התנגדות להתראת פשיטת רגל לעו"ד

♦ ביום 7.1.07, הגיש המבקש בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל לחייב, שהתבקשה נוכח חוב שנבע מפסק דין חלוט שניתן כנגדו מיום 31.1.06. על פסק הדין הוגש ערעור ביחס לסוגיה מסוימת וביום 7.12.06, נתן בימ"ש של הערעור תוקף של פס"ד להסכמת הצדדים. בהתראה התבקש החייב לשלם סך של 1,533,099 ₪ בהתאם לפס"ד, שאם לא כן, יהווה הדבר מעשה פשיטת רגל ויכול לשמש יסוד לבקשת פשיטת רגל.

♦ טענות החייב: ביום 21.1.07 הגיש החייב התנגדות להתראת פשיטת הרגל, להלן עיקר טענותיו: הפסיקתא עליה מסתמך המבקש אינה נכונה, אינה רלוונטית, ההתראה הוגשה בחוסר תום לב ובמטרה להתנכל לו, המבקש נושא באחריות למצב החייב ולכן מנוע ומושתק הוא מלהעלות את הבקשה, קיומו של "הצדק סביר" וכן נטען לחוסר תועלת לנושים.

כן טוען החייב כי נפל פגם בהתראת פשיטת הרגל, שכן הסכום שנכתב בה אינו נכון.

♦ המשיב סבור, כי הפסיקתא מהווה פסק דין חלוט וסוקר הוא את ההליכים המשפטיים שהביאו בסופו של דבר לפסק הדין החלוט.

 

♦ אחת ממטרות התראת פשיטת רגל, הנה מתן הזדמנות אחרונה לחייב להסדיר את חובו בטרם פתיחת ההליך של פשיטת רגל על כל המשתמע מכך. הימנעות החייב מלמלא אחר הדרישות שבהתראה, מהווה מעשה פשיטת רגל וזאת מכח סעיף 5(6) לפקודת פשיטת הרגל.

♦ בענייננו, החייב חולק על גובה החוב ולא על עצם קיומו. החייב לא הניח את דעת ביהמ"ש שהוא שילם

את הסכום שנדרש בכתב ההתראה או שהפסיקתא שמכוחה הוגשה ההתראה, בוטלה.

נהפוך הוא- שני ההליכים המשפטיים שהוגשו כנגד הפסיקתא, מתייחסים לסוגיות ספציפיות ביותר והם לא משנים בצורה משמעותית את גובה החוב.

♦ האם החייב הצביע על טעם שיש בו כדי לדחות את הבקשה? החייב הפליג בנימוקיו למחוזות רחוקים ונראה שחלק הארי מטענותיו אינו שייך לעניינו, במיוחד, לטענות החייב בדבר התנכלות הממסד בו, לטעמו לאור עמדותיו העקרוניות ופעילותו לביטול מס הכנסה. גם מצבו הרפואי כפי שתואר בתצהיר, אין בו כדי להצדיק את קבלת ההתנגדות. כך גם לגבי טענתו כי גם אם יוכרז כפושט רגל, עדיין לא תצמח למבקש כל תועלת.

 

♦ ההתנגדות נדחית.