הוצאות משפט – מע"מ - שכר טרחת עורך דין

♦ במסגרת תביעה אזחרית של התובע כנגד משרד החינוך בת"א 16199/00, בש"א 170600/05 (להלן: "הבש"א"), ביקש התובע לתקן כתב תביעתו. ביום 26.10.2005, החליטה כב' השופטת מארק להתיר לתובע לתקן את כתב תביעתו בזו הלשון: "על המבקש לשלם למשיבה  הוצאות הבקשה, ובגין הצורך להגיש כתבי טענות חדשים, וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 7,500₪, בתוספת מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק, מיום מתן ההחלטה ועד התשלום בפועל" .

 

♦ התובע העביר לנתבעת שיק בסך של  8,824 ₪ המהווה סך של 7,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וסכום נוסף בשיעור המע"מ, וביקש מהמדינה להמציא לו חשבונית מס, כדי שיוכל לקזז באמצעותה מס תשומות.

 

♦ המדינה לא נעתרה לבקשת התובע להנפיק לו חשבונית, אך נתנה בידיו אישור חתום ממשרד המשפטים פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) ובו כתוב: "הריני לאשר קבלת שיק ע"ס 8,824 ₪ הכולל קרן של 7,500 ₪ + מע"מ 1,237 ₪ + הפרשי הצמדה וריבית כמפורט בחשבון המצ"ב קבלה תשלח עם פרעון השיק".

 

♦ ביום 29/12/05 קיבל התובע קבלה על סך של 8,824 ₪ שממנה עולה שהיא ניתנה כאישור לתשלום עבור החוב/ההוצאות בתיק הנ"ל. הקבלה חתומה גם היא על ידי פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי).

 

♦ ביום 20/1/06 פנה התובע בכתב לפרקליטות מחוז ת"א בבקשה להנפיק לו חשבונית מס כשהוא מצוייד במכתב מרואה החשבון שלו. לשיטת התובע, לדברי רוה"ח, רק באמצעות החשבונית יוכל לקזז את מס תשומות בשיעור המע"מ 1,237 ₪. מן הראוי לציין, כי במכתב של רואי החשבון לא נכתב, כי התובע יוכל לקזז מס תשומות בגין ההוצאה הספציפית נשואת תיק זה, אלא נכתב בו באופן כללי: "כרואי החשבון שלך, הננו לציין כי קיזוז מס תשומות בדיווח למע"מ ניתן להיעשות רק על פי חשבונית מס שהוצאה לך כדין".

 

♦ על קביעה זו של רואי החשבון של התובע הנגזרת והולמת את הוראות חוק המע"מ אין חולקין. המחלוקת בין הצדדים היא בין היתר בשאלה: בהנחה שהתובע היה מקבל חשבונית מס,  האם היה רשאי לקזז מס תשומות בגין התשלום אם לאו. דהיינו, האם מדובר בעסקה כמשמעות היגד זה בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975.

 

♦ התובע טען אפוא כי נוכח העובדה שהמדינה לא הנפיקה לו חשבונית מס,  לא הייתה זכאית לגבות את סכום המע"מ שנגבה לאור החלטת כב' השופטת מארק. לפיכך על המדינה להשיב לו את הסך של 1,237 ₪ - הסכום הנתבע בתביעה זו.  

 

♦ טענות הנתבעת – המדינה סבורה שאין מקום להוצאת חשבונית מס או להשיב לתובע את הסך של  1,237 ₪ (המהווה את סך המע"מ). נמוקי המדינה מתמצים בין היתר בנקודות שלהלן:

א. המדינה היא מלכ"ר ואינה נכנסת להגדרת עוסק שבחוק מס ערך מוסף ולכן אין עליה חובה להנפיק חשבונית מס.

ב. לא ניתן לראות בסכום ששולם מכירת עסק או מתן שירות ולכן התשומות בגינן אינן מותרות בניכוי. דהיינו, ההוצאות ששולמו על ידי התובע אינן נכללות בהגדרת עיסקה שבחוק מע"מ. לכן, אפילו הייתה מונפקת לתובע חשבונית מס לא היה רשאי לקזז מס תשומות מהתשלום שביצע.

ג. על פי הוראת תקנה 512 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, כאשר בית המשפט פוסק שכ"ט עו"ד, ייווסף לסכום שנקבע כאמור סכום השווה למס ערך מוסף שמשולם עליו במובחן מתשלום סכום מע"מ, דהיינו סכום בשיעור המע"מ שאינו מהווה תשלום מס ערך מוסף. לפיכך טוענת הנתבעת, שכאשר ביהמ"ש פסק "הוצאות משפט בתוספת מע"מ" לטובת הנתבעת בת"א 16199/00, חזקה כי הכוונה הייתה לשכ"ט עו"ד, שכן רק באשר לשכ"ט עו"ד קובעות התקנות תוספת בסכום השווה למע"מ.

 

 

♦ עפ"י הסיפא של תקנה 512 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שעניינה שכ"ט עו"ד, הכלל הוא שיש להוסיף לשכר הטרחה שבו חויב הצד המפסיד סכום השווה למס ערך מוסף, זולת אם הורה ביהמ"ש או הרשם הוראה אחרת. הסכום שמוסף הוא "סכום השווה" למס ערך מוסף ואינו מס ערך מוסף. שכר הטרחה שפוסק ביהמ"ש לחובת הצד המפסיד בתיק אינו בגין שירות שהצד המפסיד נותן לצד הזוכה; מדובר בתשלום שנועד לשפות את הצד הזוכה על שכר הטרחה שהאחרון משלם לבא כוחו, לרבות המע"מ ששילם הצד הזוכה לבא כוחו. בין הזוכה במשפט שזכה בהוצאות ושכ"ט לבין המפסיד במשפט לא נקשרת כל עסקה כמשמעותה בחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975. לכן, אין כל נפקות לשאלה אם הצד הזוכה הוא עוסק מורשה או מלכ"ר. גם עוסק מורשה אינו יכול להוציא חשבונית כאשר לא מדובר בעסקה. לכן אין התובע זכאי לקבל חשבונית, ואפילו היה מקבל חשבונית לא יכול היה לקבל זיכוי על סכום המע"מ ששילם.

 

♦ לאור ברירת המחדל שבתקנה 512(ג), על הרוצה לקבל פטור מתוספת הסכום השווה למע"מ בשל העובדה שהצד הזוכה לא שילם מע"מ לעורך דינו, עליו לבקש זאת במפורש מביהמ"ש.

התוצאה:

♦ התביעה נדחתה.