הסכם שומה לא חל רטרואקטיבית

♦ טענות המערערת, בהיות הקצאת האופציות מכוחה מומשו המניות בשנת המס 1998 "זהה לחלוטין" להקצאת האופציות מכוחה מומשו המניות בשנת המס 2000, הרי שאין כול הצדקה להחיל תוצאת מס שונה על שתי ההקצאות. עוד טענה המערערת כי יש להחיל עליה את ההסכם שחתמה המעסיקה שלה עם פ"ש גוש דן.

 ♦המשיב טוען, כי מדובר בהקצאת מניות במסלול 3(ט) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה"), וכי יש להשית על הכנסתה האמורה את שיעור המס השולי שבו חייבת המערערת, העומד על 50%.

לפני תיקון 132 היה מסלולי ההקצאה הבאים: הקצאת אופציה לעובד במסלול 3(ט) וככזו מהווה היא למעשה הכנסה פירותית. המסלול השני הוגדר בסע' 102 לפקודה.. על פי מסלול זה, בהתאם לתנאיו, הקצאת האופציות לעובד פטורה ממס במועד ההקצאה. התמלאו התנאים שבסעיף,

 

תשלום המס ידחה, למועד מכירת האופציות או המניות על ידי הנאמן או לחלופין בעת העברתן לידיו של העובד (ראה פס"ד לפיד כץ). מסלול נוסף הוא מסלול "ליד 102". מסלול זה כאשר האופציות המוענקות מתייחסות להקצאה לעובד על ידי החברה הקשורה לחברה המעסיקה, למשל חב' אם או חב' בת. הקצאות במסלול "ליד 102" מאושרות רק כאשר ניתנת החלטה מקדמית (pre-ruling). לאחר תיקון 132, ס' 3(ט) אינו חל עוד על הקצאת מניות לעובדים, שאינם בעלי שליטה על ידי המעביד. בענייננו, הסכימה המערערת כפי שגם אושר בהודעת החברה מיום 30.5.04, כי הענקת האופציות למערערת נעשתה במסלול 3(ט) המהווה הכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודה כהכנסת עבודה ושיעור המס השולי, כבעניינו, 50%.ולכן אין מקום להחיל שיעור מס מופחת על שנת 1998. שאלה נוספת היא, האם היה בהסכמי השומה שנחתמו בקשר להקצאת האופציות במסלול 3(ט) בין המעסיקה של המערערת לפ"ש גוש דן, כדי להעניק הטבה ממין זה גם למערערת לגבי שנת המס 1998. בהסכם מיום 4.07.2001, טרם הוצאת השומה למערערת, נחתם בין פ"ש גוש דן למעסיקה של המערערת, כי שיעור המס שיחול על עובדי מיקרוסופט בגין הרווח ממכירת המניות ושיחויב במס בארץ ישראל יעמוד על 42.5% וייחשב למס סופי ללא כל זכות לפטור, ניכוי, קיזוז, הנחה או זיכוי בשל המס (לרבות פריסת המס או דחייתו). ההסכם האמור יחול לגבי מכירות שביצעו עובדי מיקרוסופט משנת המס 2000 ואילך. הסכם תחולת ההסכם לגבי שנת 2000, בדבר שיעור מס מופחת, בנוגע למימוש אופציות בשנת המס 1999, והמימוש הוא לגבי מניות של חברת האם. תנאי ההסכם הנוסף (1999) אינם חלים על נסיבות המערערת, מן הטעם שהמערערת מימשה את האופציות שהוענקו לה בשנת 1998. מאחר שהמערערת לא הצליחה להצביע על קיומו של הסכם שומה לפיו זכאי עובד שהוקצו לו אופציות במסלול 3(ט) לשיעור מס מופחת בשנת המס, המסקנה הברורה העולה מסקירת ההסכמים היא, כי אין למערערת זכות קנויה לתבוע תשלום שיעורי מס מופחתים בגין שנים שאינן נכללות בהסכמי השומה, וכאשר אלה מתייחסים להקצאת אופציות לפי סע' 102 לפקודה ולא לפי מסלול 3(ט). אשר על כן,טענת המערערת, כנובעת מן ההסכמים שפורטו, להידחות.

♦ הערעור נדחה.