לא די בנימוק שביתת הפרקליטים למתן הארכת מועד

♦ לבית המשפט הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בירושלים, שבו נתקבלה תביעה שהגישה המשיבה להשבה בגין מכס ששילמה ביתר. המבקשת (מדינת ישראל – רשות המיסים – אגף המכס) עותרת להאריך את המועד להגשת הערעור בנימוק, כי שביתת הפרקליטים מנעה את האפשרות להגיש ערעור במועד הקבוע בדין.

ביהמ"ש העליון בירושלים כבוד הרשם גיא שני:

♦ בית המשפט קבע, כי בבחינת נסיבות המקרה, "הנחת העבודה" היא, כי הנימוק של שביתת הפרקליטים אינו מוביל מניה וביה למתן הארכת מועד. אולם בית המשפט סבור, כי קיימים מספר שיקולים אשר מטים דווקא את הכף לטובת קבלת הבקשה באופן חלקי ובכפוף לפסיקת הוצאות. זאת בשל העובדה, כי פסק-הדין הומצא לפרקליטות ביום 11.11.2010, קרי ימים ספורים לפני פרוץ השביתה (ביום 16.11.2010). שביתת הפרקליטים נמשכה עד ליום, 29.12.2010 וכך "בלעה" למעשה את כל תקופת הזמן שנקצבה בדין להגשת ההליך. משמעות הדבר היא שהשביתה יצרה מחסום להגשת ההליך במועד.

♦ יצוין כי, בה בעת, בתוך תקופת השביתה, ניתנה הודעה בדבר הכוונה להגיש ערעור. כך, ביום 26.12.2010, קרי: בטרם שחלף המועד להגשת ערעור, הודע למשיבה בדבר הרצון לערער על פסק הדין ובדבר הכוונה להגיש בקשה להארכת מועד לאחר תום השביתה. אומנם לדעת בית המשפט אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להוביל להארכת מועד אוטומטית, אולם בכל הנוגע לבחינת עוצמת הפגיעה בצפייתו של בעל-הדין שכנגד לסופיות ההליך, אין ספק, כי מתן הודעה מראש מהווה שיקול רלוונטי בבקשה להארכת מועד, שכן יש בהודעה מעין זו בכדי למזער את הפגיעה באינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד. כך בפרט כאשר השביתה הסתיימה ימים ספורים לאחר מתן הודעה זו, והמדינה לא השתהתה בהגשת הבקשה להארכת מועד.

♦ אם כך, נראה כי בשיקולי בית המשפט חוברים יחד מספר נתונים הגורעים מן הפגיעה באינטרס ההסתמכות של המשיבה ומציפייתה לסופיות ההליכים. ראשית, הגשת הודעה מבעוד מועד לגבי הכוונה לערער (ולהגיש בקשה להארכת מועד לצורך כך). שנית, סיום השביתה בסמוך לאחר מתן הודעה זו. ושלישית, הגשת בקשה להארכת מועד בסמוך לאחר סיום השביתה.

♦ שיקול נוסף אותו בחן בית המשפט הינו לעניין תקופת הארכה המבוקשת. המבקשת עתרה, כי יינתן לה פרק זמן של 60 ימים כדי לשקול הגשת ערעור. נטען, כי רשות המיסים סבורה שיש לערער על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי, וכי פרקליטות המדינה נוטה להסכים לדעה זו אך טרם הספיקה לגבש מסקנה סופית (בשל השביתה).

♦ בית המשפט מצא לנכון להבהיר, כי הארכת מועד לתקופה כה ארוכה של 60 ימים אין לה הצדקה במקרה מעין זה. אולם אין לשלול גישה זהירה ומושכלת מצד המדינה בטרם הגשת הליכי ערעור,  וככלל, בעלי-דין (והמדינה בכלל זה) נדרשים לשקול את הטעון שקילה במסגרת פרק הזמן הקבוע בדין להגשת ערעור, ואם חלף המועד להגשת ערעור מסיבה מסוימת (כמו בענייננו), נדרשת זריזות מיוחדת. בית המשפט הזכיר, כי קביעת גבול של זמן להגשת הליכי ערעור נועדה להגן לא רק על אינטרס ההסתמכות אלא גם על אינטרסים אחרים ובהם הצבת גבול להתמשכות ההליכים, חיזוק היציבות והוודאות המשפטית, ושמירה על שוויון בין כלל המתדיינים.

♦ שיקול נוסף בעל חשיבות לצורך הבקשה הוא סיכוייו הלכאוריים של הערעור, ועוצמת הפגיעה באינטרס הציבורי אם לא תינתן הארכת המועד המבוקשת. אשר לסיכויי הערעור, בית המשפט לא ראה להביע עמדה לכאן או לכאן בעניין זה. והסתפק בכך שמדובר בהליך של ערעור בזכות, וכי המבקשת חפצה להניח לפני בית משפט שאלה משפטית-פרשנית בתחום דיני המס שעשויה להיות לה, על פני הדברים, נפקות כלכלית לא מבוטלת והשלכות רוחב החורגות מהמקרה הספציפי. 

♦ לאור כל האמור בית המשפט הגיע למסקנה, כי התוצאה הראויה והמאוזנת במקרה זה היא מתן הארכת מועד להגשת ערעור עד ליום 6.2.2011 קרי תוך – 7 ימים, וחיוב המבקשת בהוצאות המשיבה בגין הבקשה שלפניי בסכום של 4,000 ₪.   

התוצאה:

♦ הבקשה נתקבלה בחלקה

ניתן ביום 30.01.2011