השתק שיפוטי כלפי המדינה בהליכי מע"מ

♦ טענת המערערת להשתק השיפוטי הינה, כי המדינה מנועה מלטעון כיום, כי המערערת השמיטה עסקאות מדיווחיה, לאחר שבמסגרת ההליך הפלילי ציינה בתגובה לטענות מקדמיות שהעלה אחד הנאשמים האחרים בתיק, כי המערערת ומנהלה לא השמיטו הכנסה מדיווחיהם התקופתיים למנהל מע"מ. לטענת המערערת, המדינה הצהירה באופן פוזיטיבי וחד משמעי במסגרת ההליך הפלילי, כי בתקופה בה עסקינן לא הושמטו עסקאות מדיווח המערערת למשיב. עפ"י הנטען, גם סעיף האישום וגם העונש שהוטל מלמדים, כי המערערת לא הואשמה בהגשת דו"חות כוזבים שבמסגרתם הושמטה הכנסה כלשהי, אלא רק הואשמה בכך שלא רשמה בספריה את העובדה שהסחורה הרלוונטית נמכרה לנאשם הנוסף, ובכך סייעה לו להעלים רכישות ומכירות שלו. המערערת טוענת, כי לא הוציאה אמנם את החשבוניות על שם "מ", אך הוציאה אותן לגורמים אחרים ודיווחה על סך כל עסקאותיה, כך שאין העלמת מכירות מצדה והיא אכן לא השמיטה עסקאות בדוחות התקופתיים, כפי שציינה המדינה במסגרת ההליך הפלילי.

♦ המשיב טוען, כי אין די בהסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת ההליך הפלילי, לרבות תיקון כתב האישום, על מנת ליצור כלפיו מניעות בהליך האזרחי. בנוסף, לא מתקיימים תנאיו של השתק במקרה זה, שכן לא ניתן בהליך הקודם פס"ד עפ"י אותם דיני ראיות החלים במקרה זה, דבר שעפ"י הפסיקה מצדיק דחיית טענת המניעות. עוד טוען המשיב, כי קבלת טענת ההשתק של המערערת עשויה לפגוע באכיפת שלטון החוק ובתשלום מס אמת שלא שולם בסכומים ניכרים, דבר שאין לתיתו.

 

♦ עפ"י הנטען בכתב האישום המתוקן (ת"פ 39489-06-10 (שלום – פ"ת) במספר מועדים שונים מכרו המערערת ומנהלה ללקוח בשם מ.ב. (להלן: "מ.") מוצרים בכמות של לפחות 6 מיליון ליטרים. לפי כתב האישום המתוקן, לא הוציאו המערערת ומנהלה חשבוניות מס כדין על כמות של 4.5 מיליון ליטרים לפחות, בסכום שאינו ידוע. מכתב האישום המתוקן עולה, כי המערערת ומנהלה "השמיטו ולא כללו את העסקאות שנבעו ממכירות ללא הוצאת חשבונית מס כדין למ.ב. בספרי הנהלת החשבונות של נאשמת 3". המדינה לא טענה בהליך הפלילי שאין די ראיות המאפשרות לייחס השמטה למערערת ומנהלה, אלא טענה בצורה פוזיטיבית וחד משמעית, כי לא הושמטה הכנסה, וכן הוסיפה, כי אותה פעילות עבריינית שכן בוצעה, היינו: הוצאת החשבוניות על שם אחר ולא על שם מ. – אין די ראיות להוכיח שנועדה להתחמק ממס, ועל כן יוחסה למערערת עבירת סיוע לאחר בלבד. לפי עמדת המדינה בהליך הפלילי, להבדיל מהמערערת ומנהלה, מ. השמיט את המכירות בדיווחיו התקופתיים למנהל המכס והמע"מ, ואילו המערערת דיווחה על מכירותיה, אך לגבי חלק ממכירותיה למ. היא הנפיקה חשבוניות שלה על שם "לקוח" אחר, כך שאף עפ"י שדיווחה על הכנסותיה במלואן, סייעה למ. להשמיט הכנסות מדיווחיו. בהחלטת ביהמ"ש שדן בהליך הפלילי המערערת ומנהלה הואשמו רק בכך שסייעו למ. להתחמק מתשלום מס, ולא בכך שהשמיטו מס בעצמם.

♦ ביהמ"ש קבע, כי מקום בו המדינה הבהירה בעצמה בצורה הברורה ביותר, כי המערערת ומנהלה לא השמיטו בתקופה הרלוונטית את ההכנסה מדיווחיהם התקופתיים, ממילא מתבקשת המסקנה, כי חשבוניות מס הוצאו גם הוצאו, אלא שלא על שם מ. אלא על שם לקוחות אחרים.

♦ מדובר בטענות עובדתיות סותרות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת, שהרי אם במסגרת ההליך הפלילי טענה המדינה, כי המערערת לא השמיטה עסקאות, היינו: כי הוציאה חשבוניות עבור כל העסקאות ורשמה אותן בספריה, אלא שהוציאה חשבוניות על פי רישומים פנימיים כוזבים, כדי לסייע למ. להעלים קניות ומכירות; כיצד יכולה היא לטעון בהליך המיסויי דנא כי המערערת כן השמיטה עסקאות?! מדובר בטענה והיפוכה של המדינה בשני הליכים שונים ובפני שתי ערכאות שונות, על כל המשתמע מכך מבחינת דיני ההשתק השיפוטי. תורת ההשתק השיפוטי קובעת, כי בעל דין שטען טענה בהליך מסוים וטענתו התקבלה, מנוע מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר, אשר בעניינו לא נוצר מעשה בית דין, ולטעון טענה הפוכה (רע"א 8297/12 הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי אין חולק, כי טענת המדינה ביחס לחלקם של המערערת ומנהלה בפרשה, כי לא הושמטו הכנסות, התקבלה ע"י ביהמ"ש שלפניו נידון התיק הפלילי, שהרי ביהמ"ש הסתמך על תגובת המדינה.

♦ ביהמ"ש קבע, כי המדינה מושתקת מלטעון בהליך זה שהושמטו עסקאות מדיווחי המערערת, שעה שבמסגרת ההליך הפלילי הבהירה בתשובתה לטענות הנאשם האחר, כי לא הושמטו עסקאות כאמור.

♦ הערעור התקבל.