בני רביזדה - גזר דין

♦ הנאשם הורשע עפ"י הודייתו בבית משפט המחוזי בתל אביב (כב' הש' ג. קרא) בעבירות הבאות:

 

1.            עשיית פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון – עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון.

 

2.            עיסוק במתן שירות מטבע בלא רישום במרשם – עבירה לפי סעיף 11יב'(א)(1) לחוק איסור הלבנת הון.

 

3.            שימוש במרמה עורמה ותחבולה - עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודת הכנסה (3 עבירות).

 

4.            שימוש במרמה או תחבולה – עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ (28 עבירות).

 

5.            שיבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

 

♦ הצדדים הגיעו להסדר טיעון ועפ"י המוסכם בהסדר הטיעון, טענו הצדדים במשותף להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל בן 40 חודשים וזאת במצטבר לעונש המאסר שהוטל על הנאשם בהליך אחר. כוונת הדברים היא לעונש שהטיל עליו ביום 8.9.2005 בית משפט השלום בת"א (כב' השופטת י. אמסטרדם). בגין העובדה שהנאשם וחברת דור חן בע"מ לא ניהלו פנקסי חשבונות, השתמשו בחשבוניות בנק על שם אחרים על מנת להעלים את פעילותם העיסקית, ולא הגישו דוחות שנתיים של החברה.

 

♦ בתיק בפני כב' הש' אמסטרדם הורשע רביזדה אף בכך שלא הגיש דוחות אישיים לשנים 1998-1997, ובדוחות האישיים שהגיש לשנות המס 1996-1995 הצהיר רק על הכנסותיו כשכיר בנאשמת, וכן לא הגיש במועד הצהרת הון ליום 31.12.96. לציין כי על גזר הדין הנ"ל הגישו שני הצדדים ערעור לבית במשפט, הערעור טרם נשמע ומכל מקום הנאשם החל לרצות את עונשו.

 

♦ מאחר ועל גזר הדין בת"פ 7146/01 הוגש ערעור, הן על ידי המאשימה והן על ידי הנאשם, כאמור לעיל וזה טרם נדון והוכרע, הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, כי עונש המאסר שיוטל בבית משפט המחוזי (40 חודשים), יצטבר לכל עונש שייגזר בין לקולא ובין לחומרא על ידי ערכאת הערעור, שתדון בערעור על גזר הדין בת"פ 7146/01.

 

♦ הנאשם ביקש לנכות מתקופת המאסר את התקופה שבה שהה במעצר עד לתום ההליכים בתיק זה. המאשימה טענה, כי יש לנכות את תקופת המעצר רק עד למועד מתן גזר הדין בהליך האחר. עוד ביקש הנאשם, כי תשלומו של הקנס שהוסכם עליו במסגרת הסדר הטיעון יידחה עד לאחר שחרור הכספים שנתפסו ועוקלו מידיו או עד לאחר סיום ריצוי עונש המאסר.

 

♦ עתירתם של הצדדים באשר לעונש המאסר הינה עתירה משותפת וככזו היא ראויה להיות מכובדת ע"י ביהמ"ש. זאת בהתחשב במדיניות השיפוטית הנוהגת לעניין כיבוד הסדרי טיעון ולאור בחינת מכלול השיקולים. אורכה הכולל של תקופת המאסר המוסכמת וצבירתה לעונש המאסר בהליך הנוסף, בהצטרפן לשאר הרכיבים הכספיים של העונש, מעמידות את העונש המוסכם ב"מבחן האיזון" (מדובר בסך הכל  ב-90 חודשי מאסר בפועל).

 

♦ השאלה אם ראוי לנכות את ימי המעצר מעונש המאסר מהווה שיקול בין שיקולי הענישה, שביהמ"ש הגוזר את הדין שוקל במסגרת בחינתו את העונש הראוי. לנאשם לא קיימת זכות קנויה לניכוי ימי המעצר מעונש המאסר שנגזר עליו. מקל וחומר כאשר הוא נושא עונש מאסר בנוסף לימי מעצר אלו. אף על פי כן נוהגים בתי המשפט זה שנים רבות, כעניין שבשגרה, להביא את התקופה בה הוחזק אדם במעצר עובר למתן גזר הדין בחשבון כחלק מתקופת המאסר. בהקשר זה אף נפסק, כי בהיעדר נימוקים מיוחדים לחומרה, מחויבת הערכאה הדיונית להביא את תקופת המעצר בחשבון.

 

♦ במקרה דנן, יש להורות על ניכוי תקופת מעצר מעבר לזו שלה הסכימה המאשימה. עם זאת, אין לנכות לנאשם את מלוא תקופת המעצר, שכן ניכוי כאמור יהא בו כדי לגרום לסטייה ניכרת ממתחם ענישה סבירה וראויה. יש לנכות תקופת מעצר כוללת של 7 חודשים בלבד ולא עשרה וחצי חודשים.

 

♦ אין כל הצדקה לדחיית תשלומו של הקנס עד לשחרור הכספים שנתפסו מידי הנאשם או לדחיית תשלום הקנס עד לאחר תום ריצוי עונש המאסר שנגזר לנאשם. מדובר בענישה בעבירות כלכליות, כאשר מטרתו של הקנס היא, לפגוע בכיסו של העבריין, כפי שהוא פגע בקופה הציבורית. דחיית תשלומו של הקנס 'תמסמס' את האפקט ההרתעתי שבענישה פיסקלית שמתלווה לכל ענישה אחרת. כל שיכול ביהמ"ש לעשות במסגרת גזר הדין מבלי לפגוע באפקט ההרתעתי שבענישה, הוא להורות על תשלומו של הקנס בתשלומים כאלה שהנאשם יוכל לעמוד בהם.

 

♦ עונש של 40 חודשי מאסר בפועל בניכוי 7 חודשי מעצר, שנת מאסר על תנאי, קנס של 500 אלף שקל, חילוט כספים בסכום של כ-511 אלף שקל שיועברו לאופטורופס הכללי וחילוט רכב מסוג ב.מ.וו.