חישוב מאוחד וחישוב נפרד לבני זוג (עד תיקון 199, 2014)

♦ ערעור על שומת המס שהוציא המשיב למערערים שהינם בני זוג הנשואים זל"ז, לשנות המס 2008 – 2011, אשר במסגרתה חושבו הכנסותיהם בחישוב מאוחד. המערערים עובדים כשכירים בחברת שירז שירותי מזון בע"מ (להלן: "החברה"), שהינה חברת קייטרינג. המערער הוא בעל המניות היחיד בחברה, כך ששיעור אחזקתו בחברה הוא 100%. המערער מועסק בחברה כ"שף" ואחראי על הפן המקצועי, ואילו המערערת, אחראית על ענייני מנהלה.

♦ בשומה העצמית שהגישו המערערים לשנות המס האמורות, חישבו המערערים את המס על הכנסתם בחישוב נפרד, והצהירו בדוחות שהוגשו, כי לא קיימת תלות במקור הכנסות בן הזוג הרשום ובת זוגו. המשיב דחה את השומות העצמיות, ואת השגה שהגישו המערערים, וקבע, כי המערערים אינם זכאים לחישוב מס נפרד, בהתאם להוראות סעיף 66(ד) לפקודה, כפי שפורשה בפסיקה, והטיל עליהם מס בחישוב מאוחד לשנים 2011-2008, לטענת המערערים, הם פעלו בהתאם לפסק דינו של  בית המשפט העליון בעניין קלס (ע"א 900/01 קלס נ' פקיד שומה תל-אביב 4; להלן: "הלכת קלס"), והסתמכו עליה.

♦ עוד טענו המערערים, כי הם זכאים לחישוב נפרד גם לפי פסק הדין בעניין מלכיאלי [ע"א 8114/09 משה מלכיאלי ואח' נ' פקיד שומה אשקלון ואח' (ניתן ביום 1.2.12); להלן: "הלכת מלכיאלי"], מכיוון שלא קיימת לטענתם, תלות בין מקורות ההכנסה שלהם. נטען, כי תפקידי המערערים והכנסותיהם, אינם תלויים אלה באלה, וכי הם עובדים בשני תפקידים נפרדים ושונים לחלוטין, וכל אחד מהם מקבל את משכורתו לפי מהות תפקידו, כעובדים אחרים באותה רמה. כן טענו המערערים, כי יש להחיל את הלכת מלכיאלי באופן פרוספקטיבי בלבד, ואין להחילה רטרואקטיבית, על זוגות שהסתמכו על הלכת קלס. בנוסף, המשיב מושתק לטענתם, מנהלית מלטעון כי הכנסותיהם הן תלויות, נוכח התנהלותו במשך השנים, ואי-התערבותו בחישוב הנפרד שהגישו בדוחותיהם.

♦ המערערים הוסיפו, כי בכל מקרה הם זכאים לחישוב נפרד (חלקי), על פי האמור לפקודה, בסעיף 66(ה) על פי נוסחו בתקופה הרלוונטית.

ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע - כב' הש' גד גדעון:

♦ דיון - חישוב מאוחד וחישוב נפרד: סעיף 65 לפקודת מס הכנסה, קובע את העיקרון הכללי לגבי מיסוי הכנסת בני זוג, ולפיו, יש למסות בני זוג כיחידה אחת, באופן מאוחד. עם זאת, הוראת ס"ק 66(א)(1) לפקודת מס הכנסה מאפשרת חישוב נפרד בין בני זוג, התנאי לתחולת החישוב הנפרד, קבוע בסעיף 66(ד) רישא לפקודה, באי-תלות בין מקורות ההכנסה של בני הזוג (להלן: "דרישת אי-התלות").             

♦ ס"ק 66(ד) סיפא מפרט מצבים, חזקות תלות, שבהם מניח הדין קיומה של תלות בין מקורות ההכנסה של בני הזוג, ובכללם, עבודת אחד מבני הזוג, בעסקו של בן הזוג האחר. בהלכת קלס (פסק הדין ניתן ביום 12.5.03) נקבע, כי חזקות התלות הקבועות בסעיף 66(ד) סיפא לפקודה, אינן חזקות חלוטות, אלא חזקות הניתנות לסתירה על ידי הנישומים.

בהלכת מלכיאלי משנת 2012 נפסק, כי דרישת אי-התלות הקבועה בסעיף 66(ד) רישא לפקודה, היא בבחינת "חזקה חלוטה" ואיננה ניתנת לסתירה, אף אם ביכולתם של בני הזוג להוכיח, כי גובה הכנסותיהם נקבע על פי שיקולים ענייניים בלבד.

♦ החלה פרוספקטיבית או רטרואקטיבית: הכלל לעניין  תחולתה למפרע של הלכה חדשה, הינו "...כי הלכה שיפוטית חדשה פועלת הן רטרוספקטיבית והן פרוספקטיבית". לצד הכלל, נקבע גם חריג, לפיו בתנאים מסוימים ומשיקולים מעשיים, יינתן תוקף פרוספקטיבי בלבד להלכה חדשה. תנאי הכרחי לכינונו של החריג הוא שקיים אינטרס הסתמכות משמעותי. כן נדרש, כי ההסתמכות תהא משמעותית וסבירה, וכי בעל הדין לא יכול היה לצפות, את שינוי ההלכה הקרב . בנוסף, החריג יחול רק במקום בו לא ניתן לענות על אינטרס ההסתמכות באמצעות כללים הלקוחים מדינים כללים, כגון בטלות יחסית, בד בבד, עם מתן תוקף רטרוספקטיבי לנורמה החדשה.

♦ יישום: ביהמ"ש קבע, כי על מנת שהמערערים יוכלו ליהנות מחישוב נפרד של הכנסותיהם, עליהם לעמוד בדרישת אי-התלות, אך בענייננו, קובע, שהיות ולמערער יש שליטה מלאה ובלעדית בחברה בידו היכולת להשפיע, באופן בלעדי, על גובה שכרה של המערערת.

♦עוד קובע ביהמ"ש, כי אין גם לקבל את טענת המערערים, לפיה, יש להחיל את הלכת מלכיאלי פרוספקטיבית בלבד, ואין להחילה על שומות המערערים. שכן הלכה חדשה זו, אינה עומדת בסתירה חזיתית להלכה שנקבעה בעניין קלס.  כמו כן, פסק דין מלכיאלי עצמו, אשר ניתן ביום 1.2.2012, הוחל למפרע, על שומות מהשנים 2003 – 2005, של בני הזוג אשר היו צדדים לשלושת הערעורים בהם ניתן פסק הדין. השתק: ביהמ"ש מקבל את טענת המשיב, כי כל שנת עומדת בפני עצמה, וכי המשיב אינו מושתק מלטעון טענה חדשה, אף אם בעבר נקט עמדה שונה.

♦ אשר לסעיף 66(ה) – ביהמ"ש מקבל טענת המשיב, כי בעת דיוני השומה לא העלו המערערים, את הטענה שיש להחיל את הוראות ס"ק 66(ה) לפקודה. במצב זה, אין להם אכן, זכות קנויה לחישוב ע"פ הוראת ס"ק זה. עם זאת, במהלך דיון השומה, הציע המשיב, לבחון אפשרות להחיל על שנות המס שבערעור, את הוראות סעיף 66(ה) לפקודה וביהמ"ש מציע למשיב לבחון את השימוש בהצעה גם לאחר פסק הדין.

תוצאה:

♦ הערעור נדחה. בימ"ש קבע, כי נוכח היקף ההתדיינות בפועל וסכומי המס שבמחלוקת, יישלמו המערערים למשיב, הוצאות המשפט בסך 30,000 ₪

ניתן ביום: 25.3.16

ב"כ המערערים: עו"ד ד"ר רפעאת עזאם

ב"כ המשיב: עו"ד ערן סירוטה, פרק' מחוז דרום (אזרחי)