הטבות למעסיק עפ"י חוק אזור סחר חופשי באילת (ישרוטל)

 ♦בערעור זה נדונו מספר סוגיות, שלהלן עיקריהן:

בחודש מרץ 2006 שילמו ישרוטל וחברת ישרוטל ניהול בונוסים והפרשי שכר (להלן: "הבונוסים") לקבוצת עובדים בכירים, אולם דיווחו למשיב על תשלומים אלה בדו"ח לשנת 2005. בשומה זקף המשיב את התשלומים ששולמו במרץ 2006 לשנת 2006 על אף שאין חולק, כי מדובר בבונוסים בגין עבודה שבוצעה בשנת 2005. לטענת המשיב, מהסיפא לתקנה 12 (ב) לתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה) (להלן: "התקנות"), המועד האחרון לתשלום בונוסים לשנת 2005 הינו 13.1.2006.   

 ♦המערערת טענה, כי בונוסים שולמו בגין עבודה בשנת 2005, וכי המערערות מדווחות עפ"י "השיטה המסחרית" ולכן בונוסים נכללו בדוחות האישיים של העובדים וניכוי המס והעברתו למשיב בוצעו לפני 31.3.2006, המועד הקובע לעניין זה ברישא לתקנה 12(ב) לתקנות. המערערות בדוחותיהן קיזזו את "הטבת המעסיק" עפ"י סע' 12(א) לחוק ביחס לשכר העבודה ששילמו לעובדים הבכירים. המשיב ביטל את הקיזוז וקבע, כי לא הוכחה זכאות המערערות להטבות המס עפ"י סע' 12(א) לחוק, שכן רק מקצת מעבודתם של הנ"ל בוצעה בתחום העיר אילת. המערערות חלוקות על כך וטוענות, כי הוכיחו זכאותן למלואההטבה. המערערת ישרוטל התקשרה עם להקות מוזיקה שונות מחו"ל להופעות במלונות הרשת באילת. הלהקות הגיעו לישראל והופיעו בתחומי המערערת. המערערת דיווחה על השכר ששילמה לאותן הלהקות כ"שכר עבודה" וקיזזה מדוחותיה את הטבת המס לפי סעיף 12(א) לחוק. המשיב ביטל את הקיזוזים שכן לטענתו, אין המדובר ב"עובדים" של המערערת ביחס עובד-מעביד ובתשלומי "שכר עבודה", אלא בתשלום "שכר אמנים". ®לטענת המערערת, יש לראות בהסכמים שנערכו "הסכמי עבודה", שכרם של האמנים שולם בתלושישכר ולישרוטל היה מבחן הפיקוח והשליטה על ההופעות. המערערות אירחו סוכנים ונותני שירות במלונות הרשת "על חשבון הבית". מדובר באמצעי שיווק המקובל בענף המלונאות ולפיו המלון מארח על חשבונו את סוכני הנסיעות וכו'

♦ לטענת המשיב, באירוח חינם של יותר מלילה אחד מדובר בהוצאת שיווק של המלון, אולם, אירוח החינם הופך ל"תמורה" הניתנת מהמלון לסוכן ועל כן על המלון לנכות במקור את שווי אותו האירוח, עסקת "בארטר". המלון נותן לסוכן אירוח חינם ובתמורה יזכה הסוכן את המלון בהפניית קבוצות אורחים ותיירים.

 ♦ישרוטל דיווחה על שכר עבודה וששילמה ותשלום פיצוי פיטורין למר ישראל כהן וניכתה מסכומי ניכוי במקור את הטבת המס בגין עבודה שביצע עובדו באילת בהתאם לסע' 12(א) לחוק. לטענת המשיב, מר ישראל כהן לא היה כלל שכיר של החברה אלא העניק לה במשך שנים שירותי ייעוץ עצמאי ועל כן לא היה מקום לדרוש הטבות מס למעביד לפי סע' 12(א) לחוק. לחילופין, נטען ע"י המשיב, כי אם היה מר כהן שכיר של החברה הוא לא ביצע את עבודתו באילת ועל כן יש לבטל את ההטבות שדרשה המערערת.

 ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע – כב' הנשיא יוסף אלון:

 ♦ביהמ"ש קבע, כי החל משנת 2006 תקרת הטבת מס שבסעיף 12 לחוק תחושב על בסיס פרטני של כל אחד מהעובדים, לעומת זאת עד לשנת 2005 תקרת הטבה זו הייתה על בסיס כלל "הכנסת העבודה" ששולמה ע"י המעביד לכלל עובדיו. לפיכך, לשינוי זה של "תקרת ההטבה" השלכה לעניין היקף ההטבה להן זכאיות המערערות בעניין הבונוסים. ביהמ"ש לא קיבל את טענת המשיב, לפיה הסיפא להוראת תקנה 12(ב) לתקנות יש בכוחה לשלול את קיום ההטבה שקבע המחוקק בחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים ומתן הנחות ממסים למעסיק תושב תחום אילת ביחס לשכר עבודה עבור עבודה בתחום אילת. ביהמ"ש קבע, כי המערערות לא הגישו תצהירי עדות ראשית וראיות אחרות לעניין העובדים הבכירים, כי עיקר עבודתם התבצעה פיזית בתחום אילת ועל כן ביהמ"ש דחה רכיב הערעור בעניין שלילת ההטבות לפי סע' 12(א) לחוק ביחס לתשלומי השכר.

 ♦ביהמ"ש דחה את טענת המערערת בעניין ההופעות וקבע, כי לא צורפו הסכמי עבודה שנערכו בין המערערת לבין האמנים, לעומת זאת המשיב צירף מספר הסכמים בין ישרוטל ולבין אמנים. היתרי העבודה שהוצאו לא נותנים אינדיקציה לכך שאותם האמנים יועסקו כ"עובדים". ביהמ"ש קבע, כי לא הייתה התקשרות חוזית בין האמנים אישית אלא עם המארגן. השכר המוסכם היה סכום גלובאלי ולישרוטל לא היה שום אמירה מה יהיה הסכום שישולם לנגן מהלהקה. הסכומים שרשמה ישרוטל ב"תלושי השכר" לא שיקפו את הסכום ששולם בפועל לאותו הנגן ע"י המארגן. עוד קבע, כי זוהי אינה "עסקת חליפין" המניחה החלפת נכס או שירות מסוים בנכס או בשירות. הסוכן אינו מתחייב להביא למלון בתמורה ל"אירוח השיווק" תמורה, אורחים או תיירים. הנהלת המערערות נוקטת באמצעי שיווק זה ככל אמצעי אחר.

♦ משנת 2007 החלה ישרוטל להעסיק במלונותיה באילת תושבים ונתינים מסודן ששהו בישראל שלא כחוק. המערערת שילמה למשיב את היטל העובדים הזרים כקבוע בסע' 45 לחוק התוכנית להבראה ולאחר מכן, קיזזה את מלוא הסכום מסכומי ניכוי המס ושכר העובדים. המשיב חייב את ישרוטל בתשלום ההיטל, ולטענת המערערת נתיני סודן אינם באים בהגדרת "עובדים זרים" ועל לא חלה עליה חובת תשלום ההיטל. ביהמ"ש קבע, כי החלטתו הגורפת והלאקונית של המשיב, כי כל הנתינים מסודן הינם "עובדים זרים" לא יכולה לעמוד, ועל כן, הורה למשיב לבחון מחדש את שאלת סיווגו של כל יחיד ויחיד מקבוצת העובדים.

 ♦לענין ישראל כהן קבע ביהמ"ש, כי לא ניתן לשלול את היותו של מר כהן "עובד" של ישרוטל ועל כן, הוא זכאי להטבת פיצוי פיטורי. אולם, ביהמ"ש קבע, כי המערערות כשלו בניסיון להוכיח טענתן, כי עבודתו עבור המערערות בוצעה באילת ועל כן, בדין ביטל המשיב בשומה את סכומי ההטבות שדרשו המערערות.

תוצאה:

 ♦הערעור התקבל חלקית, לגבי חלק מהסוגיות.

ניתן ביום 28.5.13.

ב"כ המערערות: עו"ד אליעזר צוקרמן

ב"כ המשיב: עו"ד ערן סירוטה