרואה חשבון העוסק בתחום המסים וכי על פי הדין בעניינים כגון זה, הוצאות משפטיות יותרו בניכוי אם זוכה הנישום מביצוע עבירה עסקית או אם הורשע בעבירה עסקית נטולת יסוד נפשי או בעלת יסוד נפשי של רשלנות.

♦ הערה- גרינוולד זוכה במשפטו הפלילי, מה שזכה בזמנו בכינוי "פרשת פיקסל" ! עם זאת, כנגד גרינוולד התנהל הליך פלילי נוסף בשנת 2008 שבו הומר כתב אישום בקנס מנהלי.

 

 

♦ לעניין ניכוי ההוצאות בגין ההליך הפלילי- ביהמ"ש קבע, כי ניתנו למערערת מספר ההזדמנות להוכיח את מהות ההוצאה, אולם המערערת בחרה שלא לעמוד בהן. בין היתר, במוצגים שהוגשו לביהמ"ש ישנם תצלומים של חלק מן הכרטסות של החברה, דפים העוסקים בייעוץ משפטי ומספר חשבוניות בקשר עם הוצאות משפטיות. מקצת החשבוניות שנמצאו בלתי קריאות והשאר בגין תשלומי הוצאות משפט שהוצאו עבור המרת כתב אישום אחר בקנס מנהלי ולא בגין ההליכים המשפטיים.

 

♦ ביהמ"ש קבע כי אין בהודעה מטעמו של המערער לספק הוכחה בדבר מהות ההוצאות. על מנת שהמדינה

תתיר את ההוצאה בניכוי, היה על המערערת להמציא העתקים מן החשבוניות הנטענות על ידה,בכך לא עמדה.

 

♦ ביהמ"ש קיבל את עמדת המדינה וקבע, כי אין בחלוף הזמן כדי ליתן למערערת הכשר לדרוש ההוצאה שלא על סמך ראיות של ממש דוגמת חשבוניות. ביהמ"ש קבע, כי המערערת יכולה הייתה וצריכה הייתה להגיש את כל מסמכי ההוצאות שנדרשו ממנה ומשלא עשתה זאת פועל הדבר כנגדה. זאת ועוד על המערערת מוטלת מכוח חוק חובה לשמרם, זאת בהתאם להוראות סעיף 25(ג) להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), תשל"ג-1973: "מערכת החשבונות תישמר במשך שבע שנים מתום שנת המס שאליה היא מתייחסת, או במשך שש שנים מיום הגשת הדו"ח על ההכנסה לאותה שנת המס, הכל לפי המאוחר". ביהמ"ש קבע, כי "לכל היותר, משידעה המערערת כי סוגיית ההוצאות, עדיין נמצאת במחלוקת, היה עליה לשמור את אותן החשבוניות ברשותה כחומר חשבונאי רלוונטי". בנוסף ביהמ"ש קבע כי, המערערת בחרה שלא להעיד עדים על מנת לתמוך בטענתה. עובדה זאת פעלה לחובת המערערת והובילה למסקנה, כי אין תימוכין למהות ההוצאות הנטענות בניכוי.

 

♦ באשר להוצאות המשפטיות בגין המרת כתב אישום בקנס מנהלי-  מדובר בכתב אישום בו הואשמו רו"ח גרינוולד והמערערת בגין עבירה לפי סעיף 216(4) לפקודה עקב אי הגשת דו"חות בהתאם לסעיפים 117, 131 ו-132 לפקודה. כאשר מחצית החשבוניות שהוצגו ע"י המערערת להוכחת ההוצאות הן עבור טיפול משפטי בהמרת כתב אישום לקנס מנהלי.

 

♦ לטענת המדינה, הטלת קנס מנהלי כמוה כהרשעה. משהורשעו המערערת ומנהלה אין מקום להתיר את ההוצאה שכן מדובר ב"צרה" שהביאו על עצמם. בהכרה בהוצאה מסוג זה יש משום הקטנת הסיכון בפני מי שביצע עבירה ומתן הטבה כספית בדמות הכרה בהוצאה למי שהורשע. זאת מעבר ללגיטימציה לפעולה בלתי חוקית מקום בו יותרו ההוצאות בניכוי. מנגד, המערערת טענה כי מדובר בעבירה בעלת אופי טכני/מנהלי אשר היסוד הנפשי בה היא לכל היותר רשלנות והעובדה כי כתב האישום בוטל, אזי יותרו ההוצאות המשפטיות בניכוי.

 

♦ ביהמ"ש הפנה לפסיקה של ביהמ"ש העליון באשר להוצאות בגין תשלומים הנובעים מאי מילוי הוראות החוק,יקבע כי קנס מנהלי הוא בבחינת תשלום עונשי שנועד בין השאר גם להכביד, כך שאין מקום לגרוע ממידת ההכבדה גם בהתרת ההוצאות המשפטיות הקשורות לתשלומו, ומכאן שאינן מותרות בניכוי.

 

♦ הערעור נדחה.