ייחוס הצהרות הון לשנים פתוחות ושאר ירקות

♦ מהשוואות אשר ערך המשיב בין שתי הצהרות הון, האחת ליום 31.12.93 והאחרת ליום 31.12.00, התגלה הפרש הון בלתי מוסבר בסך 699,054 ₪.  בהצהרת ההון לשנת 2000 נקבע סכום של השקעה בנכסים בהם נערך מאזן בסך 690,230 ₪. סכום זה כולל סכום של 628,169 ₪, אשר נמצא כי נרשם כהכנסה בחברת וטורי מינו שלא דווח למס הכנסה, אולם דווח למע"מ, כאשר הכנסות אלו נזקפו בדו"ח הבלתי מבוקר של החברה ליתרת בעלי מניות על ידי רואה החשבון של החברה. בסך הכול גידול ללא הוצאות מחיה     774,159 ₪. המשיב קבע את הוצאות המחיה המשוערות של המערער ומשפחתו, לצורך חישוב הונו והשוואת ההון בין שתי הצהרות ההון, על פי לוחות המחיה שנערכו על ידי המחלקה הכלכלית רשות המסים, לוחות 1-2, והעמיד הוצאות המחיה על סך 505,293 ₪. בסופו של תהליך, הפרש ההון הבלתי מוסבר עמד על 699,054 ₪. המשיב יחס 174,764 ₪ לכל שנת מס, החל משנת 1997 וכלה בשנת המס 2000.

♦ למערער שלוש טענות עיקריות:האחתהיא, כי ספרי החברה שהינו בעל המניות בה, בהיותם בלתי מבוקרים, אינם יכולים לשמש כמקור למידע  ואין לסמוך על הרישום שבהם. לגישתו אף המשיב בחר שלא לקבל את ספרי החברה האמורה, במובן זה שפקיד שומה רחובות הודיע, כי הדו"חות העצמיים של החברה, בטלים. טענה שניה היא, כי הסכומים, שייוחסו לו כהוצאות מחיה, הינם מופרזים. וטענה שלישית היא, כי יש לייחס את גידול ההון גם לשנים הסגורות ולא רק לפתוחות, היות והגידול נצמח לאורך השנים.

♦ המשיב חולק על שלוש טענות המערער וסובר הפוך. 

 

ביהמ"ש המחוזי בת"א – כב' הש'  מ. אלטוביה:

 

♦ כבוד השופט אינו מקבל את טענתו של המערער בדבר אי נכונות יתרת הזכות שלו בחברה. לשיטתו, בין אם הנתון בדבר הסכום הנזקף לטובת בעל המניות הוא מדויק, מוטעה, שגוי או מסולף, הרי שזהו הנתון שהצהיר עליו המערער, כי הוא נתון של אמת.  המערער, כמי ששימש כמנהל החברה ובעל מניותיה, הוא שחב בהמצאת מלא הפרטים לרואה החשבון, על מנת שזה יכול לאשר את הדו"ח כדו"ח מבוקר. רואה החשבון העיר על גבי הדו"ח, כאמור, כי לא היו בידיו כל הנתונים והפרטים באופן מלא. לא הוגש דו"ח מבוקר בשל מחדלו של המערער, בין במישרין ובין בעקיפין, למשל, משום שלא פעל במסגרת אחריותו לקיומה של מערכת מתאימה לשם כך. לא יתכן, שמי שגרם להגשת דו"חות בחברה, כדו"חות לא מבוקרים, יסתתר מאחורי הטענה, כי בשל היות לא מבוקרים, אין מקום ללמוד מהם באשר לסכומים שנרשמו בהם כזקופים לטובתו. התנהלות זו וטענה זו אינן תמות לב בלשון המעטה. על טענתו זו של המערער אומר כבוד השופט: "בהקשר זה אעיר, כי טענתו זו של המערער היא כה מרחיקת לכת באי סבירותה, עד כי לו הייתה זו טענתו היחידה, היה מתגנב החשש כי כל תכליתה, לשמש אמתלא בהגשת ערעור סרק, לרבות לשם דחיית מועד תשלום המס, תוך שימוש בזכות הערעור שלא בתום לב".

 

♦ לעניין זקיפת ההכנסה לאורך השנים, יכול פקיד השומה לזקוף ההכנסה כולה בשנת מס פתוחה אחת או לפרוס אותה לכל שנות המס הפתוחות, לא בהכרח בשיעורים שווים. שקול דעת רחב זה בעיתי, כי יכול הוא, למשל, לשמש כלי בידי המשיב להעמיס את גידול ההון לשנה קודם שהיו לנישום הפסדים. על מנת להימנע מחשש שרירותיות או התנהלות מכוונת ובלתי סבירה, לא מן הנמנע, כי מחוקק הפקודה ייתן בידי המנהל אמות מידה וכללים ברורים באשר לזקיפת ההכנסה הנובעת מגידול הון בלתי מוסבר. ראוי הוא, כי הנושא יוסדר במפורש בלשון הפקודה.

 

♦ למרות שהשופט תוקף את שיקול הדעת הרחב המוקנה למשיב, עדיין מסכים הוא עם המשיב ואומר, כי "מקום שאין ראיות פוזיטיביות באשר למועד בו צמחה ההכנסה, הרי הנחת המשיב כי ההכנסה צמחה בכל תקופת השוואת ההון, היא הנחה סבירה. החתירה להטלת מס אמת וכי לא יצא נשכר, מי שנימנע מלדווח כראוי על הכנסותיו, ונתגלה כי הונו גדל באופן שהדרך היחידה להסביר גידול זה היא קיומן של הכנסות שטרם מוסו, הרי שייחוס ההכנסה לשנות מס פתוחות, הוא כאמור, פתרון מידתי וסביר".

 

♦ לעניין הוצאות המחיה, המערער בסיכומיו, לא חלק על קביעת המשיב בדבר גובה הוצאות המחיה שיוחסו לו, ובפרט לאור העובדות שלמערער ישנה דירה ללא משכנתא וכי המערער טס לחו"ל 26 פעם בתקופת השוואת ההון.

 

♦ כן נמצא סכום השקעה של 41,374 ₪ לטובת בעלי מניות בחברת וטורי מוצרי מזון. לפיכך הוסיף המשיב הכנסות אלו לסכום הצהרת ההון לשנת 2000, משום שסכום זה לא בא לידי ביטוי בהצהרת ההון שהוגשה על ידי המערער. המשיב שגה בחישוב הסכום הכולל ולא הביא בכלל חשבון, כי השקעה בסך 20,687 ₪   הוצהרה כהשקעה בהצהרת ההון לשנת 2000. בית המשפט תיקן את הסיכום של הנכסים בהצהרת ההון.

 

התוצאה:

♦ הערעור התקבל בחלקו.

 

ב"כ המערער: עו"ד ע. גבריאל.