חוסר סמכות לעכב החזרי מע"מ מעבר למועדים הקבועים בחוק

♦ המערערת, חברה העוסקת במסחר במתכות. המערערת הגישה בחודשים דצמבר 2005 עד נובמבר 2006 דוחות תקופתיים למס ערך מוסף, לפיהם מס התשומות ששילמה עולה על מס העסקאות שקיבלה, ועל כן עתרה להחזר עודפי המס ששילמה. בתקופה הרלוונטית רכשה מתכות בעיקר מחברת אלבשר סחר מתכות והובלות בע"מ (להלן: "חברת אלבשר"). המערערת שילמה לאלבשר עבור הרכישה, ובתמורה נכלל גם מס שאותו היא רשאית לנכות כמס תשומות, ממס העסקאות שעליה לשלם בגין מכירת המתכות. יודגש, כי בשנת 2006 תוקנה תקנה 6ז לתקנות מס ערך מוסף, כך שהחובה לשלם את מס העסקאות ברכישת מתכות, הוטלה על הקונה. עקב כך בשנת 2006 מבוססים החזרי המס אך ורק על תשלומי תשומות לרכישת מוצרים נלווים, ועל כן, היקף המס בשנת 2006 שלגביו נדרש ההחזר הוא נמוך ביותר.
♦ המערערת טוענת כי מנהל מע"מ מחויב, על-פי סעיף 39 לחוק מע"מ, להשיב לה את עודף המס ששולם ביתר, תוך 30 יום מהגשת כל דוח. פניותיה של המערערת לקבלת ההחזרים לא נענו, ועל כן הגישה המערערת תובענה לבימ"ש השלום, ובה עתרה לפסק דין הצהרתי לפיו על המנהל להחזיר לה את עודף המס. לאחר שהתקבלה עמדת המשיב, כי לאור הור' סעיף 39(ג) לחוק ולפיה יראו בהחלטת המנהל שלא להחזיר את עודף המס, כסירוב לקבלת דוח, שעליו יש להגיש ערעור על-פי סעיף 74 לחוק, קרי – בערעור לביהמ"ש המחוזי הדן בערעורי מע"מ, הועבר התיק לביהמ"ש המחוזי.
 
♦ בין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים נוספים, וזאת בעקבות החלטות של המשיב להוציא שומות וכן לפסול את ספרי המערערת לשנים 2004 ו-2005, כמו גם. אין מחלוקת, כי המשיב לא הוציא שומות ולא פסל את ספרי המערערת לשנת 06.
 
בימ"ש המחוזי בחיפה – כב' הש' ר. סוקול:
 
♦ הכלל הבסיסי שעליו מושתת החוק הוא זכותו של העוסק להשבת כל מס ששולם ביתר. כמו כן מניח החוק כי העוסק זכאי להחזיק בידיו גם מס השנוי במחלוקת. כך, למשל, בע"א 3115/93 ראובן יעקב נ' מנהל מס שבח מקרקעין חיפה נקבע, כי המגמה לפיה אין להתנות את זכותו של חייב במס בתשלום המס השנוי במחלוקת, מעוגנת בזכותו הבסיסית של כל אדם להביא את עניינו לפני הערכאות השיפוטיות המוסמכות. עיכוב החזר עודף המס ששולם, אינו שונה מהותית בהשפעתו על זכותו של העוסק להשיג על החלטת מנהל מס ערך מוסף. סעיף 39 לחוק מנסה ליישב בין המגמות השונות; מחד – הכרה בזכותו של כל חייב במס להימנע מתשלום המס, כל עוד לא הוכרעו השגותיו בפני הערכאות המוסמכות, ומאידך – לאפשר לשלטונות המס להחזיק בידיהם תשלומים ששולמו על-ידי החייב, כאשר ישנן נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. סעיף 39 קובע כלל לפיו יוחזר לעוסק, עודף המס העולה מהדיווח התקופתי תוך 30 יום מהגשת הדוח, אלא אם המנהל הורה לבדוק פנקסיו של העוסק, שאז יוארך המועד ל-90 ימים ממועד הגשת הדוח, או אם נפתחה חקירה בחשד לביצוע עבירות, שאז יוארך המועד ב-180 ימים ממועד הגשת הדוח. סע' 39(ב) קובע סנקציה מיוחדת מקום בו העסוק הדורש החזר אינו מנהל ספרים, או מנהלם בסטייה מהותית או מקום שהעוסק לא הגיש דוח. סעיף קטן (ב) אינו תוחם לוחות זמנים, אלא קובע כי במצבים אלה, יהיה המנהל רשאי שלא להחזיר את המס.
 
♦ עמדת המשיב היא כי סעיף 39(ב) אינו מותנה ואינו כפוף למגבלות הזמן שבסעיף 39(א) לחוק, וכל אימת שמתגלות נסיבות העומדות בהוראת סעיף 39(ב) לחוק, רשאי המנהל להימנע מהחזר המס. לעומתו סבורה המערערת כי עם חלוף המועדים האמורים בסעיף 39(א) לחוק מס ערך מוסף, על המשיב להחזיר את המס. אם התגלה לאחר מכן כי התקיימו נסיבות כאלו המפורטות בסעיף 39(ב), רשאי המשיב לנקוט הליכי שומה וגבייה, אולם אינו יכול לעכב את החזר המס.
 
♦ הדין עם המערערת. המחוקק בחר להעניק למנהל תקופות זמן קצרות ומצומצמות לבדיקה מהירה וזריזה של הדוחות שהגיש העוסק ושל ספריו. אם בבדיקה זו מתגלות נסיבות מיוחדות, רשאי הוא להחליט על עיכוב ההחזרה. עם זאת, אם המנהל לא החליט, בתוך המועדים הקבועים, כי יש מקום לעכב את ההחזר, עליו להחזיר את המס בתום התקופה הקבועה בסעיף 39(א). אין כל בסיס להפלות לרעה את מי ששילם מס ביתר לעומת מי שנדרש לשלם מס מבלי שהוא זכאי להחזר. סעיף 39 לחוק ביקש להעמיד את העוסק הזכאי להחזר והחולק על השומה או על פסילת ספריו, בדיוק באותו מצב שבו עומד עוסק החולק על השומה או על פסילת ספריו מבלי ששילם מס תשומות ביתר. בנוסף, הכרה בטענת המשיב כי הואיל ונמצא על-ידיו שפעילות המערערת היא מסווה לפעילותה של חברת אלבשר, וכי דרישת ניכוי התשומות על-פי חשבוניות שהוצאו על-ידי אלבשר הייתה פיקטיבית, אינה יכולה להיות עילה להארכת המועדים, וזו תידון במסגרת הערעורים לגופם.
 
♦ בהערת אגב מוסיף ביהמ"ש, כי אפילו אם ניתנת החלטה של המנהל לפעול על-פי סעיף 39(ב) לחוק, דהיינו החלטה לעכב את המס בשל אי-ניהול ספרים, ניהול בסטייה מהותית או מחדל בהגשת דוח, אין לפרש את הסעיף כמקנה למנהל סמכות לעכב את כל סכום ההחזר. דומה כי במקרה שכזה מוסמך המנהל לעכב רק סכומים הכלולים בשומה, ולא כל סכום מעבר לכך.
 
התוצאה:
♦ הערעור התקבל.
 
ניתן ביום: 02.03.08.
ב"כ המערערת: עו"ד ד. טיקוצקי.