כן חשבוניות פיקטיביות ולא הגנה מן הצדק

♦ עניינו של כתב האישום שהוגש נגד הנאשמים, חברה העוסקת במסחר בביגוד ומנהלה (להלן: "הנאשמת"; "הנאשם"), עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ").
♦ במסכת העובדות הראשונה טוענת המאשימה, כי בין התאריכים 11.10.04 ו-31.12.04 הוציא הנאשם 15 מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס של עסק בשם "GUD, יבוא ויצוא ביגוד ואביזרי אופנה" (להלן: "GUD"), שסכומן הכולל הגיע         ל-1,130,406 ₪, וזאת, מבלי שעשה או התחייב לעשות עסקה לגבי אותן חשבוניות. נטען באותו אישום, כי הנאשם מסר את החשבוניות הפיקטיביות לחברת רפלקס מחסני אופנה בע"מ (להלן: "רפלקס"), אשר ניכתה את מס התשומות הכלול בהן בסך 192,170 ₪.  
♦ במסירת החשבוניות הפיקטיביות לרפלקס, טוענת המאשימה, השתמשו הנאשמים במרמה או בתחבולה, במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס.
♦ מסכת העובדות השניה מתייחסת ל-7 חשבוניות פיקטיביות נוספות של GUDבסך 414,609 ₪, אותן רשמו הנאשמים בספרים, בלא שהייתה עסקה בבסיסן, וניכו במרמה את התשומות הרשומות בהן בסך   70,483 ₪. בגין חשבוניות אלה, מייחסת המאשימה לנאשמים עבירה של ניהול פנקסי חשבונות כוזבים, במטרה להתחמק ממס, וכן, עבירה של שימוש במרמה ותחבולה בשל אותה מטרה.
♦ הטענה שמעלה ב"כ הנאשמים עניינה אי שוויון באכיפה, והיא מתייחסת למסכת העובדות הראשונה, קרי: ל-15 החשבוניות הפיקטיביות של GUD, אותן מסרו הנאשמים לרפלקס, כדי שזו תקזז את מס התשומות בספריה. ב"כ הנאשמים סבור שבהתאם למסכת העובדות, אמורה הייתה המאשימה להעמיד את רפלקס לדין, ולדרוש שתוטל עליה אחריות פלילית בגין קיזוז מס התשומות בגין אותן 15 החשבוניות הפיקטיביות. אלא שלא כך ארע.
♦ רפלקס ומנהלה, ציון אליהו, אכן הועמדו לדין (בת"פ 7537/06, בבית משפט השלום בתל-אביב) בשל עבירות לפי חוק מע"מ; הם הודו במיוחס להם והורשעו, אולם, בדיקה מדוקדקת של כתב האישום ושל גזר הדין מורים שאין שם התייחסות לחשבוניות הפיקטיביות של GUD. אדרבא, הנאשמים, רפלקס ואליהו, הואשמו והורשעו בניכוי תשומות ביתר, בלא שהיו בידם מסמכים כנדרש בחוק.
♦ בהימנעה מלייחס לרפלקס ולאליהו אחריות פלילית בגין החשבוניות הפיקטיביות שקיבלו מהנאשמים, טען ב"כ הנאשמים, נהגה המאשימה אפלייה חמורה, תמוהה ובלתי מוסברת, ובכך, עלתה התנהגותה כדי התנהגות שערורייתית המחייבת את מחיקת כתב האישום מטעמים של צדק.
♦ ב"כ המאשימה אינו רואה עין בעין עם הסנגור את התנהגותה של המאשימה, ואף שאינו מתייחס במפורש לטענת "ההגנה מן הצדק", ולהלכות בנושא האכיפה הבררנית. לגישת התובע, רשאית המאשימה להעמיד לדין את שני הצדדים לעבירה - מוציא החשבונית הפיקטיבית מחד גיסא, ומקבל החשבונית הפיקטיבית מאידך גיסא. אולם, בה במידה רשאית המאשימה להימנע מהעמדתו לדין של אחד הצדדים, ובמקרה כמו זה, את מקבל החשבונית, אם היא סבורה שאין בידה תשתית ראייתית מוצקת להוכחת היסוד הנפשי של מקבל החשבונית, במידה שהיא מעבר לכל ספק סביר. 
                   
בימ"ש השלום בת"א – כב' הש'  ד. שריזלי:
 
♦ ככלל, עשויה אכיפה חלקית, בררנית, להיות עניינית ומותרת בנסיבות מסוימות, והיא עלולה להיחשב כאכיפה פסולה, בנסיבות אחרות. ההכרעה בשאלה אם מדובר, במקרה נתון, באכיפה מותרת או פסולה, נגזרת, בדרך כלל, מבחינת מניעיה של התביעה וסבירות החלטתה. לגופו של עניין, דחה בית המשפט העליון בעניין בורוביץ' את טענת ההגנה מן הצדק מהטעם שלא הייתה בניהולו של ההליך הפלילי משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות המצדיקה את ביטולו של ההליך הפלילי או את זיכויים של המערערים. בית המשפט העליון קבע, כי לרוב, ההכרעה בשאלה אם העמדתם לדין של חלק מהמעורבים בביצוע העבירה הינה בבחינת אכיפה חלקית מותרת או שמא בבחינת אכיפה בררנית פסולה, תהא תלויה בבירור השאלה אם הרשות הבחינה בין המעורבים על יסוד שיקולים עניניים או שמא פעלה לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר, או מתוך שרירות לב גרידא, ורק במקרים נדירים ההכרעה בשאלה זו תיגזר מסיבות מיוחדות אחרות.
♦ על כן, ככלל, בהיעדר צידוק גלוי לעין להבחין בין שניים שביצעו אותה עבירה, בחרה המאשימה להעמיד לדין את פלוני וחדלה מלהעמיד לדין את אלמוני - ייחשבו מעשיה כהפעלה בלתי שוויונית, בלתי עניינית ובלתי סבירה של אכיפת החוק, באורח הפוגע בערכים בסיסיים של צדק והגינות.
♦ לעניינו, עיון מדוקדק בטענות הסניגור מעלה, שהטרוניה מתמקדת כל כולה בכך שהמאשימה בחרה להעמיד את רפלקס ומנהלה לדין בגין ניכוי תשומות ביתר ולא ייחסה לה אחריות פלילית בגין 15 החשבוניות הפיקטיביות שלגישתה נמסרו לרפלקס בידי הנאשמים שלפנינו, כשהמשמעות היא, שעניין הפיקטיביות של החשבוניות לא עמד על הפרק.
♦ כאשר אלה הם פני הדברים, וכאשר המאשימה טוענת שבידה תשתית ראייתית מוצקה להוכחת העבירה שעברו הנאשמים ביחס ל-15 החשבוניות הפיקטיביות, אולם, תתקשה מטעמים ראייתיים להוכיח את קיומו של יסוד הכוונה אצל רפלקס ומנהלה ביחס לאותן החשבוניות, הרי שאין בסיס להשוואה בין הנאשמים, ואין מדובר בהתנהלות מפלה, או, פסולה; בודאי שאין מדובר בהתנהגות שערורייתית מצד רשויות האכיפה והתביעה, המצדיקה את מחיקת כתב האישום מטעמים של צדק.
 
תוצאה:
♦ הבקשה נדחית.
 
ניתן ביום: 20.2.08.
ב"כ המאשימה:עו"ד מ. פיקלשטיין.
ב"כ הנאשמים: עו"ד א. הראל.