ייצוגית- הבחנה בין ריבית לבין הפרשי הצמדה לעניין ההכנסה

♦ המבקשת הפקידה כסף בפיקדון בנקאי בריבית של 3.47% לשנה צמוד לשער הדולר. ביום ההפקדה עמד שער הדולר על 4.355 ש"ח לדולר. ביום פתיחת הפיקדון קיבלה המבקשת מהבנק סכום לפי שער של 4.2791 ש"ח לדולר. הבנק חייב את המבקשת במס במקור בשיעור 20% על הרווח שנצמח לה מזיכוי הריבית.

 

♦ לטענת המבקשת, בתקופה שבין יום הפקדת הפיקדון ליום פתיחת הפיקדון ירד שער הדולר בשיעור של 1.74% ובהתאם הפסידה המבקשת כסף מסכום הקרן שהפקידה בפיקדון. על כן, לא הייתה למבקשת הכנסה ולא היה מקום לחייב אותה במס. על זה גם הגישה המבקשת בקשה לאישור התובענה כייצוגית

 

♦ לטענת המשיבה, יש לחלק את התשואה על קרן הפיקדון לשני מרכיבים. האחד, הפסד שנגרם למבקשת בשל ירידת שער החליפין של הדולר (להלן: "הפרשי הצמדה"). השנייה התשואה שנצמחה למבקשת מהריבית על הפיקדון בהתאם למוסכם בין המבקשת לבין הבנק (להלן: "הריבית"). המשיבה הוסיפה וטענה כי על פי הוראות סעיף 9 (13) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"), הפרשי ההצמדה פטורים ממס, אין המבקשת זכאית לקזז את ההפסד מהפרשי ההצמדה מהרווח שנצמח לה מהריבית. זאת, בהתאם לעקרון הקבוע בסעיפים 28, 29 ו – 92 לפקודה, לפיו אין לקזז הפסדים שאילו היו רווחים לא היו חייבים במס.

 

♦ לאישור תובענה ייצוגית, טענה המשיבה, כי למבקשת אין עילת תביעה אישית והתובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה או הנכונה או ההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.

 

ביהמ"ש המחוזי בת"א, כב' השופט מגן אלטוביה:

 

♦ שתי שאלות בהן יש להכריע: האם בנסיבות העניין ולצרכי מס יש להבחין בין הפרשי ההצמדה לבין ריבית או שמא יש לראות בפיקדון עסקה אחת? אם יש מקום להבחין בין הפרשי הצמדה לבין ריבית, האם ניתן לקזז את ההפסד שנבע מהפרשי הצמדה מהרווח שנבע מהריבית?

ההוראה בפקודה המתייחסת לחיוב במס הפרשי הצמדה או ריבית, קבועה בסעיף 2 (4) לפקודה.

ביהמ"ש קובע, כי קיימת הבחנה בין הצמדה לבין ריבית גם במישור המהותי - כלכלי. שיעור הריבית שתשולם על ידי בנק למפקיד פיקדון, נקבע מראש בין המפקיד לבין הבנק במסגרת הסכם הפיקדון. לעומת זאת, מקום שהוסכם בין הבנק לבין המפקיד שהפיקדון יהיה צמוד למדד או לשער מטבע, שינויי ההצמדה הינם נגזרת של משתנים וגורמים חיצוניים שהצדדים יכולים אולי להעריכם מראש אולם בעת עריכת הסכם הפיקדון אינם יודעים בוודאות מה יהיו. זאת ועוד, ההצמדה נועדה לשמור על ערך הכסף שהופקד בפיקדון, בעוד הריבית נועדה לפצות את המפקיד על שלילת האפשרות להשתמש בכסף בתקופת הפיקדון והיא תשואה בשל העמדת הקרן לידי הבנק. לפי ההבדלים, יש להבחין בין הפרשי הצמדה לבין ריבית ולראות בכל אחד מאלה מקור הכנסה נפרד. 

 

♦ ביהמ"ש קבע, כי טענת המבקשת, לפיה מהמונח "תוספת לקרן" הנזכר בהגדרת "ריבית" יש ללמוד שרק כאשר יש תוספת לקרן ממעטים את הפרשי ההצמדה, אינה מקובלת, משום שבמונח "תוספת לקרן" גלום כל שינוי בקרן בין חיובי ובין שלילי. בהקשר זה, מוסיף בית המשפט כי בהגדרת "הפרשי הצמדה" בסעיף 1 לפקודה, נקבע : "כל סכום שנוסף לחוב או לסכום תביעה – עקב הצמדה לשער המטבע...".

זאת ועוד, עפ"י העיקרון הקבוע בסעיפים 28 ו – 92 לפקודה, אין לקזז הפסד שאילו היה רווח היה פטור ממס. בהתאם, ככל שהפרשי ההצמדה בפיקדון פטורים ממס אזי לא ניתן יהיה לקזז הפסד הנובע מהפרשי ההצמדה בפיקדון. סעיף 9 (13) לפקודה, עוסק בהפרשי הצמדה על פיקדון בנקאי או על תכנית חיסכון, ממנו עולה, כי הכנסה שמקורה בהפרשי הצמדה בפיקדון פטורה ממס. משכך, הפסד הנובע מהפרשי הצמדה בפיקדון לא ניתן לקיזוז.

 

♦ ביהמ"ש מוסיף וקובע, כי ריבית הסכמית הגלומה בפיקדון מרבה את הקרן. טענת המבקשת, כאילו במצב בו קרן הפיקדון קטנה בסוף תקופת הפיקדון "המפקיד לא קיבל כל "ריבית" ואין לו "הכנסה" מריבית. אינה מקובלת. במישור החוזי, אין חולק שעל פי ההסכם בין הבנק לבין המבקשת זכאית הייתה המבקשת לריבית שנתית. אין גם חולק שבפועל זוכתה המבקשת בגין הריבית המוסכמת. ממילא, עובדתית קיימת כאן "הכנסה", וכפי שפורט לעיל יש להבחין בין הכנסה זו מריבית לבין הכנסה (לו הייתה) מהצמדת הפיקדון לשער הדולר עליה לא הייתה המבקשת מחויבת במס מכוח הוראות סעיף 9 (13) לפקודה. המבקשת מבקשת לראות בפקדון כבנוי ממקשה אחת אלא שאין הסכמית הדבר כך. הפקדון מחזיק שני סלים. סל הקרן הצמודה לשער הדולר וסל הריבית.

 

♦ גם בטענות המבקשת, כאילו למרות הפטור ממס על הפרשי הצמדה הקבוע בסעיף 9(13) לפקודה, בפועל קיים מיסוי על הפרשי הצמדה, איני מוצא ממש. טענות המבקשת נסמכות על השוואה בין דוגמא למיסוי פיקדון צמוד למדד המחירים לצרכן לבין דוגמא למיסוי פיקדון שאינו צמוד למדד. בענייננו מדובר בפיקדון שהפקידה המבקשת ואין חולק שהפיקדון היה צמוד לשער הדולר, וביחס לכך חלות הוראות סעיף 9(13) לפקודה לפיהן ההכנסה מהפרשי ההצמדה פטורה ממס.

 

♦ ביהמ"ש אף קובע, כי נוכח האמור, אין למבקשת עילת תביעה. בהעדר עילת תביעה אין המבקשת רשאית להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ולא נראה שהשאלות המהותיות המתעוררות יוכרעו לטובת הקבוצה אותה מתיימרת המבקשת לייצג.

 

♦ הבקשה והתובענה נדחות. נפסקו לטובת המדינה 36,000 ש"ח הוצאות ושכ"ט.