חלוקת הכנסה לצורך הטבות מס

♦ בשנת המס שבערעור (2000) עסקה המערערת (להלן: "המערערת"), בפיתוח מוצרי תוכנה, ניהול רשתות, תקשורת ואחסון נתונים במערכות המחשוב השונות. מפעלה מצוי בתפן שבגליל והוכר כמפעל מאושר כמשמעו בחוק. המפעל העסיק באפריל 2007, עשרים ושלושה עובדים.

♦ אין חולק כי המערערת היא חברה בהשקעת חוץ מלאה, כהגדרתה בסעיף 47(א1) לחוק העידוד. מניותיה של המערערת מוחזקות בידי חברה שהוקמה והתאגדה בארה"ב (להלן: "חברת האם").

ב-5/5/1986 אושרה למערערת תוכנית להקמת מפעל בגן תפן, וזאת על פי חוק.

בשנת המס 2000 דרשה המערערת בדוחות שהגישה הטבות שונות, לפי חוק העידוד, על סמך כתב האישור של התוכנית הראשונה, כלומר ממאי 1986. המשיב לא קיבל הצהרות אלה מן הטעם שתקופת ההטבות הקבועה בהוראת סעיף 45 לחוק העידוד, המדבר על 14 שנים, חלפה, וזאת מאחר, שלעמדתו, יש למנות במניין התקופה את שנת 1986 שהיא מועד האישור של התוכנית הראשונה.

♦ לעמדת המערערת את מניין ארבע עשרה השנים יש למנות מתום שנת המס בה ניתן כתב האישור, ובענייננו, מתום שנת המס 1986 (31/12/86), כך ששנת המס 2000 מצויה בתוך 14 השנים. פרשנות זו, נסמכת לדעת המערערת על פסיקה שניתנה, כפי שגם הוזכרה בספרות המשפטית לעניין זה, וכן בפסיקה הדנה במניין התקופה לצורך מתן החלטה בהשגה, תוך הסתמכות על חוק הפרשנות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הפרשנות").

♦ המשיב מציע שתי דרכים לפרשנות מניין תקופת ההטבות: לפי העמדה הראשית, מסכים  המשיב כי "ארבע עשרה שנים מהשנה בה ניתן האישור" אכן מתייחסות לשנות מס, אך במניינן יש למנות את שנת המס בה ניתן האישור.

לחלופין, וזאת כטענה חלופית בלבד, מוכן המשיב להסכים כי "ארבע עשרה שנים מהשנה שבה ניתן האישור" יש למנות כשנים קלאנדריות, קרי; מיום מתן כתב והאישור, ובענייננו, מיום 5/5/1986 המסתיימת ביום 5/5/2000.

♦ עמדת המשיב נסמכת על היות פרשנות הטבה במס מחייבת פרשנות דווקנית ומצומצמת. לטענתו, הפרשנות התואמת את לשון החוק ותכליתו, ובהיות הטבה במס, חריג לעקרון השוויון המחייב שיעור מס שווה לגבי נישומים בעלי הכנסה זהה, הרי שיש לראות בחוק העידוד הוראה המיטיבה עם נישום ספציפי ולכן תנאיו צריכים להיבחן בקפדנות.

פרשנות המונח "שנה" במקרה דנן, מחייב מכוח חוק העידוד, הפנייה לפקודת מס הכנסה, ומאחר ששם יש הגדרה רק של "שנת מס", הרי שמניין תקופת ההטבה היא החל משנת המס בה ניתן האישור וכלה בשנת המס, לאחר מניין של ארבע עשרה שנים מאותו מועד.

♦ יש באזכור "שנת מס" לעומת שימוש במונח "שנה" ללמד, כי המחוקק היה ער לשני המונחים, ולפיכך אין מקום לקרוא "שנת מס", שעה שבחר המחוקק במונח "שנה". יתר על כן, כאשר מבקש המחוקק בחוק העידוד, להתייחס ל"שנת מס" - ולא לשנה - הוא עשה כן ביחס לאופן חישוב חיובי המס, ולאו דווקא לתקופת ההטבה.

♦ בחוק העידוד, בפרק השביעי, שם נמצא סעיף 45, לא מצויה הגדרה של מונחים, והמחוקק בחר לעשות כן, כאמור, על דרך ההפניה לפקודת מס הכנסה. בסעיף 41 לחוק העידוד נקבע, כי לכול מונח בפרק השביעי תהא המשמעות שיש לאותו מונח בפקודת מס הכנסה. עיון בפקודה מלמד, כי המונח "שנה" אינו מוזכר בה.לעומת זאת בהגדרת המונח "חודש" נקבע "לרבות חלק ממנו".

♦ כאשר המטרה היא עידוד תפעול, הרי שמדובר בתקופת הטבה כלכלית, המבקשת לעודד הפעלה של מפעל וייצור הכנסה לתקופת זמן רצופה, כאשר אורך הזמן אינו מתוחם טכנית על ידי תקופות של גביית מס, אלא על-פי אורך תקופה סבירה שיש בו להריץ מפעל מתחיל, ולהביאו לרמת תפעול סבירה.

♦ בהעדר הגדרה למונח "שנה" בפקודה, הלכה השופטת לפקודת הפרשנות שהוא המקור הלשוני של מונחים, בהעדר מקור פרשנות ספציפי. שם הוגדרו "שנה" ו"חודש" – "למניין הלוח הגריגוריאני". מונחים אלה מקבלים מובן של תקופה רצופה של מניין ימים או חודשים על-פי הלוח הלועזי, כאשר שנה היא, בדומה להגדרה של "שנת מס" שנים עשר חודשים רצופים ומלאים – ולא חלק מהם והוא הדין לגבי חודש, הנמדד על-פי מניין כלל הימים של אותו חודש על-פי כינויו הלועזי. המאפיין העיקרי של המונח "שנה", לפי הלוח הגריגוריאני הוא, שאין לשנה נקודת זמן התחלתית או סיום.

♦ ומסכמת השופטת בלשונה: "כלל כללי הפרשנות מובילים  למסקנה, כי "ארבע עשרה שנים מהשנה שבה ניתן האישור", מתייחסות לשנים  קלנדאריות, כך שיש למנות את תקופת ההטבה מיום מתן כתב האישור – קרי;  5/5/1986 – כך שתקופת ההטבות של המערערת, בגין התוכנית המאושרת הסתיימה ב-4/5/2000..."

 

♦ הערעור נדחה.

 

 

♦ הערת המערכת: לקביעה כזו כי בכל מקום שלא כתוב "שנת מס" הכוונה היא לתקופה של 12 חודש השלכות משמעותיות מעבר לעניין חוק עידוד. וראה לעניין זה, בין היתר, את המאמר בגליון זה.