במקרים מסוימים ניתן לרשום עוסק למפרע במע"מ אילת

♦ המערערת בע"א 9453/10, חברת ישראייר תעופה ותיירות בע"מ (להלן: "ישראייר"), הינה חברת תעופה פרטית הפועלת בארץ ובחו"ל. ישראייר נרשמה במע"מ אילת כעוסקת בחודש יוני 2003 ואף מינתה נציג מטעמה, כנדרש בתקנה 1(ד) לתקנות אזור סחר חפשי באילת (פטורים והנחות ממסים) (להלן: "התקנות"). על בסיס רישומה פנתה ישראייר לסגן מנהל מע"מ אילת, בבקשה לקבל הקלה בהגשת דוחות תקופתיים בהתאם לתקנה 21א(א) לתקנות מס ערך מוסף (להלן: "תקנות מע"מ"). במענה לפנייתה השיב סגן המנהל למערערת, כי לא ברור מדוע ישראייר מבקשת להירשם כעוסק תושב איזור אילת, מעבר להטבה הקבועה בסעיף 12 לחוק אזור סחר חופשי באילת (להלן: "החוק") (הטבת שכר המוענקת למעסיק תושב תחום העיר אילת), וכי הרישום נחוץ אם מבקשים לבצע עסקאות פטורות ממע"מ בהתאם לסעיפים 5(ג) או 5(ה) לחוק. סגן המנהל ביקש, כי ישראייר תמסור פרטים נוספים לגבי הפעילות העסקית של הסניף באילת.

 

♦ ישראייר שלחה מכתב תשובה, אשר בו ביקשה לסגור את תיק העוסק של הסניף במע"מ אילת. לטענתה, בקשה זו התבססה על הבנתה, כי סגן המנהל גילה דעתו במסגרת מכתבו, כי לצורך קבלת ההטבה לפי סעיף 12(א) לחוק אין הכרח ברישומה של ישראייר כעוסקת במע"מ אילת. פ"ש סירב להכיר בישראייר כזכאית להטבה לפי סעיף 12(א) לחוק. השגתה של ישראייר נדחתה וישראייר הגישה ערעור לביהמ"ש קמא.

 

♦ ביהמ"ש המחוזי בעניין ישראייר קבע, כי קבלת ההטבה הקבועה בסעיף 12(א) לחוק תלויה בכך שמבקש ההטבה הינו מעסיק תושב תחום העיר אילת. ביהמ"ש פסק, כי ישראייר אינה עומדת בדרישה זו והיא איננה מעסיק תושב תחום העיר אילת, בהתאם להגדרתו בסעיף 1 לחוק, כיוון שהיא אינה רשומה כעוסק באילת לעניין חוק מע"מ.

 

♦ המשיבה בע"א 2641/12, ר.ד.מ.פ זמן אויר בע"מ (להלן: "ר.ד.מ.פ"), עוסקת במסחר באביזרים נלווים לטלפונים סלולאריים ואחד מסניפיה ממוקם בקניון "מול הים" באילת. ר.ד.מ.פ לא נרשמה כעוסקת במע"מ אילת, אך דיווחה על מכירותיה כהכנסות פטורות ממע"מ. המערער, ערך ביולי 2007 ביקורת לר.ד.מ.פ ומצא, כי בין ינואר 2003 לאפריל 2007 דיווחה על מכירותיה באילת כהכנסות פטורות ממע"מ. במסגרת שומה שהוציא, חייב המנהל את ר.ד.מ.פ במע"מ בשיעור מלא על כל מכירותיה באילת, בטענה, כי הסניף לא רשום כעוסק במע"מ אילת. במקביל להשגה על שומת העסקאות שהגישה באוגוסט 2007, הגישה ר.ד.מ.פ באוקטובר 2007 גם בקשה לרישום למפרע של סניפה באילת, החל מחודש אפריל 2004. לאחר שבקשתה נדחתה, הגישה ר.ד.מ.פ ערעור לביהמ"ש קמא.

 

   

 

♦ לאור תכלית הרישום ולשון החוק המסמיך, ביהמ"ש סבר, כי בדרך כלל המנהל אינו רשאי לרשום נישומים כעוסקים במע"מ אילת למפרע. עם זאת, נראה שחזקה זו ניתנת במקרים מסוימים לסתירה. מבלי להכריע בדבר, במקרים מסוימים נתונה למנהל הסמכות לרשום עוסק למפרע במע"מ אילת וזאת בייחוד במקרים שבהם הנישום מוכיח, כי לא נפגעה תכלית הפיקוח בעניינו, וכי אין חשש שההטבות שימשו למטרה שאינה עולה בקנה אחד עם החוק. אולם, נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על העוסק, ויהיה עליו להראות מאיזה שלב היה זכאי להירשם ומה הסיבה שבשלה נמנע מלהירשם עד לזמן שבו נרשם בפועל.

 

♦ סניף ישראייר באילת אינו רשום כעוסק במע"מ אילת. ישראייר נרשמה ונמחקה ממניעיה לאחר חודשים ספורים. בכך לקחה על עצמה סיכון, כי מחיקה זו תמנע ממנה בעתיד ליהנות מההטבות הקבועות בחוק, והיא עשתה כן תוך קבלת יעוץ. ביהמ"ש המחוזי קבע, כי לא הוכחה טענתה של ישראייר בדבר התחייבות כזו או אחרת שקיבלה מסגן מנהל מע"מ אילת ביחס לזכאותה להטבה הקבועה בסעיף 12(א). קביעה זו הינה קביעה עובדתית שאין מקום להתערב בה. ביהמ"ש לא שוכנע, כי הייתה לישראייר סיבה כלשהי להסתמך על מכתבו של המנהל או לראות בו הבטחה לעניין הזכאות להטבה הקבועה בסעיף 12(א). היות שלא הוכחה טענתה של ישראייר בעניין זה, אין צורך להידרש לשאלה המשפטית אשר הייתה עשויה להתעורר אם היתה מוכחת התחייבות כאמור.

 

♦ ר.ד.מ.פ. לא הייתה רשומה כעוסקת במע"מ אילת בתקופה מושא הערעור, רישום הינו קונסטיטוטיבי לזכאותה להטבות לפי החוק. ר.ד.מ.פ אף לא הוכיחה, כי בעניינה ישנה הצדקה להכיר בזכאות זו באופן רטרואקטיבי, מלבד הטענה שבפועל לא גבתה מע"מ מלקוחותיה ועל כן מדובר במס בטעות אשר לא תוכל לגלגל על לקוחותיה. טענה זו אינה מספיקה. לא ניתן להכיר בר.ד.מ.פ כתושבת אזור אילת למפרע.

 

♦ השופט ס' ג'ובראן והשופט נ' סולברג הסכימו לפסק דינה של כב' המשנה לנשיא מ' נאור.

♦ ערעור העוסק בענין ישראייר נדחה.

♦ ערעור המדינה בענין ר.ד.מ.פ. התקבל.