זיכוי "נקי"

♦ נאשמת מס' 2 (להל: "י.א.מ") הינה חברה המספקת שירותי ניקיון ותחזוקה לגופים שונים, בעיקר תחנות אגד. חברה זו הוקמה בשנת 1988, ומניותיה  נרכשו על ידי נאשם מס' 3 (להלן: "שלמה"), בתאריך לא ברור, ככל הנראה בשנת 2000. שלמה אף מתפקד בחברה זו כמנהל כספים, בעוד שנאשם מס' 4 (להלן: "יוסי"), אחיו הצעיר יותר, מתפקד בה כאיש ניהול בשכר. התביעה לא הוכיחה כלל מי מבין השניים, אם בכלל, רשום במסמכי רשם החברות כמנהל החברה.

♦ על פי האמור בכתב האישום, הנאשמים מס' 3 ו-4, כמנהלים פעילים בנאשמות מס' 1 ו-2, רשמו בספרי החשבונות של נאשמת מס' 1, תשע חשבוניות מס שהוציאה חברת אוריגון קום בע"מ, על אף שחשבוניות אלו הינן "פיקטיביות", כשאין כל עסקה של ממש מאחוריהן. את סכומי המס הגלום בחשבוניות אלו ניכו, שלא כדין, כמס תשומות בדו"חות התקופתיים למע"מ שהוגשו מטעם נאשמת מס' 1. פעולה זו אף מהווה את העבירה של ניהול פנקסי חשבונות כוזבים ופעולות מרמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס. סכום המס בחשבוניות אלו הגיע ל-213,613 ₪ (קרן). לעניינה של נאשמת מס' 2, המצב דומה. נאשמים מס' 3 ו-4, רשמו בספרי החשבונות של י.א.מ עשרים חשבוניות מס  על שם מוגד בע"מ, כשחשבוניות מס אלו הינם "פיקטיביות", ואין מאחוריהן כל עסקה אמיתית, והם ניכו את סכום המס הגלום בחשבוניות אלו, בסכום קרן של 1,363,676₪, מדוחותיהם התקופתיים למע"מ, שלא כדין. כמו כן, רשמו בספרי החשבונות שלוש עשרה חשבוניות פיקטיביות, כאמור, של חברת אוריגון קום, וניכו את מס התשומות בדוחותיהם, בסכום נוסף של 1,160,962 ₪. גם כאן ענייננו, אליבא דכתב האישום, ברישום כוזב בספרי חשבונות ומעשה מרמה ותחבולה והכל בכוונה להתחמק ממס.

♦ בפועל, הוכח, כי החשבוניות של מוגד ואוריגון הינן חשבוניות המגלמות עיסקה לגיטימית של אספקת כח אדם לנאשמות 1 ו-2, ורישומן בספרי החשבונות וניכוי המס הגלום בהן כמס תשומות על ידי הנאשמות היה כדין.

 

 

♦ כתב האישום בתיק זה לידתו בתפיסה מוטעית של חוקרי מע"מ למהות העיסקה שבין י.א.מ ובין חב' מוגד ואוריגון.

במאמר מוסגר יאמר, כי בית המשפט מלכתחילה היה סבור, כי ניתן לפטור את נאשמים 3-4 מאחריותם כמנהלים, אך ממילא, כפי שיאמר בהמשך, החליט הוא לזכות את כל הנאשמים בגין העדר  אשמה.

חברת י.א.מ. העסיקה בעבר מספר רב של עובדי נקיון ותחזוקה, לרוב עובדים זמניים, ובהחלטה ניהולית לגיטימית, בחרה להימנע מלהעסיק עובדים אלו, הדרושים לביצוע עבודות הנקיון בהתאם להתקשרויות החברה עם לקוחותיה, ועל כן התקשרה עם חברות כח אדם והעבירה להן את ניהול כח האדם, העובדים בחוזה בכתב כדת וכדין. העובדים הפכו לעובדי חב' כח האדם. חברה זו הפכה למעבידתם. חב' מוגד, ואחריה חב' אוריגון, פתחו תיקי ניכויים לכל העובדים והם ששילמו להם את שכרם, כולל התוספות הסוציאליות, תוך מתן תלוש שכר לכל אחד מהם. שיטת ההתחשבנות בין הנאשמים לחברות אלו היתה פשוטה. מדי חודש בחודשו חושבו שעות העבודה של כל עובד, על פי רישומי י.א.מ., שפיקחה על העבודה בשטח באמצעות מנהלי העבודה שלה ושל המזמין, וחושב שכר העובד ברוטו, דהיינו, כולל המס המגולם והתוספות הסוציאליות. לסכום זה נוסף סכום הרווח של חברת כח האדם, בשיעור של בין 2% עד 6%, ולסכום כולל זה הוסף סכום המע"מ כדין והסכום הכולל שולם למוגד או אוריגון בשיק לפקודתם, כנגד חשבונית מס על מלוא הסכום, כולל סכום המע"מ (י.א.מ. אף הורידה ניכוי מס במקור של 2% על פי אישורי מס הכנסה לחברת כח האדם).

♦ המאשימה, שהיא  מע"מ ת"א 2, התעקשה שלא להכיר בעיסקה זו, אלא לראות בהתקשרות מול חברת כח האדם כעיסקה ל"אספקת תלושי שכר" לעובדים וכשלטענתה הנאשמות הן למעשה המעבידות של כל העובדים שעבדו בפרוייקטים שניהלה י.א.מ. בית המשפט דוחה תפיסה זו מכל וכל, הן משפטית והן עובדתית, דהיינו – המאשימה אף נכשלה בהוכחת טענותיה.

♦ כל עוד לא סיווג מנהל מע"מ את העיסקה שבין י.א.מ. ובין מוגד ואוריגון אחרת מאשר בדרך בה ראו זאת מנהל י.א.מ., ענייננו בעיסקה כשרה ולגיטימית, גם אם י.א.מ. מנכה כמס תשומות את המע"מ המשולם לחברת כח האדם ובכך מקטינה את חבות המס שלה למע"מ. העיסקה אינה מלאכותית ומנהל מע"מ היה מתקשה בנסיונו לטעון אחרת. ממילא, סכום המע"מ אמור היה להשתלם לקופת מע"מ באמצעות חב' כח האדם. אם נגרם נזק לאוצר המדינה היה זה בגין מחדלי מוגד ואוריגון ועל רשויות המס להפעיל את אמצעי הגביה על פי חוק כנגד מנהליהן ואין להטיל במנהלי י.א.מ. את כשלונה הצפוי של גביה שכזו.

♦ ויש להדגיש: גם אם היתה העיסקה מסווגת אחרת, כעיסקה "לאספקת תלושי שכר" כטענת החוקרים, עדיין ספק אם מדובר בעיסקה "בדויה", אלא אך בעיסקה מלאכותית. אין מדובר בעיסקה שקרית לחלוטין. רק הסיווג השונה הוא  שקובע רטרואקטיבית את אופי העיסקה. על כן יש לבחון את כוונתם הפלילית של המנהלים שמאחורי העיסקה על פי סיווגה המקורי. האם הוכח, כי הנאשמים ידעו והבינו שהדרך בה הם מציגים את העיסקה הינה שקרית תוך כיסוי המשמעות האמיתית של העיסקה? התשובה לכך הינה שלילית. גם מחשבה פלילית שכזו לא הוכחה.

יצוין, כי עלתה טענה מפי המאשימה לגבי התערבות "יתר" של בית המשפט בהליך, אך זו נדחתה על ידי בית המשפט בנסיבות המקרה.

 

♦ ביהמ"ש מזכה את הנאשמים מחוסר אשמה.