הלוואה שנמחלה דינה דיבידנד בידי חברה משפחתית

 ♦ המערערת – אמבסדור נדל"ן חו"ל בע"מ – היא חברה משפחתית כמשמעותה בסעיף 64א לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"), שכל מניותיה מוחזקות ע"י המערער שהוא הנישום המייצג. לצורך ביצוע פרויקט נדל"ן בהונגריה יזמה המערערת את התאגדותן של שלוש     חברות: Properties SL (להלן: "SLP"),    SL Group Management (להלן: "SLM") ו- SL Grou Financing(להלן:"SLF"), הנתונה בשליטתה המלא  של SLM. מבנה החזקות זה הוקם, לדברי המערערת, עפ"י דרישתו של בנק הונגרי (להלן: "הבנק") – שהעניק ליווי פיננסי לפרויקט. בתחילה היו שלוש החברות, שהתאגדו כולן בהונגריה, נתונות בשליטתה המלאה של המערערת. בראשית שנת 2003 רכשה SLP את הקרקע שעליה עתיד היה להיבנות הפרויקט, באמצעות הלוואה שנתנה לה המערערת בסך 1.1 מיליון אירו. במטרה לקדם את הפרויקט נטלה SLP הלוואה נוספת, הפעם מהבנק, בסך 1.4 מיליון אירו. לאחר מכן, חתמו SLP והמערערת על הסכם הלוואה נוסף עם הבנק, שכלל מיחזור של ההלוואה הקודמת וכן מסגרת מימון לפרויקט בהיקף של 85% מן העלות המשוערת הכוללת שהועמדה על 18 מיליון אירו, דהיינו כ-15 מיליון אירו (להלן: "הסכם ההלוואה"). לצורך השלמת מימון הפרויקט, התקשרה המערערת בהסכם סינדיקציה עם שתי חברות: Parcerest Properties Ltd. ו- Fellstone Ltd.(להלן: "הסכם הסינדיקציה" ו-"המשקיעות"). בהסכם הסינדיקציה הוסכם על סדר פירעון חובות וחלוקת הרווחים. במהלך שנים 2004-2005 העמידה SLP לרשות SLM ו-SLF  הלוואות מתוך הסכום שלוותה מהבנק במסגרת הסכם ההלוואה. לפי ספרי SLP, במהלך השנים הועבר מידיה לידי החברות האחיות מלוא הסכום שנתקבל מהבנק (כ-2.65 מיליון אירו). בהסכם הסינדיקציה צוין בהקשר זה, כי המערערת משכה סכום של 762.5 מיליון פורינט כהלוואה הניתנת למחילה – דהיינו, הסכום שקיבלה המערערת בדרך של מתן הלוואה מ-SLP לחברות האחיות, וכי סכום זה ייוותר בידי המערערת, שלא תהא מחויבת להשיבו ל-SLP.

♦ המשיב ראה בסכום של 650 מיליון פורינט ש-SLP קיבלה מהבנק והעבירה לחברות האחיות משום דיבידנד שחילקה SLP למערערת בשנת 2005. לשיטת המשיב, בהתאם להסכם הסינדיקציה יש לראות את הסכום האמור כהטבה כלכלית שהעניקה  SLP למערערת כחברת בת לחברת אם, כאשר המערערת ראתה להשתמש בסכום זה בדרך של הפקדתו בחברות האחיות. בנתון לאמור, בצו שהוציא למערערת בשנת 2005 סיווג המשיב את הסכום של 650 מיליון פורינט כדיבידנד שהתקבל בידי חברה משפחתית, החייב במס בשיעור של 25%.

ביהמ"ש המחוזי בירושלים – כב' הש' ד' מינץ:  קיבל את עמדת המשיב וקבע, כי התעשרותה של המערערת אירעה ביום שבו נמחלו לה סכומי ההלוואות באמצעות מחילה לחברות האחיות – דהיינו, יום חתימת הסכם הסינדיקציה – ואין משמעות למועד שבו ניתנו ההלוואות עצמן. ביהמ"ש ציין, כי ההלכה הפסוקה היא, כי סיווג תקבול נקבע לפי מהותו הכלכלית ולא על יסוד כינויו בפי הצדדים; וכי במקרה זה מכלול הנסיבות מצביע על כך שמדובר בדיבידנד.  

ביהמ"ש העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים – כב' הש' חיות, פוגלמן, ברק-אז:

♦ כב' הש' פוגלמן קבע, כי אין להתערב בקביעת ביהמ"ש המחוזי, כי במהלך השנים יתרת החובה של החברות האחיות כלפי SLP רק הלכה ותפחה; וכי לפיכך אין ממש בטענה שלפיה הסכומים לא נמחלו בשים לב לכך שהחברות האחיות פרעו חלק מסכומי ההלוואות לאחר הסכם הסינדיקציה. אין אינדיקציה לכך שסכומים נוספים שהועברו מהחברות האחיות ל-SLP שולמו כחלק מהפירעון של הסכום העומד במחלוקת. מכל מקום, קביעת ביהמ"ש המחוזי, כי ההלוואות נמחלו היא בעיקרה קביעה עובדתית המבוססת על חומר הראיות שהונח לפניו, ואין מקום להתערב בה. אף אין לקבל את טענת המערערים שלפיה SLP והחברות האחיות היוו "יחידה כלכלית אחת" או "כיס אחד", מצב שבו מגמת הפסיקה והפקודה היא למנוע לכאורה תשלום מס ביניהן. כב' הש' פוגלמן קבע, כי אין מדובר בענייננו ב"כיס אחד" או ב"יחידה כלכלית אחת" נוכח כניסת המשקיעות לתמונה. טענה נוספת של המערערים היא, כי במועד הנדון אסור היה ל-SLP לחלק דיבידנד, הואיל ובהסכם ההלוואה עם הבנק נאסר עליה לעשות כן עד להשבת הסכומים שלוותה;בנוסף, לפי מנגנון חלוקת הרווחים שנקבע אל מול המשקיעות, אסור היה לה לחלק דיבידנד בשלב זה. אלא שהעובדה, כי למערערת אסור היה לחלק דיבידנד – במישור החוזי-מימוני – נוכח הסכם ההלוואה ומנגנון חלוקת הרווחים שנקבע – אינה משמיעה, כי חלוקה כזאת לא נעשתה בפועל.  עוד מלינים המערערים, כי ככל שעניין בדיבידנד, היה על המשיב למסותו במועד קבלתו, דהיינו במועד שבו הועברו הכספים בפועל. גם בעניין זה מקובלת קביעתו של ביהמ"ש המחוזי שלפיה אירוע המס הוא מועד חתימת הסכם הסינדיקציה – דהיינו, המועד שבו נמחלו למערערת, כמחזיקה בחברות האחיות, ההלוואות שהעמידה SLP.

היקף הסכום. כב' הש' פוגלמן קבע, כי אין עילה להתערב בקביעתו של ביהמ"ש המחוזי שלפיה יש לראות בכספים שהעבירה SLP למערערת – שסווגו כ"הלוואות" שהעמידה לחברות האחיות ושנמחלו במסגרת הסכם הסינדיקציה – משום דיבידנד שמשכה המערערת בשנת המס הנדונה. כב' הש' א' חיות וכב' הש' ד' ברק-ארז הסכימו לפסק הדין של כב' הש' א' פוגלמן.

תוצאה:

♦ הערעור נדחה.

ניתן ביום 22.2.2015.

ב"כ המערערים: עו"ד עופר אלבוים; עו"ד עדי קימל.

ב"כ המשיב: עו"ד עמנואל לינדר.