השיקולים לקביעת מועד מכירה ויצירת רווח הון

♦ חברת סיטי ג'וניור בע"מ (להלן:"המערערת") הפעילה עד סוף ינואר 2008 שתי חנויות למכירה קמעונית של מוצרי הלבשה והנעלה באילת. ביום 10.1.2008 נחתם הסכם בין המערערת לבין חברת "אינטר ג'ינס בע"מ", בו מכרה את מלוא זכויותיה בשתי החנויות, לרבות מלאי הסחורות. הזכויות שנמכרו היו זכויות שכירות חוזיות בשתי החנויות והמלאי. התמורה להעברת זכויות השכירות, פינוי החנויות ומסירת החזקה בהן נקבעה לסכום של 1,100,000 $. אשר לתמורה עבור המלאי, נקבע בהסכם, כי שלושה ימים לאחר מסירת החזקה בשתי החנויות תיערך ספירת מלאי ו"ערך המלאי יחושב ע"י הכפלת מספר היחידות מכל פריט במחיר ששולם ע"י המערערת עבור אותו פריט והתמורה בגין המלאי תשולם למערערת בשלושה תשלומים, 10.2.08, 10.3.08 ו-10.4.08". שתי החנויות נמסרו ותמורת המלאי שולמה כפי שהוסכם. המערערת דיווחה למשיב על רווח ההון מהעסקה האמורה - וזאת כרווח הון שנוצר ע"פ ההסכם מיום 10.1.08. באותה שנה (2008) היו ל"זכות" המערערת הפסדים ניכרים ולכן התקזזו רווחי ההון מהעסקה דנן. המשיב, לאחר בדיקות שערך, הגיע למסקנה כי על אף שהסכם המכירה הכתוב נחתם ביום 10.1.08 - יש לראות את עסקת המכירה ככזו ששולמה עוד במהלך 2007. השגת המערערת נדחתה וכנגד כך הוגש ערעור זה.

 

♦ לטענת המשיב, בשנת 2007 נכרת חוזה בע"פ מחייב בין הצדדים, בגינו שילמה "אינטר ג'ינס" למערערת סכום של למעלה משלושה מיליון ש"ח, כ-70% מהתמורה הכספית, כחלק מפרטי העסקה שסוכמה ביניהם. המשיב הוסיף כי בלתי סביר שקונה ישלם 70% משווי עסקה ויעבירם ישירות לידי המוכר, מבלי שיש הסכם כשלהו שהתגבש בין הצדדים, המכיל בתוכו גמירות דעת ומסוימות לגבי הנכס, הזכות או השכירתו אותו יקבל בייחוד כאשר מדובר בעסקה ששוויה כ-4,471,000 ש"ח.

 

♦ לטענת המערערת, התשלומים שנתקבלו מ"אינטר ג'ינס" היו "דמי רצינות" ששולמו במהלך המו"מ - עוד בטרם כריתת ההסכם המחייב. המערערת הוסיפה כי מדובר במכירה וברווחי הון לשנת 2008, הרווחים כולם מתקזזים כנגד הפסדיה לאותה שנה ועל כן התוצאה המיסויית של עסקת המכירה הינה אפס.

 

 

♦ ביהמ"ש קבע, כי הנחתו של המשיב, כי הסכם המכירה נכרת עוד קודם לכן בגדרו של הסכם בעל פה שאליו הגיעו הצדדים במועד כלשהו במהלך שנת 2007, אינה עומדת לדעת בית המשפט הנכבד במבחן העובדות ובבחינה המשפטית הנדרש לכך. אין מחלוקת לגבי מועד עריכת ההסכם הכתוב, אין גם מחלוקת כי במהלך 2007, ובעיקר לקראת סוף שנה זו, נוהל משא ומתן אינטנסיבי בין הצדדים להסכם המכירה. שילוב רצונה העז של "אינטר ג'ינס" להבטיח לעצמה את העסקה העתידית ויחסי האמון והעסקים המשותפים, משך שנים רבות, בין המערערת ומנהלה ל"אינטר ג'ינס" ומנהלה, אינם שומטים את ההסתברות כי אכן בשלבים מתקדמים ביותר של המשא ומתן, הקדימה "אינטר ג'ינס" והעמידה לרשות המערערת מקדמות עתידיות נכבדות על חשבון התמורה שתסוכם בהסכם העתידי אשר ציפתה כי ייחתם ביניהם. ברור, הוסיף בית המשפט הנכבד, כי אילו הייתה "אינטר ג'ינס" ממתינה בהעברת הסכומים ששלומו על ידה במהלך שנת 2007 לא היה המשיב מעורר טענה או ספק כלשהם לעניין מועד מכירת ההסכם. אין גם חולק, כי בנוהג שבעולם המסחר והעסקים, הדרך המקובלת לסמן נקודת תום שלב המשא ומתן והמעבר לשלב החוזי המחייב - הינה בחתימת הסכם שבכתב. בית המשפט הנכבד הוסיף כי אין מניעה נורמטיבית לכריתת הסכם, מסוג ההסכם דנן, בעל פה. ברם, משבחרו הצדדים, בדרך הרגילה והמקובלת, לערוך ביניהם הסכם מפורט בכתב - נדרשת ראיה משמעותית להוכחת טענה כי ההסכם הכתוב איננו אלא ביטוי משני ומאוחר להסכם מחייב שכבר נכרת בעל פה בין הצדדים, במועד בלתי ידוע ומתוך הסתמכות על סברה כזו או אחרת. המשיב לא ייחס למערערת (או לאינטר ג'ינס) מרמה או בדיה, אלא סברתו היחידה הינה כי "ניסיון החיים" מקשה על קבלת מצב בו סוחר אחר משלם למשנהו "דמי רצינות" משמעותיים - בטרם כריתת ההסכם. מאחר ומצא בית המשפט הנכבד כמהימנה את עדות מנהל המשא ומתן מטעם "אינטר ג'ינס", התואמת את גרסת מנהל המערערת בתצהיר עדותו הראשית לעניין מערכת היחסים מרובת השנים ביניהם והאמון שרחשו זה לזה עובר למשא ומתן הממושך ולחתימת ההסכם בעקבותיו, לא נמצא די בספקות אלה שנתעוררו בלב המשיב כדי לאיין משמעותית את מועד ההסכם שבכתב כמועד כריתת ההסכם. זאת, גם אם היה בית המשפט הנכבד בוחן הדברים באספקלריה שבה נטל הראיה להוכחה הינו על המערערת. אולם, בהינתן סוג הטענה הנ"ל בניסוד השונה דנן, נטל הראייה להוכחה הינו דווקא על המשיב - ונטל זה לא הורם על ידו. אשר על כן, הערעור נתקבל, השומה בוטלה והמשיב חוייב לשלם למערערת הוצאות הערעור ובכללן שכ"ט עו"ד, הכל בסכום כולל של 15,000 ש"ח.

 

♦ הערעור התקבל.

ב"כ המערערת: עו"ד מאורי עמפלי וסנדרה ארנולדיס
ב"כ המשיבים: עו"ד ירון פנש פרק' מחוז דרום אזרחי