חובת תיקון דוחות ניכויים

♦ בשנת 2003 הגישה התובעת בקשה לתיקון דוחות ניכויים עבור שנות מס 1998 עד 2002. בכך ביקשה התובעת לתקן דיווחים על משכורות אשר למעשה לא נמשכו בפועל. פקיד השומה סירב לשדר את הדוחות המתוקנים ובעקבות כך עתרה התובעת למתן פסק דין הצהרתי שבו נתבקש בית המשפט -  "(...) להצהיר כי על הנתבע, פקיד שומה חיפה, לקלוט ו"לשדר" את דוחות הניכויים המתוקנים אשר הגישה התובעת לנתבע בעבור שנות המס 1998 – 2002 (...)". 

 

♦ התובעת טענה, כי דוחותיה תוקנו והיא בקשה להגישם לפקיד השומה בצירוף צ'קים לתשלום ההפרש הנובע מהתיקון. ואולם, פקיד השומה סירב לקבל, פיזית, את הדוחות המתוקנים והשיבם לתובעת יחד עם הצ'קים שצורפו  אליהם. פקיד השומה סירב ליתן החלטה לגוף הענין, למהות התיקון, ונמנע מלהפעיל את סמכותו למרות שהיה חייב להפעילה. לטענתה, לו הפעיל פקיד השומה את סמכותו כראוי, והיה מחליט לגופו של ענין, ואפילו שלא לקבל את התיקון שבו מדובר, "הרי שלתובעת היו עומדות האפשרויות להגיש השגה ו/או ערעור, כפי שיכולה לעשות כל נישומה שמרגישה כי קופחה בהחלטת פקיד השומה (...)".

התובעת טענה, כי דוחות מתקנים של חברות אחרות אכן נקלטו ע"י פקיד השומה וכי העובדה שדוחותיה המתוקנים לא נתקבלו ולא נקלטו, מהווה אפליה לרעה. כבר מטעם זה, טענה, יש לקבל את בקשתה.

התובעת טענה, כי היא אינה מפקפקת בסמכותו של פקיד השומה לדחות את דוחותיה המתוקנים לגופו של ענין.  טרוניתה מופנית כנגד העובדה שפקיד השומה סירב לקבל, בכלל, את דוחותיה המתוקנים.

 

♦ הנתבעת טענה שכנגד התובעת הוגש כתב אישום בגין אי העברת ניכויים לפקיד השומה וכי מטרתה של התביעה הנוכחית, "הינה לספק טענת הגנה פקטיבית להליך הפלילי המתנהל נגד התובעת". שכן התובעת מנסה לטעון, כי בפועל, על אף דיווחיה לפקיד השומה, הן באמצעות דוחות ניכויים, והן באמצעות דו"ח שומה, ועל אף דיווחי עובדיה אשר נוכה מהם מס במקור ואשר קיבלו טופסי 106 ביחס לניכוי המס, על אף כל אלה, טוענת התובעת, כי "בפועל לא הועברה לעובדים משכורת".

עוד טענה הנתבעת, כי הטיפול בדוחותיה של התובעת אצל פקיד השומה "עבר לשלב השומה ועל כן האפשרות היחידה העומדת לרשות התובעת בשלב כה מאוחר הינה טיפול במישור השומה, דהיינו, השגה על השומה, בקשה לפתיחת שומה והכל בהתאם להוראות החוק הקבועות בפקודת מס הכנסה". הנתבעת טענה, כי אין בחוק הוראה המאפשרת לפקיד השומה לקבל "דו"ח מתוקן". אין בפקודת מס הכנסה מושג של "דו"ח מתוקן" או דבר הדומה לזה.  עם זאת, במצבים שבהם הוגש דו"ח ובו טעויות סופר ו/או טעויות טכניות, ומי שהגיש את הדו"ח מבקש לתקן טעויות אלה, מייד לאחר הגשת המקורי, הרי שבמרבית המקרים, הדבר יאושר ע"י פקיד השומה.

הואיל ואין בחוק הוראת חוק המאפשרת קבלת דו"ח מתוקן, ממילא אין לפקיד השומה סמכות לקבל דו"ח כאמור, וממילא, על כן, קבלת דו"חות מתקנים תהיה מנוגדת לעקרון חוקיות המינהל. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי מקום שבו נישום רשאי לערער על שומה, אין הוא רשאי ללכת בדרך אחרת אלא אם החוק עצמו קבע זאת. על הנישום לפעול בדרך הקבועה בחוק.

 

 

♦ בסופו של דבר, למרות הטיעונים המפורטים בכתב שהגיש בא כוחה המלומד של התובעת, עו"ד שי מויאל, הוא לא הצביע על בסיס בדין שמכוחו ניתן לחייב את פקיד השומה לקבל דו"חות מתוקנים, המשנים באופן מהותי ומשמעותי את הדו"חות הקודמים שהוגשו (להבדיל מדו"חות מתוקנים העוסקים בטעויות טכניות או טעויות סופר).

 

♦ עיון בפקודת מס הכנסה מלמד, כי אכן אין בה הוראה כלשהי המתיחסת לדו"ח מתקן. הלכה למעשה מבקשת התובעת לפעול בפרוצדורה שאינה מוכרת בדין, תוך עקיפת הוראות החוק הרלוונטיות בדבר הגשת השגה על שומה, ערר וכיוצ"ב הקבועים בפקודה.

 

♦ הלכה פסוקה היא, כי נישום המבקש סעד, שלגביו קבע המחוקק הליכים מיוחדים להשגה ולערר, אינו רשאי לנקוט בהליך של תביעה אזרחית ועליו לפעול על פי המנגנונים שנקבעו בחוק.

 

♦ פקיד השומה מנוע מלפעול בדרך שהמחוקק לא הסמיכו לפעול בה. החוק אינו מתיר את הפרוצדורה שמבקשת התובעת לנקוט, וממילא אין פקיד השומה מוסמך לפעול בדרך שלא הותוותה לו ע"י המחוקק. משמעות הדבר היא, כי במקרה דנן שומה על התובעת לפעול במישור השומתי, ולא בדרך שהתכוונה לפעול.

 

♦ לאחר עיון בטענות ב"כ הצדדים ובמכלול נסיבות הענין, הגיע ביהמ"ש למסקנה, כי אין כל בסיס בדין להגשת התובענה ועל כן דינה להמחק.

 

♦ התביעה נמחקה.