דיווח מאוחר על חשבוניות פלסטינאיות

♦ המערערת היא יצרנית טקסטיל, שקיבלה מעוסקים פלסטינאיים שירותים תמורת חשבוניות מס ערך מוסף "התחשבנות מיוחדת". ביום 21.3.96 פורסם צו מס ערך מוסף (דרישת דו"חות נוספים) תשנ"ו-1996 (להלן: "צו דוחות נוספים" או "הצו"), שהורה לעוסק המקבל שירות מעוסק הרשום בשטחי הרש"פ להגיש, נוסף לדו"ח התקופתי הרגיל, גם דו"ח ערוך בטופס מיוחד (להלן: "דוח 878"). הצו קובע תחולה רטרואקטיבית אל יום 1.1.95 ומורה, כי עסקאות שביום פירסום הצו טרם דווחו, כאמור בצו, ידווחו עד           ה–15.4.96. המערערת פעלה בהקשר לחשבוניות שהתקבלו מן העוסקים ברש"פ, כפי שהתרגלה לפעול ביחס לחשבוניות שהתקבלו בישראל. היא כללה אותן בדו"חות התקופתיים שהגישה לרשויות המס בישראל, בהתאם לחוק מע"מ, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ" או "החוק") וכשהייתה לה דרישה להחזר עודף מס תשומות, היא כללה אותן בדיווח בטופסי 874 הקבועים בחוק. אולם, בדו"ח 878 היא דיווחה רק על חלק מן העסקאות וגם זה החל מראשית 1996. המערערת טוענת, כי גורם במע"מ פ"ת נתן לה, בנובמבר 1995, הדרכה מטעה שעליה לדווח בטופס 878 על תשלומי מע"מ בהקשר לעסקאות או שירות שמתקבל משטחי הרש"פ, רק במקרה ויש לה עודף מס תשומות. אותו גורם לא העמיד את המערערת על דרישת דיווח מיוחדת בדו"ח 878. משפורסם צו הדוחות הנוספים, לא הגיע שמעו (ותוכנו) לידיעת העותרת.           
 ♦ בעקבות ביקורת שערכו רשויות מע"מ אצל המערערת, בה התעורר הנושא, הגישה המערערת דו"ח נוסף לתקופה מינואר 1995 ועד מועד הביקורת, וביקשה שמנהל מע"מ יאשר, עפ"י הסמכות המוקנית לו בחוק, הארכת מועד לשם הגשת הדיווח הנוסף, הבקשה סורבה בנימוק שבהתאם להסכם פריז, לא ניתן להתחשבן עם הרשות הפלסטינית עם חשבוניות שחלפו ששה חודשים ממועד הוצאתן.            
♦ טענות המערערת הינן: (א) היעדר מודעות לדרישות הדיווח הנוסף ולצו הדיווח הנוסף. (ב) העדר תוקף לדרישת הדיווח הנוסף עד לפרסום צו הדו"חות הנוספים. (ג) העדר תוקף לתחולה לאחור של צו הדו"חות הנוספים. (ד) לא נמצא טעם לסרב להארכת מועד לדיווח הנוסף. (ה) פרשנות הדין בידי המשיב אינה מתיישבת עם הגנת הקניין הפרטי הכלולה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. (ו) להסכם עם הרש"פ נפקות במישור היחסים הבילטראליים ואין לו תוקף במשפט הפנימי. מכל מקום, על המשיב לשאת בתוצאות רשלנותו ביישום ההסכמים עם הרש"פ.  
♦ טענות המשיב הינן: (א) דרישת הדיווח הנוסף לעניין ניכוי מס תשומות בהקשר לרכישות מעוסקים ברש"פ מעוגנת בחוק מע"מ מדצמבר 1994. (ב) צו הדו"חות הנוספים הוא אמנם ממרץ 1996, אך הדרישות המעוגנות, כאמור, בחוק מע"מ, הובאו לידיעת העוסקים במסע הפרסום ובהודעות האישיות מראשית 1995. (ג) לא ניתן להאריך מועד להגשת דיווח נוסף מפני שלפי ההסכמים עם הרש"פ אין תוקף ואין יכולת קיזוז לחשבוניות לאחר שחלפו 6 חודשים למן הוצאתן.

 

♦ מודעות לדרישת הדיווח המיוחד♦תוקף דרישת הדיווח הנוסף עובר לפרסום הדו"חות הנוספים – סעיף 72 לחוק הסמיך את מנהל מע"מ לדרוש מן העוסקים לנפק דו"חות מסוימים. דרישה זו אינה צריכה להיות מעוגנת בתקנות. ניתן, כמובן, לפרסם אותה ב"רשומות", כפי שנעשה במרץ 1996, אך ניתן גם להביאה לידיעת העוסקים בדרכים אחרות, העשויות להיות יעילות יותר מפרסום ב"רשומות", כפי שעשה המשיב.
♦ צו הדו"חות הנוספים ומועדי תחולתו♦ הארכת מועד לדיווח הנוסף♦ בדיון ובמסקנות עד הנה, כלולה למעשה גם התייחסות לטענות הנוספות של המערערת, שעניינן בפגיעה בקניינה שאינה עולה בקנה אחד עם חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו והעדר נפקות פנימית להסכם החל ביחסים שבין מדינת ישראל לרש"פ. הנושא עמד לבחינה של בית המשפט העליון בפרשת אתין ובית המשפט מצא שלא נפגעו זכויות העוסקים ושהמשיב הניח בידיהם משך זמן סביר להגשת דיווחים ומנע מהם הפסד ממון. – מכתב הסירוב להארכת מועד שנשלח מגורמי מע"מ למערערת, הבהיר, כי הארכת מועד אינה ניתנת במקרים בהם איחור הדיווח מטעם העוסק גרם לפגיעה, שאינה הפיכה, לאוצר המדינה. בעניינה של המערערת נגרם נזק לאוצר המדינה שכן חשבוניות התחשבנות שלא דווחו בתוך ששה חודשים מיום הוצאתן, אינן תקפות עוד לשם התחשבנות עם הרש"פ על פי כללי היישום של הסכם פריז.         
– במסגרת ע"א 7702/98 אתין חברה לבניין בע"מ נ' מנהל מע"מ (להלן: "פס"ד אתין"), נפסק, כי תכלית צו הדוחות הנוספים הייתה, בין היתר, לאפשר למי שלא דיווח בטופסי 878 לערוך דיווח בדיעבד ובכך לממש את היכולת לנכות מס תשומות. נמצא, שהתחולה לאחור של הצו אינה משקפת חריגה מסמכות, אינה פוגעת בזכויות מוקנות ואינה משקפת חיוב רטרואקטיבי במס או החזר מס.      
– באת כח המערערת אינה חולקת על כך שמהפרסומים עולה דרישה "מהותית" לשימוש בחשבוניות התחשבנות. שכן, הפרסומים מזהירים, שרק באמצעות חשבוניות כאלה ניתן יהיה לנכות מס תשומות. אולם, היא טוענת, כי דרישת הדיווח המיוחד בטופסי 878, לא הוצגה בפרסומים השונים כדרישה החלטית והיא גם אינה דרישה "מהותית".
ביהמ"ש אינו מקבל את טענת המערערת, שמסע הפרסום מטעם המשיב וההודעה לעוסק שיצאה מטעמו לא גילו את "מהותיות" הדרישה לדיווח על טופסי 878 כתנאי לקיזוז מס תשומות. המשיב עשה מצדו את כל הדרוש כדי להביא לידיעת העוסקים את ההסדרים המחייבים בעניין קיזוז מס תשומות בעסקות עם הרש"פ. הוא עמד בנטלו להוכיח, כי הדברים באו אל המודעות בכוח של המערערת.
 

♦הערעור נדחה.