ביטול פסילת ספרים בשל שיהוי בעריכת השימוע

♦ המערערת מנהלת מזנון למכירת פלאפל ושווארמה בחיפה. המשיב ערך קניית ביקורת אצל המערערת. התברר, כי הסרט בקופה הרושמת נגמר באותו יום בשעה 13:35 בפעולה 36843, ולא הוחלף סרט ולא היה בקופה סרט פנימי. עקב כך, לא גובו 37 קניות בסרט הפנימי של הקופה לרבות שתי הקניות שנעשו על ידי המבקרים. עוד אין חולק, כי המבקרים ביצעו ספירת קופה ונמצא כי הייתה התאמה לסיכום הביניים בקופה.
♦ לטענת המערערת, המערערת העלתה טענה מקדמית, לפיה היה שיהוי משמעותי במועד בו קוים הליך השימוע בדבר ממצאי ביקורת ניהול הספרים, וזאת למרות שבקשה לעיון חוזר בהחלטת המשיב הוגשה במועד. שיהוי העולה על ארבע שנים ממועד הגשת הבקשה, הוא הרבה מעבר לזמן סביר, נוגד את עקרון סופיות הדיון, וצריך להוביל לתוצאה לפיה ההודעה הראשונה על הפסילה, בטלה, וזאת הן לאור חוסר התקינות המנהלית, והן לאור הנזקים, הדיוניים והמהותיים שנגרמו למערערת. מעבר לכך, לגופו של עניין, ניתן היה לבצע ביקורת גם ללא סרט הקופה הרושמת, ולחילופין, קיימת סיבה מספקת לאי הרישום, מאחר שמי שטיפל בקופה הייתה בחורה בת 17, ועסקינן בעסק חדש יחסית.
 
ביהמ"ש המחוזי חיפה – כב הש' ווסרקרוג:
♦ באשר לטענות לגופו של עניין מטעם המערערת, אלה נדחות. טענות המערערת אינן מבססות 'טעם מספיק לאי הרישום'. ככל שמדובר בקופאית חדשה או חסרת ניסיון, נתונים אלה אינם יכולים לבסס טעם מספיק. נמצא, כי המערערת לא נקטה שום נוהל חלופי של מעבר לרישום ידני, גם אם לא הייתה ערה לחסרונו של הסרט בקופה, והמסקנה המתבקשת מכך היא שהמערערת לא קיימה את חובת רישום התקבול.
באשר לטענות לענין הליך השימוע, יש להבחין בין המועד בו היה השימוע לבין קיומו של ההליך לגופו. לעצם הליך השימוע כפי שנעשה, יש לקבוע כי ניתנה זכות השימוע למערערת. באשר למועד השימוע, זה נעשה למעלה מ- 4 שנים ממועד עריכת הביקורת. סעיף 145ב(א)(1), המסמיך את המשיב להוציא הודעה על פסילת ספרים בשל אי רישום תקבול, אינו קובע תחומי זמן לקבלת ההחלטה על ידי המשיב, וזאת בשונה ממגבלת המועדים המוטלת על הנישום בפעולותיו.
 ואולם, רשות המס היא גם רשות מינהלית, וככזו לא רק חלה עליה החובה להפעיל את סמכותה, אלא גם לעשות כן בדרך אשר מיישמת את עקרונות ההליך המינהלי, המחייבים אותה להפעיל סמכותה בדרך הראויה, ביושר, בתום לב ובטוהר המידות. חובת ההגינות המוטלת על רשות המס כרשות ציבורית, היא חובה מחמירה יותר מחובת תום הלב הנדרשת מן הפרט. בנוסף, יש לרשות המס סמכות וחובה להוציא שומות במועד סביר, ובאופן שיאפשר מתן שירות לציבור במהירות ראויה. חובת היעילות מצטרפת אף היא לחובת ההגינות. במקרה דנן, זימון לשימוע תוך שיהוי כה משמעותי הוא פגם בהליך המינהלי. זכותו של הנישום היא להביא את טיעוניו בסמוך למועד האירוע, שאם לא כן עלולה הגנתו להיפגע, ולהיגרם לו נזק.
♦ בחינת ההוראות הפנימיות של רשות המס, בסוגייה של הליך לפסילת ספרים בגין אי רישום תקבול, מעלה, כי התגבש נוהל שקיבל "מעמד" של "מעין השגה", אשר הפך למעשה לנוהל מחייב. העולה מן ההנחיה הוא, כי ספרי הנישום נפסלים אך ורק לאחר שהתקיים הליך השימוע, ולא לפניו, החלטת המשיב ניתנת רק אם הנישום יזם הליך של "מעין השגה", ואם עשה כן, חלה חובה על המשיב לזמן אותו לדיון. עוד עולה בבירור מההנחיות, כי המשיב אינו יכול לדחות את ההחלטה בדבר פסילת הספרים, ללא הגבלת זמן, והראיה שכאשר המשיב מבקש לדחות את קבלת ההחלטה בדבר פסילת הספרים עד להגשת הדו"ח, עליו לקבל את הסכמת הנישום. הנחיות פנימיות הן נורמות, והן נוצרות כאשר לרשות המינהלית שיקול דעת ואין כללים משפטיים פורמאליים (חוקים או תקנות) המסדירים במדויק דרך הפעלת שיקול הדעת. ההנחיה מעצם מהותה נעשית במסגרת הפעלת סמכות שלטונית ליצירת כללים, הנגזרת מסמכות הרשות לפעול באותו תחום. למרות שמדובר בפעולה חד צדדית של הרשות המוסמכת, ולא נדרשת הסכמת "הנבטח" עדיין מדובר באמצעי הדומה יותר לחוק או לתקנה. במקרה דנן המשיב עצמו רואה בהסדר, נוהל מחייב, לרבות חובתו להוציא זימון לנישום זמן סביר לאחר שהוגשה לו בקשה לבחון את החלטתו. איחור של ארבע שנים בזימון נישום להשמיע טיעוניו, אינו סביר, גם אם נשווה לסמכותו של המשיב להוציא שומה, תוך דחיית השומה העצמית (שלוש שנים מתום שנת המס שבה נמסר למשיב הדוח). מאחר שיש לראות בהנחיה האמורה, הוראה מחייבת, כפי שקבע המשיב עצמו בהנחיות פנימיות, הרי אלה צריכות לכלול גם את נושאי המועדים החלים לגבי הליכי השגה ולהחלטה בהוצאת שומה, והתוצאה של אי הוצאת החלטה במועד, כדין קבלת ההשגה וביטול החלטת פסילת הספרים.
 
התוצאה:
♦ הערעור התקבל והפסילה בוטלה.
ניתן ביום: 01.03.10
ב"כ המערערות : עו"ד ח. בסטוני
ב"כ המשיב: עו"ד ד. גורדון-ונדרוב