הנטל על העוסק להוכיח תקינות חשבוניות שלכאורה אינן כדין

♦ ערעור זה עוסק בהחלטת המשיב להשית על המערער חיוב בגין מס תשומות הכלול בחשבונות מס שהוצאו לטענת המשיב שלא כדין בסך של 496,316 ₪. כמו כן, עוסק הערעור בכפל מס תשומות שהוצא למערער לתקופה שבין 9/2008 – 1/2009 בגין ניכוי מס תשומות משש חשבוניות מס (להלן: "החשבוניות"). כפל המס הוטל על המערער לפי סעיף 50(א1) לחוק מס ערך מוסף.

♦ המערער מפעיל עסק הנקרא "הנאמנים שמירה" העוסק באספקת עובדים לשמירה ואבטחה. המערער מעסיק מספר קטן של עובדים, להם הוא משלם מדי חודש משכורת, ומקבל, כך נטען, עובדים נוספים מקבלני כוח אדם. בהתאם למצג שהציג המערער, הוא נהג לקבל עובדים מאדם בשם עראר עבד (להלן: "עראר") ולהעסיק אותם בפרויקטים שונים. לפי הנטען, עראר עבד העסיק חלק מהעובדים שסופקו למערער בעצמו, ואת חלקם סיפק למערער באמצעות קבלני כוח אדם שעבדו עמו. בחיפוש בביתו ובמשרדו של המערער נתפס, בין השאר, פנקס חשבוניות ופנקס קבלות של עראר, הכולל גם את החשבוניות בגינן הוצאה השומה. פנקס זה כלל גם חשבוניות ריקות וחתומות ע"י עראר, ללא פרטים עראר.

♦ לטענת המערער, מדובר בפנקס חשבוניות שנשכח על ידי עראר במשרדו. המערער הסביר, כי הוא מילא את החשבוניות בעצמו, כיוון שכתב ידו של עבד אינו ברור או "חלש". המערער הגיש את הקבלות שכיסו חשבונאית את התשלום ששילם המערער לעראר בתמורה לעבודה שביצע וטען שניתן ההסבר למצב הכרטסת של העד עראר ועל כן, למעשה דין הערעור להתקבל. כמו כן טוען המערער, כי אין ממש בטענת המשיב לפיה עסקו של עראר נסגר בחודש ספטמבר 2008. טענה זו נשללה על ידו. גב' רבקה שמש המצהירה מטעם המשיב אישרה, כי כל החומר שעמד לרשותה בעת קבלת ההחלטה הועמד לרשות ביהמ"ש במסגרת תצהירה. ברם, בחקירתה הנגדית התברר כי לפחות דו"ח ממונה רכז החקירות לא צורף. ביהמ"ש מתבקש לקבוע במקרה זה, כי מקום שהעדה אמורה לצרף את כל החומר שהיה בפניה בעת מתן החלטתה לבית המשפט ולא עשתה כן, דין החלטתה להיפסל. לטענת המערער, בהתאם לאמור, קיימות שתי החלטות נוספות: האחת של רו"ח שי בשארי שערך את השימוע והשני של מנהל התחנה מר פסח הלפרין הממונה על גב' שמש. החלטות אלו לא הוגשו לתיק למרות שגב' שמש אישרה את העובדה שאת ההחלטה בעניינו של המערער קיבלו היא ורו"ח בשארי. כיוון שהעד בשארי הוא זה שערך את השימוע, הוא זה אשר שמע את טענות המערער והוא גם זה שהחליט על תוצאות השימוע כדבריה של העדה שמש, מן הראוי היה, כי רו"ח בשארי הוא שיוזמן ויגן על החלטתו בבית המשפט.

♦ לטענת המשיב, בחקירה שנערכה על ידו התברר, כי בפועל החשבוניות שבגינן נוכו התשומות הינן "חשבוניות פיקטיביות" שניתנו שלא כנגד שירותים של ממש, וכל מטרתן הינה להונות את רשויות המס, ולנכות את המע"מ הכלול בחשבוניות, שלא כדין. מעבר לכך, לא ניתן לתת כל אמון בגרסת המערער בעניין אמיתות החשבוניות וכי ניהול הספרים של המערער הוא קלוקל ולא ניתן להסתמך עליו. במהלך השומה התברר, כי למערער חוב העולה על 20 מיליון ₪ לעראר עבד. כמו כן נטען על ידי המשיב, כי החשבוניות אינן כדין, שכן הן אינן מפרטות את מספר העובדים, מספר ימי העבודה, סכומי הכסף ששולמו עבור כל עובד בגין מספר ימי העבודה, באיזה אתר בוצעה העבודה, וכיוצא באלה. מהחקירה אף עולה, שהמערער לא יודע להסביר או לאמת את החשבוניות.

♦ על הנישום מוטל הנטל מתחילת הדרך ועד סופה להוכיח כי החשבוניות הוצאו כדין. השאלה אם החשבוניות פיקטיביות או לא היא שאלה עובדתית, אשר לא תמיד ניתן לבחון אותה מתוך ספריו של הנישום. בין היתר, עולות שאלות שונות כגון האם רשאי היה מוציא החשבוניות להוציא את החשבוניות, האם סופקה סחורה, מי סיפק את הסחורה ופרטים באשר לספקים השונים. התשובות לשאלות אלה נמצאות בידיעתו של הנישום בלבד ולא ניתן למצוא להן פתרון בספרי המערערת. משכך, נטל השכנוע מוטל על המערער. מקום שהעוסק מציג חשבוניות שמהן עולה לכאורה שהיו לו תשומות שבגינן שילם מע"מ, הרי במקרה והמשיב טוען שחשבוניות אלה פיקטיביות על המשיב חלה החובה להביא ראיות שמהן עולה לכאורה שיש ממש בטענתו. ביהמ"ש קבע, כי מספיק שהמשיב יביא ראיות לכאורה בדבר פיקטיביות החשבוניות בכדי שהנטל יעבור אל המערער- כפי שנעשה בענייננו.

♦ לצורך קביעה בדבר קיומה של עסקה מלאכותית יש לבדוק שתי שאלות: האחת, האם העסקה נוגדת דפוסים מקובלים בחיי הכלכלה, שאז דבק בה חשש למלאכותיות; והשנייה, מהן מטרות העסקה וטעמי עריכתה בצורה בה נערכה, האם היו לה טעמים עסקיים מלבד שיקולי החיסכון במס ומה משקלם היחסי. בנוסף, בבסיס החשבונית צריכה להיות עסקה אמיתית בין מקבל החשבונית לבין מוציאה. כשאין זהות בין מוציא החשבונית לבין מבצע העבודה בפועל, נחשבת החשבונית לפיקטיבית, ואין נפקא מינא לעניין זה אם בפועל בוצעה העבודה על ידי גורם אחר, אם לאו. כמו כן, נדרש שהסכומים הנקובים בחשבונית משקפים את התמורה הנכונה והאמיתית בגין השירות או הקניה. לאחר בחינת מכלול הראיות בתיק הוכח כי לגופו של עניין, המערער לא השכיל להציג ראיות אשר יצביעו על השירות שניתן בתמורה לחשבוניות, ולמעשה לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו.בבחינת תחולת החריג למבחן האובייקטיבי, יש לעמוד על הגורמים המצטברים הבאים: האם המדובר בעסקה אמיתית בין שני צדדים, כשהנישום שילם את המע"מ כנגד חשבוניות מס בלתי חוקיות שאותן קיבל בתום לב; האם הנישום נקט בכל האמצעים הסבירים כדי לאמת את החשבוניות וזהות העוסק. בענייננו, לא הוכח כי המערער עומד בחריג למבחן האובייקטיבי, ואין לראות בו כמי שעשה ניסיון לברר האם החשבוניות כדין.

 

♦הערעור נדחה.