העליון: לא יותר קיזוז הפסדים מהפרשי שער בניירות ערך

♦  מדובר בערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"מ 53703-09-12 ואח', המערערים הם פרטים (למעט ארקין שהינה חברה משפחתית), אשר בשנות המס הרלבנטיות (2007-2009 בעניין עודד מוזס וארקין) (2009-2011 בעניין יצחק מוזס) החזיקו ומימשו ניירות ערך הנקובים במט"ח או צמודים למט"ח, ובדיווחיהם למשיב קיזזו הפסדים שנגרמו להם כתוצאה מירידת ערך שער החליפין של המט"ח בו היו נקובים או שאליו הוצמדו ניירות הערך. המשיב דחה את דיווחיהם של המערערים, וקבע כי אין לקזז את ההפסדים שמקורם בירידת ערך שער החליפין, בטענה כי לא ניתן לקזז הפסד כאמור – שאם היה ריווח לא היה מתחייב במס – וזאת לפי סעיף 92(א)(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), העוסק בקיזוז הפסד הון. בעקבות זאת, המשיב הוציא למערערים שומה לפי מיטב השפיטה בהתאם לסעיף 145(א)(ב) לפקודה, ובהמשך לכך צווים, בהם הוסיף לחיובי המערערים במס את סכומי ההפסדים אותם קיזזו כאמור.

♦ המערערים טענו כי, הפסד הון נמדד בערכים נומינליים והינו מיקשה אחת, כך שלא ניתן לבודד את רכיב ההצמדה למט"ח מרכיב נייר הערך הצמוד למט"ח. כיוון שרווח הון שמקורו בעליית שוויו של נייר ערך (גם כזה הצמוד למט"ח) חייב במס, כך גם הפסד הון שמקורו בשינוי שווי נייר ערך, ובכלל זה גם שינוי בערך המט"ח אליו הוצמד, הינו בר-קיזוז.

♦ המשיב טען כי, לשונו המפורשת והברורה של סעיף 92 לפקודה מורה כי אין לקזז הפסד הון הנובע מירידת שער החליפין בו נקוב נייר הערך. שימוש המחוקק במונח "סכום" ברישא לסעיף 92 לפקודה מלמד כי ניתן לבחון את קיזוזו של חלק מהפסד ההון בלבד, ואין חובה להתייחס להפסד הון בכללותו, כטענת המערערים. פרשנות כאמור מקיימת את תכלית הסעיף ועולה בקנה אחד עם עקרון ההקבלה, שאחרת, תיווצר א-סימטריה בין הדין החל על הפסד לבין הדין החל על רווח בגין אותו רכיב.

ביהמ"ש העליון - בפני כב' הש' א' רובינשטיין, י' עמית,   צ' זילברטל:

♦ ביהמ"ש קבע, כי הפסד מניירות ערך הנובע מירידת שער החליפין, אינו מוכר כהפסדים המוכרים לקיזוז מרווחי הון אשר נצמחו למשקיעים. מוזס מכר ניירות ערך שנסחרו במטבע חוץ בהפסד. אין חולק על כך שהפסד הון מוגדר בסעיף 88 לפקודה לפי ערך נומינלי. מקור המחלוקת בין הצדדים הוא בפרשנות סעיף 92(א)(1) לפקודה, שמבקש ליצור מעין "תמונת ראי" בין רווח ההון לבין הפסד ההון, כאשר החפיפה בין השניים אינה מלאה. סעיף זה קובע תנאי סף לקיזוז הפסד הון, לפיו רק הפסד הון שאילו היה ריווח הון היה מתחייב במס הינו בר-קיזוז.

♦ הסעיף מבקש להתחקות אחר סכומי הפסדי ההון של נישום, ולבחון האם במצב דברים הפוך, בו סכום הפסד הון ספציפי היה לרווח, היה מוטל על הרווח האמור מס. כאשר עסקינן במיסוי ניירות ערך הנקובים במטבע חוץ או שערכם צמוד למטבע חוץ, סכום השינוי בשער החליפין הוא "סכום אינפלציוני". זאת, כיוון שהגדרת המונח "מדד" קובעת כי "לעניין נייר ערך בידי יחיד, הנקוב במטבע חוץ או שערכו צמוד למטבע חוץ, יראו את שער המטבע כמדד". בהתאם, יש להתייחס לשינוי בשער החליפין כאל שינוי בשער מדד המחירים לצרכן, ובמילים אחרות, בענייננו ה-"סכום האינפלציוני" הוא סכום השינוי בשער החליפין. סעיף 92 לפקודה מתיר לנישום לקזז הפסדים הוניים, אולם קיזוז כאמור מוגבל אך ורק כנגד הכנסות הוניות שחל עליהן מס רווח הון או מס שבח מקרקעין. קרי, הפסד הון שנוצר מנכס שאין במכירתו מס, כגון רכוש פרטי או נכס אחר הפטור ממס, לא יותר בקיזוז על-פי סעיף זה.

♦ עפ"י ביהמ"ש, תכלית סעיף 92 לפקודה, היא לאפשר את קיזוז הסכום שאלמלא היה הפסד, היה בגדר רווח הון. הסעיף נועד להגן על היחיד בעת עליית הערך האינפלציוני ולפטור אותו ממס, שכן, לא מדובר ברווח הון ריאלי.

♦ ביהמ"ש קבע, כי לעניין ההיגיון הכלכלי באי-קיזוז הסכום האינפלציוני שמקורו בשינוי שער החליפין, יפה קביעתו של כב' השופט מ' אלטוביה בעניין ע"מ 1242/07 חברת גלית בריכת שחיה בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 3. באותו מקרה התעוררה שאלה: האם רשאי נישום לקזז הפסדים שנבעו מהפרשי הצמדה מהתמורה שנתקבלה בגין הפקעת המקרקעין, כאשר לו היה הנישום מפיק רווח מאותם הפרשי שער, הרווח היה פטור. נקבע כי הכרה בהפסד בכלל היא מנגנון של ביזור הסיכון הכלכלי והעסקי שנוטל נישום על עצמו במהלך ניהול עסקו ובעת שהוא מחליט לממש את נכסיו ולקבוע את תנאי המימוש, על כלל ציבור משלמי המס.

♦ סעיף 92(א)(1) לפקודה יוצר מנגנון דו-שלבי לחישוב סכום הפסד ההון המותר בקיזוז: בשלב הראשון, יש לחשב את הפסד ההון בערכים נומינליים, כפי שמורה סעיף 88 לפקודה. בשלב השני יש "לבודד" את סכום הפסד ההון שאילו היה רווח היה חייב במס, כאשר רק סכום זה יותר בקיזוז.

תוצאה:

♦ הערעורים נדחו, המערערים יישאו בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪, בגין כל אחד מהערעורים.

ניתן ביום: 12.9.16

ב"כ המערערים: עו"ד גלית פרידמן; עו"ד גיל רווה; עו"ד שמר פרנקל; עו"ד יניב שקל; עו"ד זאב אוסלקה; עו"ד לינור בוני; עו"ד גיל גריידי; עו"ד שלמה אביעד זידר

ב"כ המשיב: עו"ד קמיל אטילה, פרקל' המדינה