הארכת מועד לתיקון שומה

♦ ביום 26 ביוני 2000 רכשה העוררת ממינהל מקרקעי ישראל קרקע, לצורך בניית פרויקט של דירות מגורים ובנייני מסחר בירושלים. העוררת דיווחה, ביום 7.8.2000, על העסקה לרשויות מיסוי מקרקעין, באופן שהשווי על פי הדו"ח כלל את מס ערך מוסף. המס ששילמה העוררת בגין השווי שכלל מע"מ הוא 2,053,073 בש"ח, בעוד שהמס אילו השווי לא כלל מע"מ, הוא 1,750,900 ₪. מינהל מקרקעי ישראל דיווח אף הוא לרשויות המס על העסקה, ובחישוב שווי העסקה לא כלל מע"מ, לצורך חישוב מס-רכישה. המינהל דיווח על העסקה ביום 17.7.2000עוד  לפני הדיווח של העוררת. העוררת טוענת, כי היא שילמה מס-רכישה ביתר, בסכום של 302,173 ₪, ויש להשיב לה את הסכום ששילמה ביתר, ולמצער להאריך את המועד לתיקון השומה כדי לאפשר קביעת שווי העסקה בסכום שאינו כולל מע"מ.

 

♦ המחלוקת שבין בעלי הדין היא, אם ניתן לאחר שחלפו ארבע שנים מיום השומה, לתקן את השומה, באופן שהחישוב ייעשה כפי שהיה צריך לעשותו מתחילה, או שמא יש לחיות עם הטעות בשל חלוף המועד שבסעיף 87 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה, התשנ"ג-1963) – (להלן: "החוק"), ולהותיר את השומה בעינה. העוררת גילתה את טעותה בדיווח לרשויות מיסוי מקרקעין על שווי העסקה, אך בחודש דצמבר 2005, דהיינו בחלוף יותר מחמש שנים מהשומה העצמית. פניית העוררת לרשויות מיסוי מקרקעין לתקן את הטעות נענתה בשלילה, מן הנימוק של חלוף המועד החוקי לתיקון שומה אף מחמת טעות, ואפילו זו טעות של הרשות בחישוב מס שנעשה לחובתו של הנישום. לשון אחרת, משהתיישנה השומה – אין לתקנה, ויהי-מה.

 

 

♦ סעיף 85(א)(3) לחוק מאפשר למשיב – מיוזמתו או מיזמת הנישום ששילם את המס – לתקן שומה, שנעשתה לפי סעיפים 78, 79 ו-82 – בתוך ארבע שנים, בין היתר, כאשר נתגלתה טעות בשומה. השומה בעניננו היא בגדר השומה הכלולה בסעיף 82 לחוק, שאם נתגלתה בה טעות בתוך ארבע שנים מיום עשיית השומה – ניתן לתקנה בתוך התקופה האמורה. סעיף 107 לחוק מאפשר למשיב להאריך כל מועד שנקבע בחוק, אם המנהל ראה סיבה מספקת להיעתר לבקשה. הנה כי כן, פרשנות לשונית של סעיף 107 לחוק מאפשר הארכת המועד לפי סעיף 85 לחוק – אם יש "סיבה מספקת". הפרשנות של סעיפם 85 ו-107, ובעיקר פרשנות על בסיס תכלית החוק, היתה במשך השנים, ברוב פסיקות בתי המשפט – פרשנות מצמצמת. לשון אחר, לא התאפשרה הארכת מועד מעבר לארבע השנים שבסעיף 85, לצורך תיקון שומה שיסודה בטעות.

הוועדה בהרכבה זה קבעה, בעניין ו"ע 9066/04 אלוני נ' מנהל מיסוי מקרקעין, כי סעיף 107 לא נועד להאריך את המועד שנקבע בסעיף 85 לחוק, בין השאר משום שהמועד האמור הוא, לעצמו, חלק מהותי של התיק. ועוד זאת, המועד שקבע את מגבלת הזמן לתיקון שומה, אף מחמת טעות, מבטא, לעצמו את תכלית החקיקה.

בעניין ו"ע 5029/02 ד.ל.ט. ואח' נ' מס שבח ירושלים, קבעה הוועדה, כי הסרת מגבלת ארבע השנים שבסעיף 85 לחוק, תוך שימוש בסעיף 107 אינה עולה בקנה אחד עם ההלכות בסוגיה זו, ואף לא עם שורת ההגיון.

 

♦ בשני פסקי הדין של ועדות ערר, שאזכרה העוררת: צרפתי נ' מנהל מס שבח מקרקעין, חיפה, ובעניין ו"ע (חיפה) 3108/02 – ו"ע (תא) 1063/02 סולטן נ' מנהל מס שבח מקרקעין נתניה, החליטו ועדות הערר להאריך את המועד לתיקון שומה, על בסיס סעיף 107 לחוק.

אמת הדבר, שפסקי דין אלה ניתנו לפני תיקון החוק על ידי הוספת סעיף 85 א לחוק, לפיו אם התקיימו התנאים לפי חלק ה2 לפקודת מס הכנסה, כי אז ניתן לתקן שומה גם לאחר שחלפה התקופה של ארבע שנים שבסעיף 85.

המחוקק ראה לקבוע במפורש אפשרות, בסעיף 85 א, לתקן שומה אף בחלוף ארבע השנים בהתקיים תנאים מסוימים. אילו רצה המחוקק ליתן סמכות כללית לתקן שומה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות שבסעיף 85, היה יכול לומר את דברו במפורש, או להפנות לסעיף 107 לחוק.

 

♦ האם מצב זה כפי שאמרנו בענין אלוני הנ"ל, כדי העדפת סופיות השומה על פני פתיחת השומה בכל מועד שהוא אף בחלוף התקופה שנקבעה בחוק, שונה או צריך להיות שונה כאשר נגבה מס ביתר, מחמת שרשות המס אינה בודקת ומבקרת כל מקרה בעוד שעל נקלה ובבדיקה פשוטה ניתן היה לאתר את הטעות?

הנה כי כן, צירוף מע"מ הוא טעות מובהקת של רשות המס והיה עליה לתקנה אף שבבסיסה טעותה של העוררת, וניתן לקבוע ללא היסוס, כי זו הייתה טעות בתום לב.

כבר אמרנו, כי אילו צפה ועלתה טעות זו, אם על ידי העוררת או על ידי המנהל, בתוך התקופה של ארבע שנים מיום השומה, לא היה ספק שניתן לתקנה ולהשיב את תשלום המס שנגבה ביתר.

בשל הטעות של המשיב, שהוציא בתחילה שומה שלא כללה מע"מ בשווי העסקה, ואחרי כן תיקן את חישוביו וכלל בשווי גם מע"מ, נראה לנו שיש מקום לקבל את הערר ולחייב את המשיב לתקן את השומה, אף שחלף המועד לפי סעיף 85 (א) לחוק. בהתאם לכך ניתנת הארכת מועד לצורך תיקון השומה.

 

♦ הערר התקבל.