גידול הון – נטל ההוכחה וטענת השתק

♦ בבסיסו של הצו שהוצא על ידי המשיב עמדו שתי סוגיות. האחת הינה גידול הון והשניה הינה חיוב במס על רנטה אשר קיבל המערער. בסיכומיו של המשיב ויתר הוא על הסוגיה אשר קשורה לרנטה ובאשר לסוגיה זו, נתקבל הערעור. המחלוקת שנותרה עוסקת בטענת גידול ההון הבלתי מוסבר. השומה בהקשר זה התבססה על השוואת הון על פי הצהרות מיום 31.12.95 ומיום 31.12.01, וביסודה טענת המשיב, לפיה המערער רכש מכספו דירה ברח' דרך חברון 51 בירושלים (להלן: "הדירה"), טענה שהמערער מכחיש. הדירה בדרך חברון נרכשה בשנת 1997 ונרשמה ע"ש אמו של המערער, ואולם, המשיב סבור כי הדירה נרכשה מכספי המערער בעבור אמו. טענת המשיב נשענת בעיקרה על מכתב של המערער עצמו למחלקת שומת מקרקעין, לפיה רכש יחד עם אשתו את הדירה עבור אמו כדי שזו תשמש לה כביטחון כלכלי, ולמימון הרכישה, על פי המכתב: "מכרנו שתי דירות בירושלים וגם לזה לא הספיק הכסף ויתרת הרכישה נעשתה בכספי חסכונות" (להלן: "ההצהרה"). בא-כח המשיב מטעים, כי עם טענתו בעניין מימון הדירה, משתלבת העובדה שבשנת 1997 מכר המערער את שתי הדירות, ויש קשר כרונולוגי בין התמורה שנתקבלה מהן לתשלומים עבור הדירה בדרך חברון. בא-כח המשיב מוסיף, כי לא זו בלבד שיש בהצהרת המערער אז הודאת בעל דין, אלא היא גם יוצרת כנגדו השתק. המערער טוען מנגד, כי המימון של הדירה בא מכספי האם, וכי הוא רק שילם את התשלומים באופן זמני ואמו החזירה לו את הכספים. אשר להצהרתו לפני מיסוי מקרקעין, טען המערער "רציתי לקבל פטור ואמרנו דברים לא נכונים ... ניסיתי ולא קיבלתי פטור".

 

♦ בנסיבות אלו, חישוב המשיב היה כדלקמן:

על ההון המוצהר ליום 31.12.01 (3,054,832 ש"ח), הוסיף המערער את הסכום ששולם בעבור הדירה בדרך חברון - כ-1,183,165 ש"ח. על סכום זה הוסיף חישוב ההוצאות והשימושים למיניהם, לרבות הוצאות מחיה. מנגד נבחנו מקורות ההכנסה של המערער, לרבות הכנסות אשתו, ירושה שקיבלה וכן תמורת הדירות שנמכרו על ידי המערער. חישוב זה (שפורט בתצהיר הגב' ילנה גולדמן, עובדת מס הכנסה), הוביל למסקנה המספרית, לפיה גידול ההון הנטען עומד על סך 1,155,528 ש"ח. סכום זה הוסף לשנות המס האמורות, שליש לכל שנה.

 

ביהמ"ש המחוזי בירושלים – כב' הש' מ. מזרחי:

 

♦ לעניין טענת המשיב, כי יש בהודעת המערער למס שבח משום הודאה היוצרת טענת השתק, אין לקבל את טענת המשיב, לפיה עקרונית אין ליתן למערער לחזור ממנה בשל מניעות, וזאת מהטעם, שטענתו של המערער בעניין מס המקרקעין לא התקבלה. כך, בהחלטה בו"ע 1038/00 דאלל תמר שבא-כח המשיב הפנה אליה לביסוס טענת ההשתק, נאמר גם "תנאי בסיסי להחלת ההשתק הוא שהטענה שנטענה בהליך הראשון נתקבלה". משלא התקבלה טענת המערער - אפשר שהמערער גם לא עשה אז מאמץ של ממש אז לקדמה כי לא האמין בה.

 

♦ ואולם, מנגד, כמו כל הודאה העומדת לרועץ לבעל הדין שמסרה, בבואו לסתור את אמיתות תוכנה, על בעל הדין לטרוח ולשכנע, כי אין להתחשב בה, מאחר שלא היתה נכונה בעת שניתנה. אין די בכך, שישלול אמיתותה או שישכנע, כי לא חלה מניעות לגבי העלאת טענה נוגדת, אלא עליו להוכיח את הטענה המחליפה, ובענייננו, הטענה לפיה הכספים היו כספי האם. לצורך זה היה על המערער להראות את העברות הכספים ממקורותיה של האם, בין בתקופה הרלבנטית ובין לאחר מכן.

 

♦ הפסיקה הדגישה את חשיבותו של כלי הצהרות ההון בידי פקיד השומה, ככלי שבאמצעותו יש ביד פקיד השומה להגיע למסקנות גם כאשר לא נפסלו פנקסי הנישום, גם בע"א 409/86 רימר נ' פקיד שומה חדרה, חזר בית המשפט העליון על ההלכה, כי בנסיבות של גידול הון על המערער הנישום "להוכיח כי תוספת ההון אינה תולדה של רווח עסקי".

 

♦ ההלכה היא שגם טענות על קבלת תמיכות מקרובים, הבאות להסביר גידול הון, יש להוכיח בראיות משכנעות, וזאת אף כי מקובל שהורים נותנים כסף לילדיהם. 

 

♦ מקובל על כבוד השופטת כי העברות כספים בין קרובי משפחה, ובוודאי כשמדובר בקרובי משפחה מדרגה ראשונה, אינן מתועדות ברגיל במסמכים שבין הקרובים. ואולם, גם כספים אלו מצויים בדרך כלל אצל מחזיקים (בנקים), המתעדים כל הוצאה וכל הפקדה. המערער לא טען בתצהירו, כי הסכומים הוחזקו במזומן במקומות בלתי מקובלים. כמו כן, המערער, אף כי הציג את שני החשבונות, לא הראה כי אכן ניתן לזהות את ההעברה על פי הסכומים עצמם. המערער גם לא הציג שיקים או מסמכי העברות כספים ולא נשען על עדות פקיד בנק או כל ראיה אחרת שתתמוך בטענה האמורה. 

 

♦ הערעור נדחה ברובו.