הרשעה חמורה בהעלמת הכנסות

♦ כתב האישום: כתב האישום ייחס לנאשם העלמת הכנסות בסכום כולל של 2,925,439 ₪ בין השנים 1995-2001, ממתן ייעוץ בתחום הקבלה, הנומרולוגיה, מתן ברכות, מכירת קמעות ומזוזות, מתן הרצאות ומכירת ספרים שכתב. הנאשם העלים את ההכנסות בשתי דרכים עיקריות: האחת, הצגת מצג כוזב, לפיו ההכנסות הן של עמותה, שכל הכנסותיה מוקדשות למטרות ציבוריות. השנייה, העלמת הכנסות באמצעות הפקדת כספים בחשבונות בנק שהוסתרו מעיני רשויות המס. בשנת 90, הקים הנאשם את "עמותת שערי רחמים לישראל", ("העמותה"), אך לטענת המדינה, מדובר בעמותת "קש" שהקים בכדי ליצור מצג כוזב לפיו ההכנסות מעסק הן תרומה לעמותה, לצורך קידום מטרותיה, בעוד בפועל ההכנסות מעסק שימשו את הנאשם לצרכיו האישיים. לצורך כך ביקש הנאשם ממס' אנשים להצטרף כחברים לעמותה, בעוד הנאשם שולט לבדו בכל פעילות העמותה. בנוסף, זייף הנאשם חתימות של חברי העמותה בדוחות שונים, וזאת כדי ליצור מצג שווא לפיו העמותה פועלת כדין. חלק מההכנסות של העמותה הופקדו בחשבון בנק אישי של הנאשם ובחשבון סמוי של העמותה, אך הנאשם לא דיווח על הפקדות אלה בדוחותיו למס הכנסה ומע"מ.
ביהמ"ש השלום ברחובות – כב' הש' לוי:

 
♦ העמותה לא פעלה למען מטרה ציבורית כלשהי, העמותה שימשה מסגרת, ריקה מתוכן, לצורך הסוואת הכנסות הנאשם מהעסק שניהל. בפועל, לא השיגה העמותה איזו ממטרותיה - לא הקימה ישיבה, ולא סייעה לנזקקים- אלא בסכומים זניחים בלבד. ספק רב אם "מייסדי" העמותה הבינו שהם חברים בעמותה. חברי העמותה לא מילאו תפקיד כלשהו בעמותה, לא חתמו על דו"חות כספיים או מסמכים אחרים כלשהם, ולמעשה לא היה למי מהם קשר כלשהו לפעילות העמותה. ממכלול העדויות והראיות עולה, כי בפועל העמותה לא עמדה ולא פעלה בהתאם למטרותיה המוצהרות: הקמת ישיבה ותרומות לעמותות אחרות, למעט סכומים זניחים, וזאת כפי שעולה מהדוחות הכספיים של העמותה. כך, הוכח שהנאשם זייף את חתימתו של יוסי ניסן בדוח הכספי, ציין שהוא גזבר העמותה, למרות שבפועל, למר ניסן לא היה כל תפקיד בעמותה. טענותיו של הנאשם, כי האחראי לזיופים במסמכי העמותה הוא יועץ המס יהודה כהן, אשר סייע לנאשם במילוי הדוחות הכספיים של העמותה, לא התקבלו על ידי בית המשפט, לאור הסתירות המהותיות בעדותו של הנאשם בעניין זה.
♦ ביהמ"ש מגיע למסקנה, שהכספים שקיבל הנאשם מ"תורמים", אינם מהווים תרומות שניתנו כמחווה של הבעת תודה או נדיבות לב – שאינם חייבים במס - אלא גמול כספי עבור שירות שנתן הנאשם, המהווים הכנסות מעסק, ולפיכך חייבים במס. שיקים שקיבל הנאשם מאנשים שקיבלו ממנו ייעוץ, נמשכו לפקודת העמותה, אך הופקדו בפועל בחשבונו הפרטי של הנאשם, לאחר שהוסבו על ידו. מרבית העדים ציינו כי רשמו את העמותה כמוטב על השיק לבקשת הנאשם, שמסר להם שהכסף יועבר כתרומה לעמותה. מכאן נגזרת המסקנה, כי הנאשם, במטרה להעלים מס, הפקיד את כספי העסק לחשבונות סמויים שניהל, וזאת בהעדר הסבר מצדו של הנאשם להפקדות שהיו בחשבונותיו. בנוסף, הפונים שילמו לנאשם עבור השירות שקיבלו ממנו, עצם התשלום לא היה נתון לרצון הפונים, ונעשה בעקבות דרישה מפורשת של הנאשם, הנאשם הוא שקבע את גובה התשלום, תמחור נפרד עבור כל רכיב מרכיבי השירות, אי היכרות הפונים את העמותה, התייחסות הפונים ביחס לדברי הנאשם כי התשלום יועבר כתרומה וההסכמים העסקיים שנתפסו במשרד העמותה ובבית הנאשם. לטענת הנאשם, לא ניתן לייחס לו אחריות פלילית, מקום בו נושא מיסוי "חצרות רבנים" עדיין שנוי במחלוקת. לתמיכה בטענה, הוגש מטעמו, מכתב נציבת מס הכנסה מיום 19/10/03, לפיו "הסוגיה הכללית האם תרומות/מתנות שמקבלים רבנים מהווים בידם הכנסה חייבת במס או לא הינה סוגיה שנויה במחלוקת ובכוונתנו להסדיר ברמה העקרונית את הנושא". אין בטענה זו כדי לסייע לנאשם. המסקנה ממכלול העדויות והראיות היא שהכנסות הנאשם התקבלו אצלו כתמורה עבור מתן שירות מעסק - לכל דבר ועניין - שניהל, וכי אין מדובר בתרומות או מתנות שקיבל, באופן אישי, או באמצעות העמותה. אין בעובדת היות נישום רב (בענייננו- אין מחלוקת שהנאשם אינו רב), מקובל, או כל איש דת אחר, לכשעצמה, כדי להשפיע על קביעת מהות הכנסותיהם. מקום שיימצא כי נישום - גם אם הוא רב, מקובל או כל איש דת אחר - קיבל תמורה עבור מתן שירות, במסגרת עסק שניהל, קרוב לודאי שלא יהא בכך כדי לשנות את המסקנה שמדובר בהכנסה חייבת.
♦ הנאשם זוכה, בהסכמת התביעה, מעבירה של כוונה להתחמק ממס, ביחס להכנסה שאמנם הופקדה בחשבונו הסמוי של הנאשם, אך מצאה ביטוי בדוח הכספי שהוגש, זאת למרות שהלכה היא, שכוונה להתחמק ממס היא עבירה התנהגותית שאינה מותנית בתוצאה של ההתחמקות המיסויית בפועל. 
 
התוצאה:
♦ הנאשם הורשע במרבית העבירות בהן הואשם, ובכלל זה עבירות מס הכנסה, מע"מ, זיוף ורישום כוזב במסמכי תאגיד, למעט עבירה אחת של כוונה להתחמק ממס.
ניתן ביום: 26.11.09
ב"כ המאשימה: עו"ד י. הירשברג
ב"כ הנאשם: עו"ד ת. קלדרון