השגה לא מנומקת שהוגשה באיחור לא תירשם

♦  בפני בית המשפט המחוזי (מרכז) הובא ערעורו של עוסק (להלן: "המערער") על החלטת הממונה האזורי מע"מ פ"ת (להלן: "המשיב"), שסירב לדון בהשגה על שומת תשומות שנקבעה לו היות שהוגשה באיחור. המערער אם כן פנה לבית המשפט בשתי בקשות –האחת, "בקשה לעיכוב הליכים"; והשנייה, "בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת המנהל", בהן טען כי ההשגה אומנם הוגשה באיחור, אך מדובר באיחור סביר ואין בכך כדי לשלול ממנו הזכות לקבל יומו. שומת התשומות נקבעה למערער ביום 01.01.2018, ונשלחה לרו"ח המייצג בדואר רשום ביום 15.01.2018.

®  טענות המערער: לטענת המערער השומה לא הגיעה ליעדה והוחזרה למשיב, היות שלדבריו פרטי הדואר הרשום לא היו תקינים. המערער הוסיף כי ידע על קביעת השומה רק ביום 20.06.2018 לאחר שהודיעו רו"ח כי ההשגה שהגיש ביום 14.05.2018, לא התקבלה בשל איחור. עוד טען המערער כי השומה שקבע לו המשיב הנה שרירותית ובלתי מבוססת.

® טענות המשיב: לעומת זאת עומד בסירובו לדון בהשגה וטוען כי השומה נשלחה למערער כדין, בדואר רשום, ומשלא נדרשה, המציא המשיב את השומה במסירה אישית לידיו של רו"ח ביום 25.03.2018. עוד טוען המשיב כי ביום 14.06.2018 נתקבל במשרדו מסמך מאת המערער, שאף על פי שכותרתו היא - "השגה", אין הוא כולל כל הנמקה, ועל כן אין לראות בו משום השגה. עוד הוסיף המשיב כי סיכויי הערעור קלושים בהתחשב באלה: המערער לא נימק את השגתו, המערער לא ידע למסור בחקירותיו פרטים מזהים על אודות הגורמים שמהם קיבל את החשבוניות מושא השומה ומאחר שלא מסר בידי המשיב מסמכים שקשורים בזהות אותם ספקים נטענים, על אף שציין שאלה ברשותו.

ביהמ"ש המחוזי מרכז, כב' השופט ד"ר שמואל בורנשטיין:

® דין הערעור להידחות בציינו כי מהמסמכים ומהראיות שהובאו בפניו עולה כי השומה נשלחה כדבעי לכתובתו של המייצג, בהתאם להוראת סעיף 141(ב) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ" ), אלא שלא נדרשה. מסמך שנשלח בדואר "רואים אותו כאילו הומצא לנמען ביום החמישי לאחר שנשלח, אף אם סירב הנמען לקבלו". בהתאם לסעיף 82 לחוק מע"מ יש להגיש את ההשגה בתוך 30 יום מהיום שבו הומצאה הודעת השומה. לפיכך, היה על המערער להגיש את ההשגה לא יאוחר מיום 25.02.2018. בפועל המערער הגיש "השגה" רק ביום 14.06.2018 (על אף שהתאריך המצוין בה הוא 14.05.2018), דהיינו באיחור של שלושה חודשים וחצי(!).

®  ביהמ"ש הוסיף כי אפילו תדחה טענת המשיב להמצאה של השומה בדואר לכתובתו של רו"ח המייצג, הרי שהלה קיבלה במסירה אישית ביום 25.03.2018, כך שגם בתרחיש זה השגת המערער הוגשה באיחור של חודשיים. נקבע כי המערער לא הוכיח סיבה מספקת להגשת ההשגה או הערעור באיחור, וניסיונותיו הנלוזים להטיל את האשמה על רו"ח המייצג, שאף לא הובא כעד מטעמו, אינם יכולים להתקבל. לא זאת אף זאת, בית המשפט קבע כי ההשגה שהגיש המערער אינה מנומקת כלל ועיקר וספק אם ניתן להתייחס אליה כהשגה.

®  בית המשפט סיכם כי יש חשיבות רבה בעמידה במועדים הקבועים בדין המס. מקום בו איחר עוסק או נישום בהגשת השגה או ערעור, ראוי לדחות על הסף את ערעורו, גם כאשר מדובר באיחור של חודשים בודדים כפי שהיה במקרה זה. כמו כן הוסיף בית המשפט כי אין להתייחס למסמך לא מנומקת כהשגה אפילו אם הוא נושא כותרת "השגה", והדבר אף משליך לשאלת סיכויי הערעור, שהם קלושים מהטעמים שלקמן:

® ראשית, המערער התקשה במסירת פרטים מזהים על אודות הגורמים שהוציאו לו החשבוניות ועל אודות העבודה שלדבריו בוצעה, הן במסגרת החקירה והן במסגרת הערעור; שנית, המערער לא צירף לערעורו מסמכים רלוונטיים כגון חוזי עבודה וצילומי תעודת זהות אף שטען כי אלה ברשותו; שלישית, המערער אישר בחקירתו כי חלק מהתשלומים בוצעו במזומן, על אף האיסור שבדין (הוראת סעיף 47א לחוק מע"מ); רביעית, המערער נמנע מלהתייצב לדיון בפני המשיב למרות שזומן מספר פעמים.

® ביהמ"ש סיכם כי הרושם שנוצר, אפוא, הוא כי הגשת הערעור נועדה אך ורק לדחות את הקץ, ולהתנהגות שכזו אין להסכים.

תוצאה:

® הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיב בסך של 25,000 ש"ח.

ניתן ביום: 26.06.2019

ב"כ המערער: עו"ד פריג עארף

ב"כ המשיב: עו"ד ניר וילנר, פרקל' אזרחי מרכז