היקף אחריות רו"ח מבקר ונאמן לסדרת אג"ח

♦ מדובר בשתי בקשות מאוחדות לאישור תובענות ייצוגיות כנגד "שומרי הסף" של חברת "אוברלנד דיירקט (ישראל) בע"מ (להלן: "החברה") (שהתובעים מהווים מחזיקי האג"ח שלהן) – משרד רואי החשבון שביקר את דו"חות החברות, ובאחת מבקשות האישור גם את הנאמן על סדרת אגרות החוב, בטענה כי אלה התרשלו והפרו את חובותיהם. בין היתר נטען כי התנהלות "שומרי הסף" איפשרה ביצוע תרמית בנכסי חברת הבת של החברה. שתי הסוגיות העיקריות העומדות לדיון במסגרת תיק זה: (1) מה היקף האחריות של נאמן לסדרת אג"ח, שהונפקה על ידי חברת אחזקות, לפיקוח על התנהלותן של החברות המוחזקות על ידה? ; (2) מה היקף האחריות של רואה חשבון המבקר של אותה חברת אחזקות, בנוגע לאמינות הדוחות הכספיים המאוחדים, המורכבים בעיקר מנתונים כספיים של חברה מוחזקת המבוקרת בעצמה על ידי משרד רואה חשבון אחר?

 

 

♦ קבע כי,לעניין היקף אחריות נאמן - סעיף 35ח(א) לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק ניירות ערך") קובע את חובתו של הנאמן לפעול לטובת כלל המחזיקים בתעודות ההתחייבות. על פי סעיף 10(ב) לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק הנאמנות"), הנאמן חייב לנהוג באמונה ובשקידה כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות, ובשנת 2012 עוגנה מפורשות בסעיף 35ח(א) לחוק ניירות ערך, במסגרת תיקון 51 לחוק, חובת הנאמן לנהוג בזהירות, באמונה ובשקידה. לעניין סמכויותיו וחובותיו של הנאמן מכח שטר הנאמנות, אלה מוגדרות באופן מפורט בשטר הנאמנות (שעבודים, חשבונות בנק, העברת כספים, קבלת מידע, כינוס אסיפקת מחזיקי אגרות חוב וכו'). במקרה הנדון קבע כבוד השופט כבוב כי לאחר שיקול טענות הצדדים ובשים לב לחובתו של בית המשפט לבחון את התנהגות הצדדים לפי מצב הדברים שהיה בזמן אמת ולא "בחוכמה שבדיעבד", אין מקום להטיל אחריות על הנאמן.

 

♦ לעניין אחריות מבקר/רו"ח - בצד החובות החלות על רואה חשבון בקשר עם ביצוע עבודת ביקורת, דוגמת החובה לעשות את הביקורת בזהירות מקצועים ראויה ולתכנן את הפעולות הדרושות לביקורת, קובעת תקנה 24 לתקנות רואי-חשבון (דרך פעולתו של רואה-חשבון), תשל"ג-1973 (להלן: תקנות רואי החשבון) כי "מי שפעל בהתאם לתקן, להוראה או להנחיה של לשכת רואי-חשבון בישראל, שאינם סותרים במפורש או מכללא תקנה מתקנות אלה, רואים אותו כאילו פעל בהתאם לתקני בקורת מקובלים, אלא אם יוכח כי פעולתו בנסיבות שבהן נעשתה לא היתה סבירה.".

 

במילים אחרות, ניתן לראות בפעולתו של רואה חשבון, אשר פעל בהתאם לתקנים, להוראות או להנחיות, כלא תקינה באם יוכח כי, בנסיבות, אותה פעולה הייתה לא סבירה. בעניין הנדון כבוד השופט קבע כי המבקר עמד בחובותיו ופעל נכונה וכנדרש.

 

♦ לבסוף, התייחס כבוד השופט לעניין קיום התרשלות מצד המבקר, וקבע כי בתי המשפט התייחסו בעבר לבחינת יסוד ההתרשלות בקשר עבודתו של רואה החשבון. לדעתו, היטיבה לסכם את הדברים כב' הנשיאה (בדימוס) גילאור בעניין ברוידא. כבודו הצטרף לעמדה לפיה על רואה חשבון מבקר לנקוט באמצעי זהירות סבירים בהתחשב בנסיבות, ואם פעל לפי תקני הביקורת שפרסמה לשכת רואי החשבון הקי שקמה חזקה, ניתנת לסתירה, כי הוא פעל בסבירות. בעניין הנדון נקבע כי המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם, כמי שמבקשים לאשר את תביעותיהם כתובענות ייצוגיות, להראות שהמבקר התרשל בעניינו. כבודו התרשם כי המבקר ביצע עבודות נאמנה, התמדק בסיכוני הביקורת שהייתה סיבה להאמין שהם הסיכונים העיקריים העומדים בפני החברה וגילה מחויבות לוודא כי מתבצעת ביקורת נאותה בחברת הבת על פי הנסיבות שהיו בידיעתו. הוא עשה שימוש בכלים העומדים לרשותו, עיין בניירות עבודה מרכזיים, הכיר את מאפייני חברת הבת ואף ביקר במשרדיה והיה בקשר עם מנהליה, וכל אותה עת גם קיים תקשורת רציפה עם רואי החשבון של חברת הבת. כבוד השופט אינו סבור כי היה על המבקר לחשוד כי מתבצעת תרמית על ידי הנהלת חברת הבת בנכסיה. המבקר פעל כרואה חשבון מבקר סביר בנסיבות העניין ומשכך דין טענת הרשלנות כנגדו - להידחות.

 

♦ הבקשות נדחו.