החייב העביר את נכסיו - ומקבלם ישא בחוב מס ערך מוסף

 

♦ ערעור שהגישה חברת ג.נ.י רוני בע"מ (להלן: "המערערת") על ההחלטה להפעיל כלפיה את הסמכות לפי סעיף 106(ב) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו–1975 (להלן: "החוק") מכוחו ניתן, בתנאים מסוימים, לגבות חוב מע"מ ממי שהועברו אליו נכסים של החייב במס.

 

♦ המערערת שכרה אולם אירועים אותו הפעילה לפני כן חברת נרדיה (להלן:"החברה"). החברה חתמה על הסכם שכירות האולם עם "ביג מרכזים מסחריים" (להלן:"ביג") אולם, החברה נכנסה לקשיים כלכליים וחדלה לשלם את דמי השכירות לביג, וזו ביטלה את חוזה השכירות על רקע חוב כספי. לאחר מכן נחתם בין ביג לבין המערערת, הסכם שכירות חדש להשכרת אולם האירועים. בנסיבות אלה המדינה החליטה להפעיל כלפי המערערת את הסמכות לפי סעיף 106(ב) לחוק, מכוחו, כאמור ניתן לגבות חוב מע"מ ממי שהועברו אליו נכסים של החייב במס.

המדינה הודיעה למערערת לפי סעיף 106 לחוק, כי לחברה חוב במע"מ וכי הוחלט להפעיל כלפי המערערת את הסמכות לפי סעיף 106 לחוק, שכן נמצא שהחברה הפסיקה את פעילותה ולא נותרו לה אמצעים לסילוק חובה, ובמקומה המערערת היא המפעילה את אולם האירועים.

 

♦ לטענת המדינה, המערערת הוציאה לפועל אירועים שהוזמנו אצל החברה, כך שלמעשה "צבר ההזמנות" של החברה עבר אליה ללא תמורה, וכי המערערת קיבלה חזקה במיטלטלין של החברה ומשתמשת בהם ללא תמורה.

 

♦ המערערת טענה מנגד, כי אינה "נעברת" לפי סעיף 106 לחוק. לטענתה רכשה את הזכויות באולם האירועים כמו שהם על פי חוזה שכירות נפרד שנעשה בינה לבין ביג וכי היא שילמה ועודנה משלמת תמורה מלאה בעבור הזכויות החוזיות באולם. המערערת הוסיפה בטיעוניה שהיא הוציאה לפועל אירועים שהוזמנו אצל החברה במחירי הפסד, והפסידה ממון רב בשל הזמנות אלה.

בנסיבות אלה המדינה החליטה להפעיל את סמכותה לפי סעיף 106 לחוק, בנימוק שהמערערת קיבלה ללא תמורה את צבר ההזמנות של החברה וכן את השם המסחרי של אולם האירועים, ועל כן חלות עליה הוראות סעיף 106 לחוק, כך שניתן לגבות ממנה את חובה של החברה. עוד הוחלט כי המערערת ערכה את מרבית האירועים שהוזמנו מראש והיא זו שקיבלה תשלום עבורם.

 

 

♦ סעיף 106 לחוק מע"מ מונה מספר מקרים בהם ניתן לגבות את חוב מע"מ מצד שלישי.

 

♦ על מנת להפעיל את הסמכות מכוח סעיף 106 לחוק ולגבות מן המערערת את חובה של חברת אחרת, על המדינה להוכיח את התקיימותן של הנסיבות העובדתיות המפורטות בסעיף 106(ב)(1) לחוק.

בסעיף 106(ב) שתי חלופות. האחת הוא העברת נכסים לאחר ללא תמורה, והאחרת הוא העברת נכסים ללא תמורה או בתמורה חלקית הן על רקע שלחייב יש יחסים מיוחדים עמו והן בלעדיהם. החלופה הראשונה טעונה הוכחה.

לפי סעיף 106 (ב2) לחוק, כאשר החברה התפרקה או הפסיקה את פעילותה מבלי ששילמה את חובה, יראו את נכסיה כאילו הועברו לבעלי השליטה, ומהם ניתן לגבות את החוב.

 

♦ כדי לשלול את המסקנה בדבר התקיימות החלופה הראשונה בסעיף 106 (ב) לחוק, על המערערת להוכיח שהעברת הנכסים הייתה "בתמורה", ובהקשר זה מדובר בהוכחת עובדה חיובית (מתן תמורה). טענת המערערת שהפעלת אולם האירועים והוצאתם לפועל של האירועים שהוזמנו מהחברה היא פועל יוצא של התקשרותה בהסכם שכירות עם ביג, איננו מענה לחובת ההוכחה המוטלת עליה מכוח סעיף 106(ב) לחוק.

 

♦ הטלת חיוב על המערערת אפשרית הן במקרה של העברת נכסים והן במקרה של העברת פעילות. במקרה דנן המערערת לא הסבירה מדוע אין לראות בצבר ההזמנות משום פעילות כמשמעה בסעיף 106, ולכן יש לדחות את טענה זו.

 

♦ בית המשפט נתן את דעתו אף לעניין המוניטין, וקבע כי לאחר קריסת החברה ותחילת הפעלת אולם האירועים בידי המערערת, קמה ההנחה שלשם המסחרי של אולם האירועים היה מוניטין שעבר למערערת בלא שהיא שילמה תמורה עבורם.

 

♦ לעניין קיומו של קשר ("יחסים מיוחדים") בין המערערת לחברה, קובע בית המשפט, כי לכאורה החברה הייתה מעורבת בהתקשרות בין ביג למערערת, (יצירת הקשר הראשוני, מטרת ההתקשרות שהינה מניעת הפסקת פעילותו של אולם האירועים על כל המשתמע לרבות נושים ופיטורי עובדים), אולם אין באלה בכדי להעיד על קיומם של יחסים מיוחדים.

בית המשפט סוקר את ההגדרה "יחסים מיוחדים" שבסעיף 129 לפקודת המכס, וקובע, כי סמיכות הזמנים בין מועד התאגדותה של המערערת, הפסקת פעילותה של החברה, לבין התקשרותה של המערערת עם ביג, אינה מחייבת להסיק קיומם של יחסים מיוחדים.

בית המשפט קובע, כי בעקבות קריסתה של החברה החלה המערערת בניהול העסק. בין אם הדבר הוא תוצאה של מעורבות החברה ובין אם לאו. בכך אין כדי להעיד על קיומם של יחסים מיוחדים.

 

♦ בית המשפט מסכם את פסק הדין וקובע, כי ההחלטה לגבות מן המערערת את חוב מע"מ של החברה, הינה נכונה ולכן בית המשפט דוחה את הערעור.

 

♦ הערעור נדחה.