ביהמ"ש העליון מצמצם למדינה את החילוט הזמני מטעמי מידתיות

♦ מדובר בערעור בעניין "חילוט זמני" (או כפי שנוהגים לכנותו "חילוט זמני עד תום ההליכים") על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א מיום 4.12.2018 (כבוד השופט א' הימן), שהורה על מתן צו זמני לחילוט רכוש השייך למערערים עד לתום ההליך הפלילי המתנהל נגדם. צו החילוט ניתן לרכוש בשווי כולל של עד 35 מיליון ש"ח, וברשימת הרכוש התפוס 12 כלי רכב בשווי מאות אלפי שקלים, 7 נכסי נדל"ן וכן יתרת זכויות בתאגיד "מי אביבים" בסך כ-4.7 מיליון ש"ח.

® כתב האישום שהוגש ביום 9.1.2017 נגד המערערים ונגד 12 נאשמים נוספים, בפרשה שזכתה לכינוי "פרשת מי אביבים" מגולל (לכאורה) מסכת חמורה של מעשי שחיתות בקשר עם ביצוע עבודות קבלניות שהוזמנו על ידי תאגיד המים של עיריית ת"א.*

* למען הגילוי הנאות יצויין, כי משרדנו טיפל בחלק מהנאשמים בפרשה שעניינם הסתיים בהסדר טיעון.

® המערערת, חברת אהוד מאיר שאיבות בע"מ, היא חברה העוסקת בתחזוקה של מערכות מים וביוב; והמערער 2, אהוד יפרח, הוא הבעלים והמנהל של המערערת מיום הקמתה (להלן: המערערים).  

כתב האישום נפרש על פני עשרות עמודים ונסמך על עדויותיהם של קרוב ל-400 עדים; ואולם מאחר שפסק דין זה מתמקד בחילוט זמני של רכוש המערערים, בחר ביהמ"ש העליון להציג הפרשה בקווים כלליים תוך שימת דגש על העבירות המיוחסות לנאשמים אלה – ובהן עבירות של קבלת דבר במרמה, שוחד, גניבה, עבירות מס והלבנת הון.

® בכתב האישום התבקש בית המשפט להורות, לאחר הרשעת הנאשמים, על חילוט רכוש שבבעלותם מכוח סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון – שזו לשונו:

"21. הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 3 או 4, יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי נוסף על כל עונש יחולט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי של רכוש שהוא –

(1) רכוש שנעברה בו העבירה, וכן רכוש ששימש לביצוע העבירה, שאיפשר את ביצועה או שיועד לכך;

(2) רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך..."

חילוט הרכוש התבקש אף מכוח סעיף 297 לחוק העונשין: הדנה בחילוט שוחד ותמורתו.

® ביהמ"ש המחוזי - נעתר לבקשה לצו זמני והורה על חילוט רכוש המערערים עד לשווי של 35 מיליון ש"ח, תוך שהבהיר כי על פי חומר הראיות מדובר "בפרשת שחיתות חמורה ביותר ורחבת היקף". החלטתו של בית המשפט המחוזי התמקדה בשאלת קיומה של תשתית ראייתית לכאורית לביצוע העבירות המנויות בכתב האישום- ולאחר דיון מפורט ומנומק נמצא כי קיימת תשתית ראייתית מוצקה כזו.

ביהמ"ש העליון- כב' הש' ע' ברון:

® במסגרת הערעור הסכימו הצדדים לכך שקביעותיו של ביהמ"ש המחוזי בנדון יוותרו על כנן, וכי הערעור יתמצה בסוגית היקף ומידתיות החילוט הזמני.

לדברי המערערים, ביהמ"ש המחוזי לא בחן כנדרש את היחס שבין היקף עבירות הלבנת ההון הנטענות בכתב האישום, לבין היקף הרכוש התפוס; ומשכך, גם לא נערך דיון כדבעי בשאלת מידתיות התפיסה והאיזון הנדרש בין האינטרס הציבורי שבהבטחת מימוש תכליות החילוט ובין זכות הקניין של המערערים. המערערים מדגישים, כי מדובר ברכוש שבבעלותם המוחזק כבר למעלה מ-5 שנים בידי המדינה, ושצפוי להיות מוחזק לפרק זמן ארוך לא פחות עד לסיום ההליך פלילי המתנהל נגדם. בהקשר זה מבהירים המערערים כי כתב האישום מונה קרוב ל-400 עדים, וכי נכון למועד זה נשמעו עדים בודדים בלבד.

עוד לטענת המערערים, תפיסת הרכוש הסבה להם פגיעה קשה ובלתי מידתית, שצפויה רק להתעצם עד להגעתו של ההליך הפלילי לידי סיום בעוד מספר שנים לכל הפחות. נטען כי פעילות המערערת, מחזורה הכספי ומספר עובדיה הצטמצמו לכדי רבע מהמצב שקדם לצווי התפיסה, וכי לנוכח כתב האישום היא אף מנועה מהשתתפות במכרזים – וכל זאת שעה שהמערערים זכאים ליהנות מחזקת החפות. המשיבים ביקשו להשאיר את החילוט הזמני על כנו.

® ביהמ"ש ניתח את ההבדל בין קנס וחילוט וקבע, כי קנס וחילוט אינם אמצעים עונשים חלופיים. קנס מהווה עונש פשוטו כמשמעו, ואילו חילוט נועד להוציא מידי עבריין רכוש/ שווי רכוש, שהגיע לידיו שלא כדין.

® ביהמ"ש העליון קבע, בהינתן זכות הקניין של הנאשם ברכושו, נדרש לערוך איזון ראוי בינה לבין האינטרס הציבורי שבהבטחת החילוט בסופו של ההליך הפלילי, ובשלב הסעד הזמני יש לנקוט זהירות ומידתיות בקביעת היקף החילוט.

® סופו של דבר, אמנם ביהמ"ש לא מצא שיש מקום לשנות מן הקביעות של ביהמ"ש המחוזי בכל הנוגע לפוטנציאל החילוט הקיים בעניינם של המערערים על יסוד העבירות המיוחסות להם בכתב האישום. עם זאת, סבר ביהמ"ש כי יש להתערב בקביעתו של בית המשפט ולהגביל את הצו הזמני לתפיסת רכוש. את המידתיות בצמצום החילוט הסביר ביהמ"ש "בראש ובראשונה לנוכח חלוף הזמן מעת תפיסתו של הרכוש עוד בשלב חקירתם של המערערים, ובשים לב להתמשכותו הצפויה של ההליך הפלילי בעניינם".

עוד נתן ביהמ"ש משקל לכך שעל פי התשתית הראייתית הלכאורית, אמנם המערערים זכו במכרזים שלא כדין ובאמצעות מעשי מרמה – ואולם הם ביצעו את עבודות הסלילה והפיתוח שהתחייבו לבצע על פי מכרזים אלה, נראה שלשביעות רצונה של מי אביבים, ויש להניח כי נשאו בעלויות לא מבוטלות לשם כך. גם בעובדה זו יש כדי לצמצם את היקף החילוט.

תוצאה:

®הערעור התקבל חלקית, החילוט הזמני צומצם מ- 35 מיליון ₪ ל- 18 מיליון ₪.

ניתן ביום 11.8.19

ב"כ המערערים: עו"ד ציון סהראי; עו"ד ינון סרטל; עו"ד ניר לזר 
ב"כ המשיבים: עו"ד שרית משגב; עו"ד גילית מנטינבנד מפרק' המדינה