ביהמ"ש המחוזי קבע כי לצורך מיסוי - ביטקויין = "נכס"

♦ עובדות המקרה: המערער רכש ביטקויין בשנת 2011 ומכר אותו בשנת 2013, בריווח של 8,278,645 ₪. המערער חולק על עמדת המשיב, שפורסמה כבר בחוזר 05/2018 בנושא: מיסוי פעילות באמצעי תשלום מבוזר )המכונים: 'מטבעות וירטואלים' שמדובר ב"נכס", ומנסה לטעון שהביטקויין נכנס להגדרת "מטבע חוץ".
 

♦ נימוקי המשיב (רשות המיסים):
1. חוק בנק ישראל התש"ע-2010 (להלן: "חוק בנק ישראל") מגדיר "מטבע חוץ", כ"שטרי כסף או מעות שהם הילך חוקי במדינת חוץ ואינם הילך חוקי בישראל", - הביטקויין אינו הילך חוקי במדינה כלשהי.
2. הביטקויין נוטה לתנודתיות קיצונית כך שגם מהחינה חשבונאית וכלכלית לא ראוי לראותו כמטבע.
3. השימוש בביטקויין כאמצעי תשלום מצומצם מאוד ומשמש כאמצעי תשלום בעיקר בDARKNET כך שגם תכלית החוק לפטור ממס על הפרשי שער לא קיימת בכל הנוגע לביטקויין.

נימוקי המערער:
1. הגדרת חוק בנק ישראל רלוונטית רק למטבעות פיזיים כמו שטר או מעות ולא למטבע שהוא "רשומה דיגיטלית".
2. מבחינה חשבונאית וכלכלית הביטקויין זוכה לאמון רחב של המשתמשים בו המתייחסים אליו כאמצעי תשלום.
3. עמדת רשות המיסים שמדובר בנכס פורסמה רק ב 2018, וזהו מיסוי רטרואקטיבי החותר תחת עיקרון ההסתמכות.         
4. לחילופין גם אם אינו מטבע הוא בגדר נייר ערך הצמוד לשער הביטקויין.
5. לחילופי חילופין גם אם הוא "נכס" ההכנסה היא עדיין הכנסה פטורה מ"הפרשי שער".

 

♦ ביהמ"ש דחה את  טענות המערער, וקיבל את עמדת המשיב במלואה, מהנימוקים כדלקמן:
 

1. בהתאם להגדרת חוק בנק ישראל מטבע חוץ זה "שטרי כסף או מעות שהם...", ביטקויין הוא "רשומה דיגיטלית" ולא שטר או מעה. אמנם גם כסף רגיל (פיאט) מוחזק ברובו בבנקים כרשומה דיגיטלית אך כזו שמופקת אך ורק על בסיס מכפילים לשטרי כסף ומעה פיזיים, ונכון להיום לאף מדינה אין מטבע דיגיטלי, בעוד שלביטקויין אין שום ביטוי פיזי כמעה או שטר.

2. בהתאם להגדרת חוק בנק ישראל מטבע חוץ זה "... הילך חוקי במדינת חוץ..." – הילך חוקי פירושו מטבע שנושה חייב לקבל אותו כפירעון חוב, כפי שנאמר בסעיף 489 לחוקהעונשין, תשל"ז-1977 "מטבע או שטר שהם הילך חוקי בישראל, כל המסרב לקבלם בשווים הנקוב, דינו - מאסר שלושה חדשים". – הביטקויין אינו "הילך חוקי" באף מדינה.

3. באף מדינה בעולם, הביטקויין לא הוגדר כ"הילך חוקי" או כמטבע לצורך מס, בארה"ב ובאנגליה הוגדר במפורש כנכס, הגם שבגרמניה הוגדר כ"כסף פרטי" וביפו כ"אמצעי תשלום", אין בהכרח הכוונה שהוא "הילך חוקי" או מטבע לצורך מס.
 

♦ ביהמ"ש קבע, כי מבחינה כלכלית הביטקויין לא נהנה מאמון רחב בציבור, וזאת היות ואין בנק מרכזי שדואג לווסת את הערך שלו, ולהיפך ישנם הרבה סיכונים בביטקויין: תנודתיות גבוהה, בעיית נזילות עכב עומס ברשת, חשש להונאות ולסיכוני סייבר. למעשה מרבית הכלכלנים בעולם סוברים שמדובר ב"בועה". יתר על כן הוא לא עונה על שאר הדרישות להיחשב כמטבע:
 

א. לא משמש כאמצעי תשלום - ישנה כמות זניחה יחסית של בתי עסק שמוכנים לקבל ביטקויין כאמצעי תשלום, רובם בתי הימורים ושימוש עברייני בדארקנט.
 

ב. לא אוגר ערך – כאמור מדובר במטבע עם תנודתיות גבוהה, עם מלא סיכונים, כך שאין לראות בו כאוגר ערך.
 

ג. לא משמש כיחידת חישוב ערך – גם בתי העסק המעטים שמוכנים לקבל ביטקויין, קובעים את מחירי המוצרים במטבע פיאט ומוכנים לקבל את ערכו בביטקויין, אך לא מוכנים לחשוף עצמם לתנודתיות.
 

5. תכלית החקיקה לא הייתה לתת פטור ממס להתעשרות ממשית, אלא רק להתעשרות שלא משקפת שינוי בכוח הקנייה, בעוד שעליית ערכו של הביטקויין מייצגת התעשרות אמיתית ושינוי ענק ביכולת הקנייה.

♦ ביהמ"ש קבע גם, כי לא ניתן לראות בביטקויין "נייר ערך", וברווח כרווח מעליית מדד מטבע חוץ אליו צמוד נייר ערך, שכן הגדרת "נייר ערך" לפי חוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 הינה: "ניירות ערך" – תעודות המונפקות בסדרות על-ידי חברה... ומקנות זכות חברות או השתתפות בהם או תביעה מהם...", ואילו הביטקויין לא מופק על ידי תאגיד ולא נותן זכות בתאגיד כלשהו. כמו כן, לא ניתן לטעון שהרווח ב"נייר הערך ביטקויין" נובע מעליית מדד מטבע חוץ אליו הוא צמוד, כשהוא צמוד למעשה לעצמו ולא לשום דבר אחר.
מאותה סיבה גם לא ניתן לראות בו נכס הצמוד לשער מטבע, כי אם הוא נכס והוא צמוד לשער של עצמו הוא נכס שצמוד לשער נכס, והדבר דומה לניסיונו של הברון מינכהאוזן "למשות עצמו מהביצה באמצעות שערותיו שלו עצמו".
 

♦ ביהמ"ש הותיר נקודה אופטימית לעתיד: ביהמ"ש מציין כי-
"כאן המקום להעיר שמסקנתי היא כי לעת הזו, ובוודאי בשנות המס שבערעור,לאור המצב המשפטי ולאור כל העדויות והמסמכים שהוצגו בפניי", כלומר ככל ובעתיד ייעשה שימוש במטבעות דיגיטליים ללא ביטוי פיזי גם על ידי מדינות, ותשתנה הגדרת מטבע חוץ, וישתמשו בביטקויין כהילך חוקי במדינות אחרות, השער שלו יתייצב, יתחילו למכור מוצרים לפי ערך נקוב בביטקויין ולא רק שביטקויין ישמש אמצעי תשלום לערך נקוב במטבע אמיתי. אזי בהתקיים שינוי נסיבות אלו או אולי רק חלקן, יהיה אפשר לעלות ולדון בסוגיית סיווג הביטקויין כמטבע מחדש.
 

תוצאה:
♦ הערעור נדחה. על המערער הוטלו 30,000 ש"ח הוצאות לטובת המשיב