הכרה בתשומות שלא נתבעו בעת עריכת שומת עסקאות במע"מ

♦ ערעור על החלטת המשיב לדחות את השגת המערערת על השומה שערך לה לפי סעיף 77 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: החוק) וכן בערעור על החלטת המשיב בדבר פסילת ספרי המערערת לשנות המס 2011-2013 והטלת קנס עליה בשל אי ניהול ספרים כדין לפי סעיף 95 לחוק.

♦ המשיב טען כי מצא בבדיקה צולבת שערך מול מספר ספקי סיגריות, כי אלעוקבי, בעל מכולת בשם "מכולת סלאמה" בעיר לוד, לא רשם, לכאורה, קניות סיגריות מאותם הספקים במהלך השנים 2011-2013 ועל כן פסל את ספריו לשנים הללו והטיל עליו קנס פסילה בהתאם למחזור העסקאות המשוחזר בשיעור 1%.

♦ במקביל לפסילת הספרים, ערך המשיב לאלעוקבי שומת עסקאות לפי מיטב השפיטה על בסיס ההפרשים שמצא בין הדיווחים שרשם בספריה של המכולת לבין הנתונים שהופיעו בכרטסות על שמה אצל ספקי הסיגריות. השומה לא הביאה בחשבון את התשומות בגין רכישת הסיגריות שלא דווחו.

♦ יחד עם הודעת הערעור, הגישה המערערת בקשה לעיכוב ביצוע החלטת המשיב. במעמד הדיון האמור הסכימו הצדדים, לקיים שימוע, בו תוצגנה ראיות המערערת להוכחת פעילותה.

♦ המערערת טענה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי השומה הוצאה למערערת בעקבות הבדיקה הצולבת שערך המשיב אצל ספקי הסיגריות, כאשר עלה הפרש, לכאורה, בין הכרטסות המנוהלות אצל ספקי הסיגריות על שם המערערת לבין הדיווחים בספרי המערערת.

♦ ב-ע"פ 155/98  עפיפי נ' מנהל מע"מ נקבע, כי במצב שבו עסקאות נעשו עם סוכן קבוע או מסוים, יש לזכות את מס התשומות בעת עריכת שומת העסקאות, שהרי המנהל כבר גילה את התשומות בביקורת הצולבת מול הספק, ומכאן, שאין כל צורך לשכנע את המנהל שהיו תשומות. עוד נקבע בעניין עפיפי, כי אין צורך לבקש הארכת מועד לפי סעיף 116 לחוק לצורך הכרה בתשומות, שכן חובת המנהל לכלול את מס התשומות הכרוך בעסקאות, קיימת, בלי שהעוסק יבקש הארכת מועד.

♦ב- ע"ש 614/00 אבו סאלח נ' מע"מ טבריה, דובר במספר ספקים ולא בספק אחד כמו בעניין עפיפי, ובית המשפט חזר על הקביעה לפיה קיומן של התשומות לא היה מוטל בספק, מפני שהתשומות עצמן, שאותרו בספרי החשבוניות של הספקים השונים, שימשו יסוד לשומת העסקאות לפי מיטב השפיטה.

♦ המשיב טען כי אינו מתנגד להכרה בתשומות העומדות בבסיס שומת העסקאות שערך (בכפוף להוראת סעיף 95(א1) לחוק), ככל ששומת העסקאות תאושר על ידי בית המשפט. המשיב דרש שהמערערת תגיש את פירוט החשבוניות שבגינן היא דורשת את המס ואת החשבוניות עצמן. המשיב הדגיש שאין לחייב את המערערת במס, מעבר למס בו היא חייבת על פי דין. אין מדובר בדרישה קנטרנית במטרה להקשות על ניכוי התשומות. מקור הדרישה הוא בכך שאין בידי המשיב את פירוט כל החשבוניות ואת החשבוניות שבגינן דורשת המערערת לנכות את מס התשומות ולכן אין באפשרות המשיב לאמת שהמס הנכלל בהן לא נדרש בעבר ולא יידרש פעם נוספת בעתיד.

♦ המשיב טען כי בקשה זו מהווה בקשה לסילוק השומה על הסף, שמקורה החוקי הוא ב- בתקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי).

על פי הפסיקה, בקשות מסוג זה תתקבלנה אך במקרים מצומצמים ביותר, ואך כאשר יש בהן כדי לייעל את הדיון. ואולם, בקשה זו לא באה בגדר אותם מקרים מצומצמים ואין בה כדי לייעל את הדיון.

בית המשפט המחוזי מרכז – לוד כב' השופט ד"ר שמואל בורנשטין קבע:

♦ מנהל מע"מ חייב לזכות עוסק במס תשומות שלא נתבע על ידו, כאשר הוא עורך שומת עסקאות לאותו עוסק ותוך כדי כך נודע לו על תשומות שלא נתבעו על ידי אותו עוסק. שהרי המנהל כבר גילה את התשומות בביקורת הצולבת שערך מול הספק. בענייננו, מנהל מע"מ לא התנגד להכרה בתשומות העומדות בבסיס שומת העסקאות שערך, ככל ששומת העסקאות תאושר על ידי בית המשפט. אלא, שמנהל מע"מ דרש כי יוגש פירוט החשבוניות שבגינן נדרש המס ואת החשבוניות עצמן, כדי לוודא כי אכן מס התשומות לא נדרש בעבר.

♦ ביהמ"ש קיבל את גישת הצדדים על פניה, אך קבע כי ההחלטה הסופית בעניין, תינתן בעת ההכרעה בערעור כולו, לגבי שומת העסקאות, ולא כהליך של דחיית הערעור על הסף, כפי שביקש העוסק.

תוצאה:

♦  נדחתה הבקשה לקבלת הערעור על הסף.

ניתנה ביום:

12.4.16 בהעדר הצדדים.

ב"כ הצדדים: לא צויין