התעקשות הנישום על פסילת הספרים לעיתים משתלמת

♦ בשל המחאה על סך 100 ₪ שנמצאה בידי המערער, בעת ביקורת שערך המשיב בחנותו של המערער ביום 10.9.2003, חנות לממכר פירות וירקות בחולון, ואשר לא בא זכרה ברישומי הקופה כטענת המשיב, פסל זה את ספריו של המערער לשנת 2003, זאת לפי סעיף 145 ב(א)(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א–1961 (להלן: "הפקודה") ולאחר שלא התקבלו הסברי המערער ולא נמצאה סיבה מספקת לאי רישום התקבול. המערער חולק על החלטה זו .עמדתו היא, כי מדובר בתקבול שנרשם. מכאן הערעור.

 ♦ עמדת המערער היא, כי מדובר בקניה בסך 113.68 ₪ אשר נרשמה בקופה הרושמת, העובדה, כי מדובר בהמחאה דחויה צוינה בקופה. הלקוחה שילמה סכום זה באמצעות המחאה דחויה על סך 100 ₪ היא ההמחאה נשואת הפסילה וכן תשלום במזומן. ההסבר שנתנה אשת המערער למבקרים, שעה שזה לא היה בחנות, היה בחינת השערה הואיל ואשת המערער לא הייתה בחנות בשעה שהגב' יחזקאל ערכה את הקניה. הקונה שבה לחנות במקרה בשעת הביקורת על מנת לרכוש מצרך נוסף ומסרה בו במקום הסבר אשר היה צריך לסבר את אוזנו של המשיב. אי קבלת ההסבר בידי המשיב הוא סתמי וללא הנמקה.

♦ עמדת המשיב היא, כי המערער לא עמד בנטל לשכנע שישנה סיבה מספקת לאי רישום ההמחאה; המערער הציג שתי גרסאות סותרות; עדויות עדי המערער אינן מהימנות; עדות הגב' יחזקאל מוטה, הואיל ומדובר בבת השכונה שלה, הכרות רבת שנים עם אשת המערער והמערער; עד רלבנטי ומרכזי, מר שלמה אשכנזי, לא העיד מטעם המערער ויש בכך כדי לפעול לרעת המערער.

 

 ביהמ"ש המחוזי בתל אביב – כב' הש' מ. אלטוביה:

 

 ♦ פקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א–1961 קובעת סנקציות מעין עונשיות כלפי מי שספריו נפסלו לרבות אי ניכוי הוצאות ריבית, אי התרת קיזוז הפסדים וכדומה. סנקציות אילו מנוגדות לתכלית הראשית של הטלת מס במסגרת שומת האמת. משכך, מוטלת על המשיב חובת חקירה ובירור בהתאם משעה שמציג מי שנחשד באי רישום תקבול, גרסה מטעמו אלא אם היא מופרכת על פניה. יש להבחין בין שמודה, כי תקבול לא נרשם, אולם מבקש להציג סיבה מספקת לאי הרישום או לרישום באיחור, שאז דומה שחובת הבירור והחקירה תהא פחותה, לעומת נישום העומד על כך, כי התקבול נרשם ומציג ראיות לכאורה המאששות עמדה זו. ראיות אילו מצריכות בדיקה וחקירה. אולם הודעת הפסילה במקרה דנן אינה מנומקת. שעה שהמשיב קובע, כי לא שוכנע, עליו לנמק מדוע לא שוכנע שאחרת מתקבלת החלטת רשות שרירותית ובלתי מנומקת. מסקנות המשיב המתקבלות לאחר הליך השימוע מצריכות הנמקה והתייחסות אל אותן נקודות שמעלה הנישום. מעבר לחובת הרשות לנמק החלטותיה הרי שהנמקה שכזו היא חלק משיתוף הפעולה המתבקש בין רשות המס והנישום, שיתוף זה מאפשר בירור ממשי של טענות הצדדים קודם הפניה לערכאות. כך על מנת שלא ימצא הנישום מופתע ביום הדיון, כי טענת המשיב, כבמקרה זה, היא קיומה של גרסה מוחלטת שונה בעוד מתוך המסמכים שנמסרו למערער עולה רק, כי נרשמה גרסה משוערת מפי אשת המערער. משעמד המשיב בכך, הרי שנטל השכנוע לסתור את החלטת המשיב יהא על הנישום. משנקבע, כי נטל השכנוע מוטל על הנישום, קביעה זו מקפלת בחובה את ההנחה, כי המשיב פעל לבירור וחקירה, כאמור, והחלטתו מבוססת. דו"ח הביקורת על נספחיו צריך שיהא שלם ומכיל בחובו את כל העובדות והטענות של שני הצדדים. ברגיל, כשל במילוי פרטי האירועים והתגובות יפעל לרעת עורך הדו"ח.

♦ הצגת מלא המידע שבידי פקיד השומה בקשר עם הפסילה ובמקרה זה בקשר עם אי הרישום הלכאורי של התקבול, הוא פועל יוצא הן בשל אופייה הסמי עונשי של החלטה לפסול ספרים והן בהמשך להלכת ד.נ.ד (רע"א 291/99 ד.נ.ד. אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מס ערך מוסף) בדבר חשיפת המידע שבבסיס החלטות המשיב אף בשלב ההשגה ובהיקש לעניינו , בשלב השימוע. רישום עמדת המערער לפני הצגת המידע ולאחריו יימנע ברגיל "תפירת גרסה" ממנה חושש המשיב.

♦ משלא עשה כן, משלא הציג את עמדתו במפורש בדרך של עימותה בפני עדי המערער והעלה אותה לראשונה רק בפני, יש לומר, כי המערער נשא בנטל לשכנע כשמשיב לא נשא בנטל להצדיק את שומתו, גם על פי המתווה של פסק הדין בעניין עמ"ה 148/97 אליהו מרדכי נ. פקיד שומה טבריה. אבהיר כי לגישתי לא נשא המשיב בנטל הראשוני להראות כי מדובר בתקבול לא רשום.

♦ כך גם עניין סבן (ע"א 699/83 חיים סבן נ. פקיד השומה רחובות, פ"ד מ(2), עמ' 200) ועניין זיאדנה ואליד (עמ"ה 131/97 זיאדנה ואליד נ. פקיד שומה נצרת, מיסים יב/3 עמ' ה' 27). ראשית על המשיב להראות כי היה תקבול שלא נרשם שהוא בסיסו של נטל השכנוע המוטל על המערער להסביר את אי הרישום או אי הרישום כיאות. במקרה שבפני עומד הנישום על כך, כי התקבול רשום בקופה ומביא ראיה לתמוך בכך. ככל שראיה זו לא הייתה מקובלת על המשיב, היה עליו לנמק זאת, להבהיר את עמדתו באופן שיתאפשר לנישום להגיב לכך. בלא יכולת זו של הנישום , אין לראות באי העדת מר אשכנזי למשל, ככשל שכשל הנישום הפועל לרעתו. 

 

תוצאה:  ♦ הערעור התקבל.

♦ הערת מערכת: נראה, כי במקרה זה מיצוי ההליכים מצדו של הנישום, היה מוצדק וניתן ללמוד זאת גם מפסיקת ביהמ"ש לפיה המשיב ישא בהוצאות המערער בגובה אגרת בית המשפט ובסכום נוסף בסך 700 ₪ וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 21,000 ₪ בתוספת מע"מ.