הקצאת מניות לפי סעיף 102 לפקודה נחשב רווח הון

♦  במהלך השנים 2002-2001 הנפיקה החברה לעובדיה מניות עפ"י מסלול ההקצאה שנקבע בסעיף 102 לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"), כנוסחו עובר לתיקון 132. עובדי החברה מימשו את האופציות במהלך השנים 2006-2003. מסכומי המימוש ניכתה החברה מס במקור ושילמה דמי ביטוח לאומי. הצדדים נדרשו להשלים את המסד העובדתי ולהודיע מכמה עובדים ניכתה התובעת דמי ביטוח בעת הקצאת האופציות וכמה מאותם עובדים נמצאו זכאים לגמלה בשנים הרלבנטיות. המוסד הודיע, כי אין בידו "מידעים אודות תקבולי האופציות של העובדים ועל ניכוי דמי ביטוח...מאותם תקבולים". ביחס ליתר העניינים הגיש המוסד את מכתבו של מנהל תחום בכיר מינהל וגמלאות ממנו עולה, כי בשנים 2006-2003 הגישו 134 מעובדי חברת אורמת תביעות לגמלאות. יודגש, כי במכתבו המוסד אינו טוען במפורש להתאמה בין המבוטחים מקבלי הגמלאות האמורים לבין מי שמימשו את האופציות שהקצתה להן החברה באותן שנים.

 

♦  בפסיקת ביהמ"ש העליון ( ) (להלן: "עניין לפיד") נקבע, כי סעיף 102 לפקודה יצר הסדר מיוחד להקצאת אופציות ומניות לעובדים תוך הפקדתן בידי נאמן למשך תקופה שלא תפחת מ–24 חודשים. תכליתו העיקרית של סעיף 102 הייתה הידוק הקשר בין העובדים לחברה המעסיקה, באמצעות עידודם של העובדים לקחת חלק בהון החברה לאורך זמן. תכלית זו קודמה באמצעות דחיית מועד החיוב במס, ובאמצעות המנגנון של חובת הפקדת האופציות בידי נאמן. כן נקבע בעניין לפיד, כי עובר לתיקון 132 מכירת מניות שמקורן באופציות אשר הוקצו בהתאם למסלול שהיה קבוע בסעיף 102 לפקודה מהווה הכנסה הונית. כידוע, הכנסה הונית אינה מחייבת תשלום דמי ביטוח לאומי שכן עפ"י סעיף 344(א) לחוק הביטוח הלאומי (להלן: "החוק") הכלל הוא שלגבי "עובד" דמי ביטוח משלומים על הכנסה מהמקורות שבסעיף 2(2) לפקודה בלבד, כלומר מהכנסה פירותית. החברה פנתה למוסד בבקשה "להחזר תשלומי ביטוח לאומי בגין הכנסה הונית". הבקשה נדחתה במסגרת תשובה מהלשכה המשפטית במוסד, מן הטעם שלגישת המוסד אין להחיל את עניין לפיד רטרואקטיבית. ע"א 6159/05 פקיד שומה תל-אביב 3 נ' יחזקאל לפיד

 

♦  לטענת החברה דמי הביטוח אשר שילמה מכספי מימוש האופציות שולמו בטעות לאחר שסברה, כי הקצאת המניות לפי סעיף 102 לפקודה נחשבת ל"הכנסה מעבודה" כהגדרתה בסעיף 2(2) לפקודה, הגם שלמעשה פעולה זו נחשבת לרווח הון ולפיכך אינה מחויבת בתשלום דמי ביטוח לאומי. מנגד, טען המוסד, כי הנורמה המשפטית שחלה בעת ששולמו דמי הביטוח ע"י החברה הייתה שהקצאת אופציות למניות עפ"י סעיף 102 לפקודה, הנה הכנסה מעבודה, ולכן דמי הביטוח שהחברה שילמה מכספי מימוש האופציות נגבו כדין. לטענת המוסד, רק ביום 31.12.2008 שינה ביהמ"ש העליון את הנורמה המשפטית בכך שקבע, בעניין לפיד, שהכנסה שמקורה בהקצאת אופציות למניות הנה רווח הון, אלא שאת הלכת לפיד אין להחיל באופן רטרואקטיבי.

ביה"ד האזורי לעבודה בי-ם – כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג; נציג ציבור (עובדים) מר נוריאל ממליה; נציג ציבור (מעבידים) גב' תמר סליימן:

 

 

♦ המוסד טוען, כי על אף כל האמור ישנה הצדקה לא להחיל את עניין לפיד רטרואקטיבית, משקם לו אינטרס הסתמכות ראוי להגנה. אינטרס המבוסס בעיקר על הפן הביטוחי הייחודי לו. המוסד לא הציג אסמכתאות להפעלת שיקול דעת חוזר, על אף שינוי האקלים המשפטי משנת 2000 ע"י רשות המס ומשנת 2004 ואילך בפסיקה, והדברים שוקלים לחובתו בבואנו לבחון את ההצדקה להחלת חריג ההסתמכות ולהחלטה פרוספקטיבית בלבד של עניין לפיד. בנסיבות אלה, קבע ביהמ"ש, ניתן לומר, כי המוסד לביטוח לאומי נטל על עצמו את הסיכון הכרוך באי החלת ההלכה הפסוקה או באפשרות שפסיקת ביהמ"ש המחוזי תאושר, ועל כן אין לומר, כי קם לו אינטרס הסתמכות הראוי להגנה.

 

♦ המוסד טען, כי מחובתו לשמור על הקופה הציבורית ולדאוג לכך שהמבוטחים יקבלו את המגיע להם, וכן, כי החלה רטרוספקטיבית של הלכת לפיד עלולה להוביל להפרה באיזון התקציבי שלו לנוכח 'ההצפה' הצפויה בתביעות ממין זה. על כך נאמר, כי אין כל ספק ששמירה על איזון תקציבי של המוסד ועל הקופה הציבורית המשרתת את המבוטחים – שהם כלל תושבי מדינת ישראל ולעתים גם מי שאינם תושביה – תכלית ראויה היא מעין כמוה. עם זאת טענת הסתמכות המבוססת על שיקולים תקציביים איננה בבחינת "קוד קסום" או "מילת קסם" ואינה שיקול בלעדי שיש להתחשב בו.

 

♦ התביעה התקבלה. עניין לפיד הוחל רטרואקטיבית.